התמונות המשודרות במסכי הטלוויזיה, בהן נראה המון משולהב ברחובות רמאללה ועזה ששורף את דגלי ישראל, ובאותה עת ברחובות תל אביב מניפים את דגלי פלסטין, מבלבלות גם את האמיץ שבחיילינו. התמונות האלו משדרות שחוט השדרה הערכי, המוסרי והלאומי שלנו נפגע קשות. לא מדובר בעניין של ימין ושמאל, אלא בחוסר הבנה בסיסי של חלקים נכבדים בעם של המאבק המתנהל על הזכות לחיות בארץ ישראל.
הפגיעה היא לא רק בחוסן החברתי, אלא ערעור של יסודות העוצמה של צבא העם. לא הקיצוץ בתקציב ואפילו לא החוסר באימונים, מה שפוגע בכושרו של הצבא יותר מכל הוא העדר רוח הלחימה.
כשחיילינו יוצאים למשימות מבצעיות ביו"ש ובעזה, בידיעה כי בבתי הספר ברמאללה ושכם מעודדים את הנוער לטרור ומחדירים בהם שנאה ושאיפה לחורבן, כשהם מקבלים "סקירה עיתונאית" שבה הילדים הפלסטינים לומדים בשיעור מדעים לכיתות ט' על היחס בין רוגטקה למצחו של חייל ישראלי, ומה מהירות הנפילה של לבנה מגג בניין לראשו של חייל - הם נאלצים לתרגם את הפער מול הוראות הפתיחה באש, ומבינים כי אין להם סיכוי לצאת מזה בשלום. החיילים מאבדים את המוטיבציה לשרת ואת האומץ ליזום ולנצח.
עוד בוואלה!
גם החיילים וגם מפקדי השדה הצעירים והמוכשרים הם אבות לילדים. איך הם אמורים ללמד את ילדיהם על זכותנו ועל חשיבות שליחותם, כשהם רואים ילדים והורים היוצאים להפגין בעד הקמת מדינה פלסטינית שלא מכירה בזכותנו לחיות פה. זו התייפייפות ישראלית, זה לא נורמלי וזו לא התנהגות ערכית.
אנחנו במו ידנו הורסים את הבסיס לקיום חיי שגרה נורמליים ליהודים בארץ ישראל. שטיפת המוח שעוברים תלמידים ברשות הפלסטינית, הגיע למחוזותינו ושוטף ביתר שאת חלק מהאוכלוסייה הישראלית. קשה ללבוש מדים בתנאים האלה.
לי אין ספק כי כשחייל ישראלי שמע את סגן הרמטכ"ל יאיר גולן מזהה תהליכים נאציים בהנהגת המדינה, אך לא שומע את אותו אלוף מתקומם כנגד הפגנות רחוב פלסטיניות שבהם נשרף דגל המדינה או נגד הנהגה פלסטינית המחנכת את ילדיה לחורבן מדינת ישראל - החייל הזה מאבד את המחויבות שלו לדגל, למדינה, הוא יהסס להסתער.
אין לי ספק כי יש לא מעט מפקדים זוטרים מצוינים, ששקלו אם להישאר ולהמשיך לשרת בצה"ל והחליטו בסוף לוותר על השליחות. לא רק בגלל פיתוי כלכלי חיצוני, אלא בעיקר בגלל ההבנה כי העשייה המבצעית שלהם אינה נתפסת כאיכותית, והם כבר לא משתייכים לקבוצה הנמצאת במרכזה של ההסכמה הכלל-ישראלית.
אותם מפקדים יודעים כי יש בקרבנו לא מעט אזרחים ונבחרי ציבור שינסו בכל דרך להכשיל אותם ולהכפיש אותם בבתי המשפט בהאג, או בכל מקום אחר המוכן לפגוע במדינת ישראל.
ממשלת ישראל מחויבת במיוחד בתקופה זו של אחדות, להוציא את צה"ל מהפלונטר הזה. חייבים לחלק מחדש את המשימות בין צה"ל למשטרת ישראל ומג"ב. את משימות השיטור, המרדף אחר נוער הגבעות, אבטחת הטרמפיאדות והיישובים יהיה נכון להעביר ליחידות המקצועיות של המשרד לביטחון הפנים, כולל פיקוד העורף.
מנגד, את ההיערכות למלחמה מול אויב חמוש, את ההכנות להתקפה ולהכרעה, יש להשאיר בידי כוחות משרד הביטחון - צה"ל והשב"כ. רק חלוקה כזו תאפשר לתת מענה לנזק הערכי, המוסרי והחברתי. כך נוכל לתת גיבוי לילדנו המשרתים בצבא הכי טוב ומוסרי בעולם.
הכותב הוא תת-אלוף במילואים ולשעבר רמ"ט פיקוד דרום