לקראת הלאמה? מה שצריך לדעת על תכנית החילוץ של אל על

(בוודיאו: עובדי אל על מוחים נגד השימוש בפיצויים להבראת החברה, אפריל)

בעולם הטיסה, נחיתה נחשבת לתמרון המורכב והמסוכן ביותר. בנחיתת חירום לתמרון הזה נוספים גורמים רבים שרובם אינם בשליטת הטייס והופכים את המצב לסבוך עוד יותר, כזה שדורש מומחיות וידיים אחראיות על ההגאים. במובנים רבים, חברת אל על נמצאת במסלול מאוד לא מיטבי לנחיתה שבסופה מחיאות הכפיים המסורתיות - והיא נדרשת לתמרון עדין ומדויק מאוד כדי לצאת מזה טוב.

עם פרסום מתווה האוצר לחילוץ אל על, ריכזנו את הדברים החשובים שצריך לדעת על התכנית.

למשבר הקורונה, שהכה בענף התעופה בכל העולם, חברת אל על הגיעה במצב לא אידיאלי מלכתחילה, כאשר היא ממונפת בהלוואות בשל רכישות מטוסי הדרימליינר החדשים, מהלך שעלותו מוערכת ב-1.6 מיליארד דולר. החברה אף עמדה בפני השקת קווים חדשים כמו תל אביב-דבלין, קו ישיר לטוקיו וקווים חדשים נוספים כמו זה לוונציה, לאס וגאס, מנצ'סטר ורבים אחרים נסגרו להזמנות, בחלקם עד לרבעון הראשון של 2021.

על מנת לצאת מהמשבר אליו נקלעה, פנתה אל על למדינה בבקשה לסיוע. לא מדובר במהלך ייחודי לה, חברות תעופה בינלאומיות כמו לופטהנזה ואייר פראנס קיבלו סיוע ממשלתי, ולפחות במקרה של החברה הגרמנית זה נעשה בתמורה להעברת 20% ממניותיה לידי המדינה.

בשלב זה זקוקה החברה לסכום של 400 מיליון דולר על מנת להבטיח את המשך הקיום שלה ולהימנע מלהגיע למצב של חוסר פעילות. סכום זה נמוך משמעותית מ-700 מיליון הדולר שביקשה החברה להעמיד לרשותה כהלוואה בראשית חודש מרץ.

לאחר שנדחתה התביעה המקורית שלה והסכום ירד והתייצב על 400 מיליון שקלים, כמו גם השבועות שהתארכו לחודשי השבתה של החברה, התגבשו גם המתווים המוסכמים על ידי המדינה ואל על. עיקרם היה הלוואה מהבנקים בערבות המדינה ונגדה הייתה צריכה החברה להציג תכניות התייעלות וצמצום משמעותי בהוצאות התפעול לצד שיפור הרווחיות שלה.

המתווה הראשוני של העמדת כל הסכום בהלוואות מהבנקים ירד מן הפרק, לאחר שהבנקים סירבו להעניק את ההלוואה. בראייתם, הלוואה זו עמדה בסיכון גבוה בשל ההון העצמי של החברה, המינוף בו היא נתונה, חוסר הוודאות של צפי חידוש הטיסות, התייעלות החברה והאופק לחזרה לרווחיות.

על פי המתווה שסוכם בסוף השבוע והפך לרשמי אתמול עם שיגור מכתב ממנכ"ל משרד האוצר היוצא שי באב"ד, הסכום של 400 מיליון הדולרים יינתן בחלוקה הבאה: 250 מיליון דולר בהלוואה מהבנקים בערבות המדינה - סכום שיאפשר לבנקים להקטין את החשיפה שלהם לסיכון, ואת יתרת הסכום, 150 מיליון דולר, תגייס אל על בהנפקת מניות החברה בבורסה. מניות אלו יוצעו למכירה לציבור ואת המניות שלא יקנה הציבור מתחייבת המדינה לרכוש.

במשרד האוצר מתעקשים שזו לא הכוונה, ושאין להם כל עניין בשליטה או ניהול של אל על. המניות שירכשו על ידי המדינה יופקדו בידי נאמן לפרק זמן של שנתיים שלוש ובסופן הוא יהיה חייב למכור אותן. במבנה כזה מגבילה המדינה את רמת החשיפה שלה לסיכון לסכום המקסימלי של 150 מיליון דולר במקרה הרע, ובמקרה בו ייעלה שווי המניות יוחזר הכסף לקופת המדינה. לדברי משרד האוצר אין להם הערכה לביקוש או לכמות המניות הצפויות להירכש על ידי הציבור.

כמו כן, תהיה הפרדה מלאה בין הנאמן המחזיק במניות לבין משרדי הממשלה על מנת למנוע לחלוטין כל השפעה על מדיניות החברה והתנהלותה. לנאמן, לעומת זאת, תהיה השפעה על התנהלות החברה, שכן גם הוא בעל עניין בעליית ערך המניה.

כחלק מהתנאים ליישום המתווה, דורשת המדינה מאל על הצגה ויישום של שורת צעדים שמטרתם לייעל את החברה. צעדים אלו יכולים לכלול בין השאר אפשרויות שונות שהועלו במהלך הדיונים, בהן מכירת מטוסים של החברה, פיטורי עובדים וארגון מחדש, חתימת הסכמים קיבוציים עם עובדיה (שלאחרונה פוצלו לארבע קבוצות נפרדות על ידי ההסתדרות), סגירת וצמצום קווים מתוכננים או לא רווחיים ועוד.

בשלב זה, בו המתווה רק הוצג, הוא צפוי להיכנס למסלול של אישורים של שלל הנוגעים בעניין. החל מהסכמת החברה עצמה, ועדת הכספים של הכנסת וכן של הממשלה. במקביל, מתנה המדינה את כפיפות החלת המתווה על חתימה של הסכמים קיבוציים בין העובדים להנהלה שיביאו לידי ביטוי את הדרישה להתייעלות.