יבוא או לא יבוא; יצולם או לא יצולם; יועדף על פני הנאשמים האחרים (שאינם מבקשים להיעדר מהקראת כתב האישום) או יידרש לנהוג כאחד הנאשם; יפגין שוב את כוחו נוכח רשות שופטת סתגלנית או ייתקל בהרכב המחזיק במושכות ההליך ללא מורא - אלה שאלות החייבות להיפתר עד תחילת משפטו של בנימין נתניהו ביום ראשון, אך אחריהן משתרכים קרונות רבים של רכבת משפטית וביניהם קרון מיוחד, פוליטי. בזכות השררה שקיבל משותפו בני גנץ ובהסכמת בג"ץ, הוא יכול להשפיע על משפטו יותר מכל נאשם ישראלי אי-פעם, עד כדי הרדמה ללא הנשמה של ההליך נגדו.
בישיבת ההקראה רשאים הנאשמים לשתוק ולהניח לסנגוריהם להשיב במקומם בחיוב על שאלת ראשת ההרכב המחוזי, השופטת רבקה פרידמן-פלדמן, אם האישומים מובנים להם. אז יתנהל מאבק-זוטא על מספר החודשים שיחלפו עד לישיבה הבאה, המהותית, לצורך הכנת ההגנות. הסנגורים ירצו להאריך, התובעים לקצר ושני הצדדים - לחוש את דופק השופטים. ההחלטה הצפויה: נפגשים באוקטובר, לדיון בתיק 1000, הרזה והפשוט מכולם, ובעוד הוא ממריא ימשיכו הסנגורים להתכונן ל-2000 ול-4000.
עוד בוואלה!
פתיחת המשפט תבטל מאליה את תירוציו של היועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט, להתמהמהות במעבר מבדיקה שקטה לחקירה מלאה בתיק "סי דריפט" - התעשרותו הזריזה של נתניהו בסוף העשור שעבר ממניות שקנה, בכספי הלוואה שאולי החזיר, מבן דודו נתן מיליקובסקי. זאת פרשה רב-תחומית וחוצת-גבולות, משמע מחייבת חיקורי דין ומעורבות של הרשות האמריקנית לניירות ערך, שאינה מתרפסת בפני פוליטיקאים, זרים כמקומיים. בהקשר הישראלי, היא מטיילת באחוזות המשטרה, רשות המסים, הרשות למאבק בהלבנת הון ומבקר המדינה, שבכספת במשרדו שמורות הצהרות ההון של נתניהו מ-11 השנים החולפות. בהשוואתן זו לזו ולמסמכי התמרונים הכספיים בזירה האמריקנית גלום סיכון לנהנים מהעסקאות ולמי שפעלו מטעמם.
עקרונית, היה על מנדלבליט להשיק את החקירה עוד לפני שנה. מעשית, הוא נאחז בבחירות העוברות ושבות כדי להימנע מחקירה נוספת נגד המועמד נתניהו. תכסיסית, היעד העליון שלו היה לעבור את פתיחת המשפט, כשהוא פטור מעונשו של שר המשפטים הלעומתי אמיר אוחנה. עכשיו יהיה על מנדלבליט, גם כממלא מקום פרקליט המדינה (אם לא יסכם עם אבי ניסנקורן למנות פרקליט אירעי אחר, עד לסוף עבודתה של ועדת האיתור שבראשה יעמוד היועץ), להנחות את הראשים החדשים באגף החקירות והמודיעין וביחידת להב 433.
במקביל, ובהתחשב בדאגתו המרגשת של נתניהו לעול הכספי המיותר שהגעתו לבית המשפט תטיל על אוצר המדינה, על מנדלבליט לתבוע מהעבריינית המורשעת שרה נתניהו - באיחור מבזה של 11 חודשים - את 120 אלף השקלים שלטענת הפרקליטות עודה חייבת למדינה, מחיר הבזבוז בבלפור בהערמה על מאשרי החשבונות.
עד סוף שש שנותיו, בינואר 2022, יהיה מנדלבליט שחקן מפתח בכל הסדר טיעון עם נתניהו. עד כה היה מנדלבליט המשנמך הקבוע של אישומי משפחת נתניהו, מי שבניגוד להמלצות פרקליטים ועוזרים סגר או צמצם את התיקים נגדה. זה לא הועיל לו: כפויי הטובה מבלפור משתלחים בו בפראות.
עד הכשרת השרץ הבא
יעקב נאמן, שר המשפטים של נתניהו בשובם לשלטון, היה ראשון מליצי היושר של הפרקליט הצבאי הראשי מנדלבליט באוזני נתניהו, עוד כשבמזכירות הממשלה ישב צבי האוזר ובטרם הובהר לאיזה תפקיד ניתן לשבץ את האלוף הפורש. אחד השרים האחרים בממשלת נתניהו שמע במקרה, בדרכו עם נתניהו לדיון בחדרו, את נאמן מפליג בשבחי מנדלבליט. "מה דעתך עליו?" התעניין נתניהו. משפטן מקצועי מאוד, הסכים השר עם נאמן, ואחרי דוח גולדסטון שבעקבות "עופרת יצוקה" ותקרית המרמרה יצא שמו לתהילת הדין הבינלאומי עד מטה האו"ם, אך אם על אופיו מבקש נתניהו חוות דעת נוספת, עליו לשקול שני טווחי זמן: בהתחלה הוא יהיה כרוך אחריך ככלבלב, ובסוף יתנכר לך. להפתעת השר המסויג, נתניהו התייחס רק לחלק הראשון, בהפגינו ביטחה ביכולתו לטפל בבוא היום בחלק השני.
אפשר שצדק. מנדלבליט תמך בהכשרת הנאשם נתניהו לעמוד בראש ממשלתו עם גנץ, ויכריע אם למחוק את סעיף השוחד הגורר כליאה מהסדר שיגזור על נתניהו עונשים קלים בסעיפי מרמה והפרת אמונים. עם הסדר או בלעדיו, עמדת היועץ תקרין גם על החלטת בג"ץ לנוכח עתירות שיוגשו נגד בחירת נתניהו לנשיאות בעוד שנה. לא עכשיו, כאשר זה "תיאורטי"; רק כשמנדלבליט יתגייס שוב להכשרת שרצים, כי החוק אינו פוסל אותם. נשיא המדינה יכול להיות מי שמואשם בעת בחירתו בשוחד, מרמה והפרת אמונים, או אפילו בעבירות כגון אונס ורצח, וכך גם מבקר המדינה. ולא רק נאשמים - גם מי שהורשעו וסיימו לרצות את עונשם שעות לפני בחירתם. אולי אף מי שעדיין יושבים בכלא.
המחוקקים התמימים שעמלו לפני עשורים על ניסוח חוקי היסוד המסדירים את מעמדם של הנשיא והמבקר - שני האישים היחידים הנבחרים בידי הכנסת אך מכהנים מחוץ לה, להבדיל מיו"ר הכנסת - לא העלו בדעתם שהכרח לציין במפורש שממלאי תפקידים ממלכתיים אלה אסורים בעבר פלילי (שבע שנים לאחר תום העונש) או בהווה של עמידה לדין. מה שמגביל את יו"ר הכנסת וסגניו ואת חברי הממשלה, אינו חל על הנשיא ועל המבקר.
התוצאה הקשה של החלטת בג"ץ להתיר לנתניהו להרכיב ממשלה, משום ש-11 השופטים - שמתוכם עשרה עדיין לא נימקו - לא מצאו בחוק איסור על כך, היא יצירת תקדים. אין חשש שנתניהו יחמוד את תפקידו של מתניהו אנגלמן, המרעיף עליו אך טוב. אולם, בהחלט סביר שיעדיף בעוד שנה להיבחר לנשיאות ולא להסתפק בכתר החליף, כמספר אחת וחצי של גנץ. ההכרעה בשאלת חמיקתו של ראש הממשלה החליפי מחובת ההתפטרות מהממשלה, לפי הלכת דרעי החלה על שרים, נדחתה עד לסתיו 2021, ונתניהו אינו יכול לבטוח בבג"ץ שיימנע גם אז מלפסוק לפי ערכי מוסר וצדק.
אבל בג"ץ מלכד את עצמו בפרשנות המילולית לחוק יסוד הממשלה. אם קובעים רק הסעיפים היבשים בחוק יסוד הנשיא (וכך גם במבקר), אין לאסור על הכנסת לבחור ועל מועמד להיבחר, בהיעדר התייחסות כלשהי להסתבכות בפלילים. נאשם ואף פושע זכאים להתיישב לבטח במשכן הנשיא. התכלית, ואין בכך חידוש, תהיה הכנסת נתניהו תחת כנפי הגרסה הישראלית לחוק הצרפתי, תלוי איך מפענחים אותה. לכאורה, הקפאת ההליכים נגד הנשיא עד לתום שבע שנות כהונתו, בקיץ 2028, אך זאת קריאה שטחית ומגמתית של החוק.
סעיף 14 לחוק הנשיא מדבר בלשון עתיד, על נשיא שיישפט - לאחר שיחדל להיות נשיא - ולא על נאשם הנבחר לנשיאות בעודו עומד לדין: "נשיא המדינה לא יובא לדין". מי שלא האמינו שיש צורך לומר שאסור לבחור בנאשם, גם לא טרחו לציין איך משפטו יושפע מבחירתו. ההסתמכות על פירוט המשכו של הליך משפטי שהתחיל נגד ראש ממשלה לפני שהרכיב את הממשלה הייתה אחת מטענות באי-כוחו של נתניהו בבג"ץ שהכשיר אותו. כאן חסר פירוט כזה ולכן יתקשו סנגורי נתניהו לבסס טענה עקבית ש(א) למרות משפטו, לא נאסר עליו להיבחר לנשיאות ו(ב) הבחירה לנשיאות מביאה בחשבון הליך מתנהל ומקפיאה אותו.
אחדות ישראל המושחתת
אם יעבור את משוכת סעיף 14, יוכל נתניהו גם לדפדף לאחור ולחון את עצמו - ולמחוק את הרשעת רעייתו - לפי סעיף 11, הנותן לו את סמכות החנינה. ניגוד עניינים אינו מבהיל אותו והחוק אינו אוסר חנינה עצמית. שוב, מחדל תמוה של המחוקקים המיושנים - שאין לסמוך על בג"ץ שיתקן את המעוות שחוללו בהנחת המוצא שלהם - שאין צורך לומר את המובן מאליו.
בשתי ההתמודדויות האחרונות לנשיאות, כלקח פרשת משה קצב, די היה בהצפת חשדות כלפי מועמדים - לא הרשעה, לא משפט - כדי לאיים על סיכוייהם (שמעון פרס, עד שנחלץ בדוחק מבדיקת מבקר המדינה בעניין תרומה בעייתית למערכת בחירות שלו) ואף לסכל אותם (סילבן שלום, בנימין פואד בן אליעזר). אז עדיין שלטה האמונה הילדותית, על גבול השמאלנית, שהנהגת המדינה מוכרחה להימצא בידי אישים נטולי רבב.
יציקת תוכן באותו ריק משפטי, שמייסדי המדינה ואף שני הדורות שלאחריהם השאירו כי אוי לאומה החייבת למנוע בחקיקה מעבריינים להגיע למשרות הרמות ביותר, תחייב רוב בכנסת - תיקון חוקי היסוד כך שהנשיא, ראש הממשלה, השופטים, היועץ המשפטי לממשלה ומבקר המדינה לא יוכלו להיבחר או להתמנות, אם רובצות עליהם הרשעת קלון או האשמה בפשע.
רוב כזה, שגם יבחר בהצבעה חשאית נשיא אחר, יושג רק אם גנץ, המדבר בעד מעשים להבדיל מדיבורים, יממש את הבטחתו הגנוזה להילחם בשחיתות, ולא יתפתה לאשליית קץ עידן נתניהו - ומה עוד, חצי שנה לפני המוסכם - אם החליף הנוכחי יהפוך לראש הממשלה, כי ראש הממשלה יהפוך לנשיא. אין פשוט מכך: לתמוך בעדכון הגורף של החוקים, למען הסר ספק וכדי לחסום את הפרצה המאפשרת להתגנב לנשיאות. בדיוק מטעם זה, ולשמע המליצות הנבובות המפרנסות את הצטדקויותיו, יש לחשוד בגנץ שזה לא יקרה ושאצלו לפני הכול אחדות ישראל המושחתת, תחת ראש ממשלה החותר להימלט מהדין ומהמצלמות.