חברי הוועדה שהמליצה על מנדלבליט ליועמ"ש מתנערים מהתקפת עמיתם נגדו

(בווידאו: היועמ"ש מנדלבליט נגד שר המשפטים לשעבר אוחנה)

חברים בוועדת האיתור שהמליצה בדצמבר 2015 על מינוי אביחי מנדלבליט ליועץ המשפטי לממשלה תוקפים בחריפות את עמיתם לוועדה, משה נסים, בעקבות טענתו שהוועדה הייתה מצביעה בעד מועמד אחר אילו נחשפה לקלטת שתיעדה שיחה ב-2010 בין הפרקליט הצבאי הראשי דאז מנדלבליט לרמטכ"ל גבי אשכנזי. ראש הממשלה בנימין נתניהו, שמטעמו כיהן נסים בוועדת האיתור, ממנף את הטענה במסגרת מאבקו המר במנדלבליט, המעמיד אותו לדין באשמת שוחד, מרמה והפרת אמונים במשפטו האמור להיפתח ביום ראשון בבית המשפט המחוזי בירושלים.

בראש ועדת האיתור ליועמ"ש עמד נשיא בית המשפט העליון בדימוס אשר גרוניס. בנוסף לנסים השתתפו בה פרופ' גבריאלה שלו, עו"ד יחיאל כץ וח"כ ענת ברקו. נסים הופיע השבוע כדובר הוועדה במינוי עצמי, בלי לבדוק את עמדותיהם ולקבל את אישורם לייצג אותם. לשמע טענתו, והניצול המתוכנן שלה נגד מנדלבליט לקראת פתיחת משפט נתניהו, זעמו חברים בוועדת גרוניס הן על יומרתו של נסים לשמש בא-כוחם והן על תוכן דבריו, ההפוך מעמדתם האמיתית ומאיים לעשות לכלי-שרת בידי נתניהו את מי ששוללים את התנהגותו ומבקשים לחזק את היועמ"ש והשופטים.

נסים בן ה-85, חבר הליכוד ולשעבר שר המשפטים והאוצר, הוא פוליטיקאי ומשפטן ותיק שנבחר לכנסת לראשונה בגיל 24, והוסמך לעריכת דין בשנת 1964. הוא נחשב לנאמנו של נתניהו בכל הוועדות - המינויים הבכירים (ועדת טירקל) ופעמיים לאיתור היועמ"ש, לראשונה ב-2010, כאשר ועדת השופט תיאודור אור התפזרה ללא יכולת להכריע, ההחלטה הועברה לממשלת נתניהו שמינתה את עו"ד יהודה וינשטיין ואילו נועם סולברג, מועמדו הראשון של שר המשפטים יעקב נאמן, נבחר לשופט בעליון.

חברי ועדת גרוניס הזימו את טענת נסים ואמרו כי חלקו של מנדלבליט בפרשת הרפז - עם קלטת או בלעדיה - כלל לא היה מרכזי בבחירה בין המועמדים השונים. חברי ועדת האיתור צוידו בכל המסמכים הנחוצים, ידעו על קיומן של שיחות שעליהן הוטל חסיון - מוצדק, לדעתם - בצו שופט ונחה דעתם שאין ממש בחשדות נגד מנדלבליט שנחקרו ושהוסרו. דיוני הוועדה נערכו בחסות משרד המשפטים, שהיה ביכולתו להאיר כל נקודה עמומה. כשמנדלבליט ביקש למסור לוועדה מסמך מפורט המציג את גרסתו לפרשה, הגיב גרוניס בהינף יד ואמר שאין בכך צורך.

הפקפוק העיקרי אצל חברים בוועדה - ובהמשך גם בעתירה שנדחתה בבג"ץ - באשר להתאמת מנדלבליט לתפקיד היועמ"ש, נבע מכהונתו כמזכיר הממשלה לקראת דיוני הוועדה ובעיצומם. קרבתו לנתניהו והיעדר כל צינון בין התפקידים הדאיגו את גרוניס, שהצביע בעד מועמדים אחרים ומנע את קולו ממנדלבליט. לשאלת עו"ד כץ, נציג לשכת עורכי הדין, כיצד ינהג מנדלבליט אם יובאו לידיעתו חשדות נגד נתניהו או רעייתו שרה (שמעורבותה בפרשת מעונות ראש הממשלה נחקרה אז במשטרה), השיב המועמד ליועמ"ש כי יורה על בדיקה. לשאלת המשך, האם גם יגיש כתבי אישום נגדם, היה וכך תמליץ הפרקליטות, ענה מנדלבליט בחיוב ובזהירות, "כן, בכפוף לבדיקה קפדנית של הראיות".

תשובה זו לא שכנעה את גרוניס, ובאותו שלב גם לא את פרופ' שלו, להתעלם מסמיכות הזמנים שבין הכפיפות לנתניהו לכהונה כיועמ"ש. ואולם היא כן שכנעה את נתניהו, שהיה בקי איכשהו בדיוני הוועדה, לחזור בו מתמיכתו במנדלבליט ולהורות לנציגיו נאמן וברקו לפעול לבחירת מנכ"ל משרד המשפטים גיא רוטקופף. בסיבוב קודם הוסרה מועמדות רוטקופף, משום שכישוריו נפלו בעליל מאלה של מועמדים אחרים (הוא הודה בכנות שמנדלבליט טוב ממנו) ומחשש להתפטרות המונית בפרקליטות אם יתמנה, אך אחד מחברי הוועדה פעל להחזרתו ולגיוס תמיכה בו, לפי עמדתו המעודכנת של נתניהו. בשלב זה חשו חברי הוועדה שברקו, ובמיוחד נסים, פועלים בעד רוטקופף.

התיקו בין מנדלבליט, רוטקופף והיועץ המשפטי של הכנסת איל ינון, עם שלושה קולות לכל אחד (לחברי הוועדה ניתן להצביע בעד יותר ממועמד אחד), נשבר רק כאשר פרופ' שלו ניאותה להסיר את הסתייגותה והעניקה למנדלבליט את הקול הרביעי והמכריע. שלו חזרה ואמרה באחרונה שיחסה למועמדות מנדלבליט הושפע אך ורק משאלת הצינון, שאיכותו המקצועית לא הוטלה בספק ושהעיסוק בפרשת הרפז לא היה אז ואינו עכשיו ממין העניין. פרופ' שלו ועו"ד כץ גינו את ההתנכלות למנדלבליט ואת מאמצי נתניהו להפיכת התביעה במשפטו לנאשמת. ח"כ לשעבר ברקו סירבה להתייחס לתוכן עמדתה, אך שללה את יומרת נסים לדבר בשמה.

משרד עורכי הדין ברמת גן שנסים הוא השותף הראשי בו נהנה בשנים האחרונות, לצד שלושה ולבסוף שני משרדים נוספים בלבד, משכר טרחה של מאות אלפי שקלים ממשרד ראש הממשלה, תמורת סיוע חיצוני בניסוח חוזים. נסים טען, כאשר נשאל על כך, שאין כל קשר בין עובדה זו לתמיכתו במועמדי נתניהו בוועדות האיתור והמינויים.