קוראים לזה אפרטהייד

הגענו לתאריך היעד שהציב בנימין נתניהו בפני העולם להחלת משטר אפרטהייד על ידי ממשלת ישראל. בינתיים ללא חקיקה, ללא אקט פיזי בשטח, אבל עם הישג חמור אחר - כיבוס השיח. במהלך מתוכנן ומוקפד, הצליחה ממשלת הימין בהובלת נתניהו, יחד עם כלי התקשורת, לנרמל בפני הציבור בישראל את כוונותיו, כך שהמילים "החלת ריבונות" ו"סיפוח" שגורות בפיו של הציבור מבלי להבין את המשמעות האמיתית של הדברים. הלגיטימציה שמקבל מהלך כזה על יד מכבסת המילים הוא מסוכן.

שליטתה של ישראל בפלסטינים בשטחים שמעבר ל"קו הירוק" במשך 53 שנים כבר גורמת להפרדה ואפליה משפטית, פיזית ותשתיתית בין ישראלים לפלסטינים ולמוקדים של הפרדה בזכויות אזרח ובזכויות אדם על בסיס לאומי, הפרדה שהיא למעשה מציאות של אפרטהייד.

רוב של 2.5 מיליון הפלסטינים החיים בשטחים נמצאים עדיין, באופן פורמלי, באזורים בהם שולטת הרשות הפלסטינית על פי הסכם אוסלו, אולם כשמתקיימת מערכת דין נפרדת לפלסטינים ולמתנחלים החיים באותו אזור, האפרטהייד כבר ברור וגלוי.

ממשלות ישראל פעלו כל השנים לחסום כל סיכוי למדינה פלסטינית עצמאית באמצעות בניית התנחלויות בשטחים. המתנחלים ותומכיהם בכנסת ובממשלה דחפו לספח שטחים ולדחוק את רגלי הפלסטינים. עכשיו כשרעיון זה עומד בפני ביצוע, חלקי או מלא, גם ברמת החקיקה, האפרטהייד יהפוך רשמי ויסכל כל סיכוי של הפלסטינים למדינה עצמאית משלהם.

מכבסת שיח הסיפוח החלה מיד עם תחילת הדיון בו, והיא נמשכת עד היום. דוח מכון ''זולת'' שפורסם השבוע תחת השם "המכבסה", מראה כיצד באופן שיטתי הורגל הציבור הישראלי, על ידי ממשלת נתניהו, להאמין שלמרות שמדינת ישראל עומדת להפוך למדינת אפרטהייד, מדובר באקט לגיטימי וסביר. השימוש השיטתי ובכוונה תחילה במילים מכובסות כמו "החלת ריבונות" הפכך עם הזמן לשימושי יותר ויותר ויוחצן על ידי פוליטיקאים ובעלי עניין בתקשורת.

המונח "החלת ריבונות" שוגר בפינו בידי פוליטיקאים שרצו בסיפוח השטחים. ל"ריבונות" מתלוות קונוטציות חיוביות, והמילה מזכירה עצמאות, חופש ובחירה. חשוב מכך - "החלת הריבונות" הוא מושג עמום וסתום יחסית, שרבים לא מבינים את משמעויותיו ומתייחסים אליו כאל שינוי סמנטי זניח, בעוד שלמשמעויותיו המשפטיות והמדיניות יש השלכות חמורות על המציאות.

הפער הזה מאפשר ל"החלת ריבונות" להתפרש ולהיתרגם למציאות באופנים שונים, ובלא מעט וריאציות. לעומת זאת, המשמעות האמיתית של החלת הריבונות היא אסטרטגית ודרמטית: העברת השליטה בשטחים שנכבשו במלחמת 67 'מידיו של המפקד הצבאי לידיה של מדינת ישראל, והחלת החוק הישראלי גם עליהם וגם על התושבים הישראלים והפלסטינים שחיים בהם.

השימוש במושג "החלת הריבונות", שמצטייר כבלתי מאיים, "מעוור" אם כן את עיני הציבור מהמשמעות האמיתית שלו.

מהדוח של זולת עולה שפרסום "תכנית השלום" של טראמפ עודדה את השיח המסתיר את האפרטהייד והביאה את תהליך הכיבוס לשיא חדש. כך למשל, בין דצמבר 2019 לינואר 2020 עלה השימוש במונח "החלת ריבונות" בתקשורת בשיעור ממוצע של 3,425%, בעוד אזכור המונח "אפרטהייד" נותר ללא שינוי משמעותי, ואף ירד בחלק מכלי התקשורת בישראל.

השיח הלגיטימי כביכול שנוצר בעזרת שימוש במונח "החלת ריבונות" נירמל את כוונת האפרטהייד. מונחים שהוטמעו בשיח הציבורי, נועדו להפוך למהלכי מדיניות הצפויים לעבור בכנסת, בתמיכה פאסיבית או אקטיבית, של נציגי כחול לבן, המכהנים בכנסת מכוח בחירתם של מצביעי מרכז ושמאל שאינם מודעים להשלכות המהלך.

לעומת זאת, כל מי שעוקב אחרי שיח הסיפוח בחו"ל יכול בקלות להבחין שהשימוש בציבוריות ובתקשורת הבינלאומית במונח אפרטהייד לגבי כוונות ישראל הפך תכוף הרבה יותר. מסתבר שבחו"ל לא מתרשמים ממכבסת המילים הישראלית וההיפך הוא הנכון - בעולם סימנו את מהלך הסיפוח כמהלך אפרטהייד מובהק.

מעניין שגם העולם היהודי שמחוץ לישראל לא קנה את מכבסת המילים. הזעם בקהילות היהודיות נגד תכנית הסיפוח הביא בפעם הראשונה לגינויים יהודיים רחבים ותקיפים, כנגד צעד מדיני ישראלי שנתפש ברחבי העולם היהודי כפוגע גם בישראל וגם בקהילות שמחוצה לה.

באמצעות כיבוס השיח, ממשלת ישראל "מלבינה" את מדיניות האפרטהייד. היא ממשיכה לאבד את חוט השדרה המוסרי שעליו התאמצה לשמור נוכח קשיי הביטחון מאז הקמתה. מדינת אפרטהייד היא בלתי יהודית וכמובן בלתי מוסרית. שום הצדקה ביטחונית לא תוכל לנקות את התהום המוסרית של משטר אפרטהייד.

הכותב הוא מנכ"ל משרד החוץ ושגריר ישראל בדרום אפריקה לשעבר