עוברי אורח שנסעו בכבישי רמת הגולן בשבועות האחרונים קלטו בעדשות העין והמצלמה את מה שנותר מהשלט של "רמת טראמפ". בדיוק לפני שנה, ראש הממשלה בנימין נתניהו, שגריר ארצות הברית בישראל דיוויד פרידמן וכל שרי הממשלה הצפינו במסוקים לישיבת ממשלה מיוחדת, והכריזו, לראשונה מזה עשרים שנה, על הקמת יישוב חדש באזור. כבר אז, החלטת הממשלה, שלא כללה באמת תקצוב, תכנון, או מיקום מחייבים, זכתה לכינוי "ישראבלוף".
היום, היישוב החדש עדיין רחוק מלעלות על הקרקע, ומהשלט החגיגי נבזזו כמעט כל האותיות המוזהבות, מלבד שתיים. רק הדגל הישראלי והאמריקני מזכירים את המחווה המתוקשרת שנתניהו ביים כדי להוקיר תודה והערכה לנשיא דונלד טראמפ שהכיר באופן היסטורי בריבונות הישראלית בגולן כמה חודשים לפני.
שנה ושלוש מערכות בחירות אחרי, וכשהמערכת הפוליטית מתחילה לחמם מנועים לקראת מהלכים היסטוריים נוספים, השלט הפגום של "רמת טראמפ" מזכיר שההנהגה הנוכחית חזקה בהצהרות, אבל חזקה הרבה פחות בשלב הביצוע. הדד ליין שנישא כעת בפי כל, 1 ביולי, תאריך היעד שנתניהו דאג לעגן בהסכמים הקואליציוניים עם כחול לבן, נועד לאפשר לו לנצל את "חלון ההזדמנויות ההיסטורי" שלפני הבחירות לנשיאות בארצות הברית בנובמבר למהלך היסטורי של החלת ריבונות בבקעת הירדן ויהודה ושומרון עם אור ירוק מהבית הלבן.
רק שככל שהדד ליין מתקרב, הולך ומתברר שהמהלך רחוק מלהיות בשל. הדרגים המקצועיים הרלוונטיים - במשרד הביטחון, החוץ, המשפטים ושב"כ בכלל לא נמצאים בלופ, ואף פורום פוליטי או מדיני רלוונטי כמו הקבינט או ועדת חוץ וביטחון לא כונס עדיין כדי לדון בהערכות והשלכות.
עוד בוואלה!
ובינתיים, למרות ואולי בגלל העמימות המכוונת של נתניהו - הרעש הפוליטי המקומי והבינלאומי הולך ומתגבר מיום ליום: בכירי מועצת יש"ע מזדעקים נגד תוכנית טראמפ ומכנים אותה גרועה יותר מאוסלו, באיחוד האירופי מזהירים בשקט מסנקציות והשלכות; הפלסטינים מנתקים את התיאום הביטחוני; ומדינות ערב, גם חברותינו המתונות, מעבירות מסרים בהולים לוושינגטון - שמשדרת בחזרה לירושלים - ש-1 ביולי הוא בכלל לא תאריך קדוש, בזמן שבכירי המפלגה הדמוקרטית מזהירים שסיפוח הוא הרה אסון ומזכירים שנובמבר מעבר לפינה וחילופי ממשל על השולחן.
נתניהו אמנם הכריז בשבוע שעבר בישיבת סיעת הליכוד שהמועד בתחילת יולי עומד בעינו, אבל מאז, רחובות ארצות הברית החלו לבעור ממהומות ופרעות, והרוח הנושבת מהבית הלבן הצטננה. לכן, בשלב זה, העריכו אתמול בכירים בקואלציה, הדד ליין יהיה לכל היותר נקודת ההתחלה לתהליך ארוך ומורכב של דיונים וקבלת החלטות - יותר ענין של הצהרה.
נתניהו שומר על מידור מאוד גבוה בכל הנוגע למגעים מול הממשל על המפות ומנהל את האירוע בעיקר עם יריב לוין והשגריר רון דרמר, ומבחינתו למשוך כך עד הרגע האחרון. אולם, כל הצדדים הנוגעים בדבר לא מחכים ל-1 ביולי כדי להשמיע את השגותיהם וחששותיהם. נתניהו נפגש השבוע עם ראשי מועצת יש"ע, שהשיקו בשבועות האחרונים קמפיין נרחב נגד תוכנית טראמפ, ובעיקר נגד המרכיב שממנו נתניהו נוטה להתעלם כשהוא מפאר את כוונותיו להחיל ריבונות על 30% משטחי יהודה ושומרון - שעל 70% האחרים מתוכננת לקום מדינה פלסטינית עתידית. הוא ניסה לשכנע אותם להיות יותר פרגמטיים, שזו התכנית הידידותית ביותר אי פעם לישראל, בבחינת הרע במיעוטו. זה לא עבד.
התוצאה של הפגישה הטעונה הזו הייתה ראיון של יו"ר מועצת יש"ע, דוד אלחיאני ב"הארץ", בו הכריז שטראמפ וחתנו ג'ארד קושנר "אינם ידידים של ישראל". נתניהו ולוין קפצו במהרה לגנות את אלחיאני, בתקווה שהדברים שלו לא יגיעו לחדר הסגלגל. אחרי כל המתנות שטראמפ הרעיף על נתניהו בשנים האחרונות הטונים של מועצת יש"ע יכולים לצרום לו ולאוזן האוונגליסטית של תומכיו בתזמון רגיש במיוחד - בעיצומה של מערכת הבחירות לנשיאות.
למזלו של נתניהו, הנהגת המתנחלים מסוכסכת ומפולגת, וחלק מראשי הרשויות כמו עודד רביבי מאפרת ואלי שבירו מאריאל מתייצבים איתו ומאחוריו בשבחים לתכנית ולנשיא הידידותי - אבל כאב הראש מצד ימין לא הולך להיעלם, במיוחד כשנפתלי בנט, איילת שקד ובצלאל סמוטריץ' מתרגלים לספסלי האופוזיציה ומחפשים סיבות לקיומם. ככל שראשי מועצת יש"ע ימשיכו למתג את הסיפוח כרע למתנחלים, הרווח הפוליטי של נתניהו מכל המהלך יהיה מוטל בספק, שכן זה הקהל שאליו הוא מכוון מלכתחילה.
במקביל, בתוך הממשלה, הולך ומתפתח גם כאב ראש משמאל, עם בכירי העבודה וכחול לבן שמביעים התנגדות קולנית הולכת וגוברת למהלכים חד צדדיים. בני גנץ אמנם ויתר על זכות הוטו שלו על הסיפוח במו"מ הקואליציוני, ולנתניהו ולימין יש את הרוב הדרוש בכנסת כדי לאשר חוקי הריבונות גם בלי הקולות של כחול לבן, אבל הממשל הבהיר בשבועות האחרונים שהוא מייחס להם תפקיד חשוב בתהליך. שר החוץ מייק פומפאו שהגיע לכאן יום לפני השבעת הממשלה הקפיד להיפגש גם עם גנץ וגם עם שר החוץ גבי אשכנזי, והשבוע השגריר פרידמן נפגש עם ראש הממשלה החליפי לפגישה נוספת. המסר שוושינגטון מעבירה הוא שהקונצנזוס הוא תנאי לאור הירוק לסיפוח, ושנתניהו וגנץ צריכים להגיע להסכמות.
באופן כללי, ברחבי המערכת הפוליטית והמדינית מתקשים מאוד לנתח את העתיד לבוא, אם בגלל מעטה הסודיות של נתניהו ואם בגלל אופיו הבלתי צפוי של הנשיא טראמפ, שגם בימים רגילים קשה לחזות את צעדיו - בטח בעיצומה של הקורונה, יחד עם התפרצות אלימות שכמותה ארצות הברית לא ידעה מזה עשרות שנים. גם כפל הקולות בין השגריר הפרו-מתנחלי פרידמן לחתן תכנית המאה ג'ארד קושנר נותן שוב את אותותיו ותורם לבלבול.
"יש את פרידמן ויש את וושינגטון, זה ממש שחור ולבן", אמר השבוע לוואלה! NEWS בכיר ישראלי שנמצא בקשר קרוב עם ממשל טראמפ. "פרידמן מדבר כמו נתניהו ודרמר ורוצה לספח כמה שיותר מהר, ובבית הלבן, לעומת זאת, מבקשים זמן בשביל שיירגעו הצרות מבית. אי אפשר לדעת מי מהם ישפיע על טראמפ ומה יהיה האינטרס שלו בעוד חודש מהיום".
מקורבי נתניהו יודעים לספר שהוא מחויב כולו לריבונות ולסיפוח, שזו ההזדמנות שלו לעצב מורשת היסטורית לדורות, ושהוא נחוש לקדם את המהלך. הם בונים על כך שבעוד חודש-חודשיים, טראמפ דווקא ירצה לרצות ולחזק את תומכיו האוונגליסטיים ולהתניע בעזרת חברו הטוב נתניהו את הקמפיין. רק שמההצהרות גדולות על ריבונות ועד לביצוע יש עדיין פער גדול ודרך ארוכה לעבור. כדי לרבע את המעגל בין הבית הלבן, גנץ ואשכנזי, מועצת יש"ע ומדינות ערב ייתכן והוא יצטרך להנדס ישראבלוף יצירתי או להסתפק בהישג הרבה יותר צנוע ומצומצם שיירשם על מורשתו.