אחת הטענות העיקריות של בני גנץ וגבי אשכנזי בעד הפרת הבטחתם שלא לשבת בממשלתו של נאשם בשוחד, מרמה והפרת אמונים היתה הרתיעה מקיום בחירות נוספות לכנסת, הרביעיות בתוך כשנה וחצי. זה יהיה יקר מדי, הסבירו; מוטב לחסוך את המיליארדים שיבוזבזו.
לערכים ולעקרונות יש מחיר. גנץ ואשכנזי העדיפו למכור אותם בנזיד תפקידים, אבל לא למען עצמם, הם בכלל סובלים מהשררה, אלא כדי שמדינת ישראל תשלם פחות. זאת הקרבה בשירות המשק.
והנה, רק הוקמה הממשלה, ובעוד גנץ מביט בשעון החול ומתנזר מכל מה שעלול להפריע לו לקבל בעוד 17 חודשים וחצי את ראשות ממשלת נתניהו, מתברר שהחיסכון לא יהיה כה גדול. סיפוח שטחים בגדה המערבית לא יהיה זול בהרבה מאותן בחירות רביעיות שהפחידו את ראשי כחול לבן.
מחישובים שערכו בימים האחרונים מומחי ביטחון וכלכלה, שצויידו בנתונים מעודכנים וניתחו את תרחישי ההסלמה הצפויה אם מלל הסיפוח יתקרב למימוש, עולה שמחיר הסיפוח יהיה מאות רבות של מיליוני שקלים ואולי אף יעבור את המיליארד.
זה, כמובן, אינו הנימוק העיקרי נגד הסיפוח. הרעיון שלילי מכל בחינה - מוסרית, מדינית, ביטחונית. משעשע לשמוע את נתניהו מתגונן מפני איגופים מימינו ומסביר שכדאי לקחת את הסיפוח ולברוח. בארבעת החודשים שבין יולי לנובמבר נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ ימשיך למשול בוושינגטון ולהתמודד על נשיאותו השנייה. הוא מחזר אחר תומכיה האדוקים של ישראל המספחת בנצרות הלאומנית הלבנה. זה חלון צר בבונקר שלו בבית הלבן ומוכרחים לנצל אותו, בטרם ייסגר.
טראמפ הוא אמנם ביסודו יזם שהחתים את נתניהו המתוחכם וגנץ התם על עסקת "ספח עכשיו, שלם אחר כך", כשהתשלום בדמות סיפוח שטחים בדרום או במרכז בריבונות ישראל למדינה הפלסטינית יידחה לארבע שנים, אבל עד שיחלפו השנים יתהפך העולם ויסתיים משפט נתניהו. אותם עסקנים של המתנחלים המתנגדים לתשלום, הכולל גם הרעת מצבם בשטח, מסרבים להתפתות לסיסמת סיפוח עכשיו.
נתניהו אמור לדעת, גם בעקבות הרשעת רעייתו על הזמנת סעודות שחיתות (שהשתתף בהן כמארח-סועד, בלי להתעניין בהסדרת מימונן), שאין ארוחות חינם. זלילת שטחים גוררת כאבי ראש ובטן מידיים ולפי חזון טראמפ תגרום גם לפליטת שטחים אחרים. לשיטתו, משיקוליו התועלתניים שאינם מייצגים את טובת ישראל כולה, זו עסקה מצויינת, למרות התנגדות שאר העולם, כולל הדמוקרטים בראשות ג'ו ביידן.
שניים מיועצי ביידן הצפויים להתמנות לתפקידי מפתח בממשלו, הגנרל בדימוס ג'ון אלן והשגריר לשעבר דניאל שפירו, הזהירו השבוע שסיפוח שיערער את יציבות ירדן ויחזק את הקיצונים בקהילה הפלסטינית ויעודד את איראן יהיה רע לביטחון האמריקני ולא רק לביטחון ישראל. משמע, אסור שהחלטה המסכנת את המדיניות האמריקנית ואת המערך האזורי שעליו היא נשענת תושאר לגחמה בלעדית של ישראל.
לאחר השבוע המוטרף של טראמפ לנוכח ההפגנות והמהומות ברחבי ארצו, כאשר הקצונה הבכירה כולה, בשירות פעיל ובדימוס, מסתייגת מהתנהגותו ומהשימוש המופקר בכוחות סדירים (גדוד צנחנים, יחידות מאוגדה נוספת, פלוגות משטרה צבאית), בנוסף לאלפי חיילי מילואים מהמשמר הלאומי, רק הרפתקן פרוע מעז להתחבק איתו ולכנותו "ידיד". טראמפ ידידותי רק לעצמו. הוא אויב של ביטחון
ישראל ושל הסיכוי להגיע לפשרה, רגיעה והשלמה בסכסוכה עם הפלסטינים.
נתניהו אינו מייצג את נצח ישראל יותר מכפי שטראמפ מייצג את נצח אמריקה. שניהם פוליטיקאים הנמצאים בשלטון, למרות התנגדות רוב המצביעים לכך, בזכות מבנה מעוות אם גם חוקי - חבר הבוחרים שם, עריקת גנץ ואשכנזי כאן. שני העיוותים גם ניתנים לתיקון. ביידן יציין שאינו מושלם, אך הוא טוב בעליל מהסיוט הנוכחי, והמחשבה על ארבע שנים נוספות של טראמפ מצמררת. בירושלים, כל שנדרשת היא הודאה של גנץ ואשכנזי בטעותם ופרישה מהממשלה.
באביב 2009, לצד ועידת ברית נאט"ו בשטרסבורג, התארח הרמטכ"ל אשכנזי בחדרו של עמיתו האמריקני, אדמירל מייקל מאלן. למטה, במבואת המלון, הסב עם מכר ישראלי אלוף-מישנה ג'יימס פוגו, עוזרו של מאלן. אשכנזי ומאלן היו תמימי דעים, במהות ובסגנון, בסוגיות שעמדו על הפרק. מאותה עת ואילך התקרבו שני הצבאות מאד. תיאומים רמי דרג בין בכירי צה"ל והפיקודים המרחביים האמריקנים הם עניין שבשגרה.
עשור אחר כך, יו"ר המטות בדימוס מאלן והאדמירל פוגו, מפקד כוחות חיל-הים האמריקני ונאט"ו באירופה ובאפריקה, מפרסמים הודעות חריפות נגד הגזענות, האלימות והאפליה בארצם, כחלק מאותה חזית חסרת תקדים של אנשי צבא (גם גימלאים מצווים בריסון) נגד טראמפ; והיפוכם בפוליטיקאי אשכנזי, שגנז את דעתו על סיאובו של נתניהו ומשתף איתו פעולה בחבירתו המסוכנת לטראמפ נגד ביטחון ישראל.
ידידי אמת של ישראל באירופה, הדואגים לשלומה ולביטחונה, תמהים מדוע הציבור הישראלי שמשמאל לנתניהו אדיש למראה תמרורי האזהרה בדרך לסיפוח ואינו מתקומם כנגד האסון הממשמש ובא. האדישות מתפרשת כהסכמה פעילה או סבילה לסיפוח וכנכונות של אזרחי ישראל לשאת בתוצאותיו.
הציבור אינו מודע כלל לעלותו הגבוהה של הסיפוח
אלא שהציבור אינו מודע לעלות הסיפוח. לא כך הדרגים המקצועיים במערכות הביטחון והכלכלה, שיתבקשו לפרוע את החשבון.
בהדמיות המעודכנות ביותר נבחנו שני תרחישי קצה - מקל ומחמיר. לא הכי מחמיר: אם העימות עם הפלסטינים יצית גם את הגבול הצפוני (ואת ערביי ישראל, במתכונת אוקטובר 2000), יידרשו לאומדנים מכפלות, לא תוספות קטנות. אך די בחשבון הסיפוח לבדו, ללא התלקחות אזורית, לעשות ללעג את הטענה שממשלת נתניהו-גנץ, המנופחת והמאובטחת, כדאית לכיסי האזרחים ולא רק לכיסאות השליטים. לעג הוא המצרך הנחוץ פחות מכל לגנץ, שהתואר "החליפי" מכוון כנראה למזעורו לממדי בובה המבצבצת מחליפתו של נתניהו.
בתרחיש המקל, אבו מאזן מסתפק בהפסקת המאמץ לסיכול פיגועים. פורץ נחשול של טרור עממי נגד חיילים ומתנחלים. צה"ל מגייס מילואים. כל גדוד בשירות פעיל עולה לצבא כ-60 מיליון שקלים לשנה ולמשק עוד כ-40 מיליון בשכר, הפרשות לגימלאות ואובדן תוצר. העלות: 100 מיליון שקלים לגדוד (למעשה, לא מסוים, אלא אחד מ-17 ברצף של כשלושה שבועות) כפול חצי שנה - הזמן המשוער לדיכוי ההתקוממות - כפול מספר הגדודים שיגויסו במקביל, לפי האירועים. לכך יש להוסיף עלות גבוהה יותר של גדודי משמר הגבול, שמחצית מהמשרתים בהם מקבלים שכר קבע.
המיליונים נערמים זה על זה למיליארדים
במבצע חומת מגן, הזכור לרמטכ"ל אביב כוכבי היטב מתקופתו כמפקד חטיבת הצנחנים 35 בגיזרת שכם, הפעיל צה"ל בגדה המערבית חמש אוגדות, מהן כשלוש סדירות ושתיים שעיקרן מילואים. בכל אוגדת מילואים יש כ-20 עד 25 גדודים. המיליונים נערמים זה על זה למיליארדים.
אבל גם בלי הבן או הנכד של חומת מגן, שמקומו בתרחיש המחמיר, יש עלויות מידיות הכרוכות בתרחיש המקל: מיליוני שקלים לשדרוג תשתיות ולהצטיידות באמצעי לחימה ייעודיים לפיזור הפגנות, לצליפה - תזכורת לאירועי צומת איו"ש בספטמבר 2000, כאשר חיילים נורו מתוך הפרות סדר המוניות - ולתצפית (כגון רחפנים). בפיקוד המרכז שואפים, כמקובל, לנצל את השעה לסגירת פערים בין בקשות לאישורים. במטכ"ל מתאפקים בינתיים ופותחים את הקופה רק לפעולות שיועילו גם אם הכרזות הסיפוח לא יתממשו.
בתרחיש המחמיר, של מנגנוני ביטחון המצטרפים לביצוע פיגועים והתקפות על התנחלויות ועל תנועה בצירים, צפוי גיוס של כ-10 גדודי מילואים עד סוף 2020 - לפלסטינים לא תהיה סיבה להפסיק את הפעילות נגד ישראל לפני שיוכרע קרב ביידן נגד טראמפ. השטח יסופח? חצי מיליארד לפח. וזה עוד לפני מאות מיליונים לשדרוג תשתיות בהיערכות הצבאית ובהתנחלויות, עשרות מיליונים לשיפור הקו הרדום עם ירדן וסכום דומה לריענון ההיערכות מול עזה, כולל בחימוש למטוסי חיל האוויר וטילי יירוט ל"כיפת ברזל".
כל זה בחשבונות של שקלים ודולרים, בלי נושאים שאין להם שיעור - חללים ופצועים; הסטת מאמצי צה"ל מאימונים לפי מיתארי מלחמה נגד חיזבאללה בלבנון ולגיון הזרים של איראן בסוריה לשיטור בשטחים ולכיבוש ערים (עם תוצאות דומות לאלה שנראו בלבנון ב-2006); הידוק קשרי טהרן עם רמאללה ועזה; קרע גובר בחברה הישראלית.
הסיפוח ישים קץ רשמי להסכמי אוסלו. על נתניהו נאמר כבר לפני רבע מאה, כששאף לראשונה לשכנע את הבוחרים שמגמתו לשיפור התהליך, להבדיל מביטולו, שרצונו האמיתי באוס-לא, עם ובלי. למרות הפרות ההסכמים משני הצדדים, במיוחד בתקופת הפיגועים רבי-הקטל בברכת יאסר ערפאת, שהסתיימה במותו בסוף 2004 (ובמקביל בהתנחלויות לכל אורך התהליך, ובעיני הפלסטינים גם בפינוי החד-צדדי של עזה), נותר תהליך אוסלו עד כה בחיים, אם גם מורדם ומונשם. סיפוח ימית אותו ויחולל תוהו ובוהו.
תורת הביטחון של ישראל חתרה מראשיתה להקיף את ליבת המדינה, מדן ועד אילת ומירושלים לחיפה ותל אביב, באזורים מפורזים להלכה או לפחות למעשה - סיני, הגדה המערבית, הרמה הסורית, דרום לבנון. לעתים בהסכם, לעתים בהבנות (שריון ירדני לא יצלח את הנהר), לעתים בכיבוש ארעי. חיכוך על קו המגע, כמו בתעלת סואץ, או בהתנחלויות אזרחיות שהיו למטרות ושאבו אליהן הגנה, נגד את התכלית.
צירוף חד צדדי של שטח לישראל יגרע מביטחון המדינה ותושביה. "רק ישראלים שהם לפחות למחצה אמריקנים ואינם חיים את השטח ואת מאפייניו הביטחוניים - נתניהו, רון דרמר ודורי גולד - מסוגלים לשווק לטראמפ מתווה כזה", אמר השבוע אחד מבכירי צה"ל בדימוס, ותיק שירות קרבי קשה וממושך בגדה המערבית. "לאריק שרון ולאהוד ברק זה לא היה קורה".
ולכאורה, גם לא לגנץ, שהגיע כמפקד האוגדה לגדה בספטמבר 2000, למחרת פרוץ האלימות הפלסטינית שם ("גאות ושפל"), והתכונן כרמטכ"ל לתרחיש "זרעי קיץ" של הכרזה חד-צדדית על הקמת מדינה פלסטינית, וראה עין בעין עם גנרל אלן כשנדונו הסדרי הביטחון בבקעת הירדן במסגרת שליחויות התיווך של שר החוץ ג'ון קרי; והנה הוא שבוי מרצון במחנה נתניהו, משתף פעולה עם סיפוח הרה אסון ויקר בכל מובן ומבקש לעצמו צל"ש על חסכון מדומה בסיכול בחירות. את השקר הזה צריך לקעקע, ולא רק במסמכים יבשים שבוודאי יימסרו לגנץ ולנתניהו באדיבות צה"ל. אזרחי ישראל טרם קלטו מה עומד להתרחש בשמם, לתועלתם האישית או הפוליטית של נתניהו וגנץ. כשיתעוררו, יגלו שמאוחר מדי.