היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט, שנחקר בפרשת הרפז על פעולותיו באוגוסט 2010 בהיותו אלוף בצה"ל, הפרקליט הצבאי הראשי, אמר אמת בהעידו כי נפגש עם הרמטכ"ל דאז בשעת ערב ביום ב', ב-9 באוגוסט, ושמע ממנו רק באותה שיחה כי מסמך הרפז בידיו. תחקיר יסודי שערך העיתונאי מיכה פרידמן מוכיח את צדקת גרסתו של מנדלבליט, ולפיכך גם שהטענות כלפיו - בבדיקת מבקר המדינה, בחקירת המשטרה ולאחרונה מפי מקורבי בנימין נתניהו - התבססו על הנחות מוטעות או מוטות.
פרידמן גילה שהאשמת מנדלבליט, כאילו שיקר בשאלת עיתוי הפגישה עם אשכנזי והוליך שולל את ידידו רז נזרי, עוזרו של היועץ המשפטי יהודה וינשטיין (וכיום אחד המישנים של מנדלבליט), בכך שהסתיר מפניו את עובדת הימצאותו של מסמך הרפז בלשכת הרמטכ"ל, נובעת מהנחת חוקרי המשטרה שפגישה בין אשכנזי למנדלבליט בשעה 13:00 הייתה היחידה ביניהם באותו יום. התחקיר מצליב ממצאים שונים ומלמד שמנדלבליט צדק כי התכוון לפגישה נוספת - הפגישה השנייה או הלילית - שהחוקרים (ובעקבותיהם וינשטיין, בהערותיו השליליות על אמינות מנדלבליט בגלל "שינוי גרסאות") לא היו ערים לקיומה.
עוד בוואלה!
תמצית תחקיר פרידמן, שהועברה לידיעת מנדלבליט, מחזקת את עמדתו במחלוקת עם ממלא מקום פרקליט המדינה, דן אלדד, שהיה מעורב בפיקוח על חקירת פרשת הרפז בתחילת העשור שעבר וטוען עתה שהתוודע בשבועות האחרונים למידע מטריד על טיפול הפרקליטות בתיק מנדלבליט ב-2015. נתניהו, המעוניין לקעקע את מעמדו של מנדלבליט, שהיה מזכיר ממשלתו ומועדפו ליועמ"ש אך שחינו סר בעיניו, אפשר בגלל החלטת היועץ להעמידו לדין באשמת שוחד, מרמה והפרת אמונים - מצדד באלדד, מינוי של שר המשפטים אמיר אוחנה. מנדלבליט, בנימוק של "מניעות משפטית", מבקש לשים קץ לכהונת אלדד בסוף השבוע, במלאת לה שלושה חודשים. נתניהו חותר להאריך אותה וייחד לכך סעיף בהסכם שחתם עם יו"ר כחול לבן בני גנץ - הסכם שעתירות נגדו, כמו גם נגד כשירות ח"כ נתניהו (ללא קשר להיותו ראש הממשלה היוצא) להרכיב ממשלה, נדונות עתה בבג"ץ.
פרידמן, שהתעמק בנבכי פרשת הרפז וחיבר תחקיר מקיף - שעדיין לא ראה אור - על מערכת ההקלטות בלשכת שר הביטחון אהוד ברק, יריבו של אשכנזי בפרשה, הבחין בשתי נקודות נפרדות המאששות את גרסת מנדלבליט. אלוף פיקוד הצפון ולימים הרמטכ"ל, גדי איזנקוט, סיפר לברק בשיחה ביניהם בפברואר 2011 כי שמע בו ביום מעוזרו של אשכנזי, אל"מ (כעת תא"ל במילואים) ארז וינר, כי פגישת אשכנזי-מנדלבליט תיערך בערב והמליץ לאשכנזי לעדכן בה את הפצ"ר ולאחריה את היועמ"ש. אשכנזי השתכנע והזעיק אליו שוב את מנדלבליט. רק אז, ולא לפני שיחתו עם נזרי, נחשף מנדלבליט לראשונה להימצאות המסמך בידי מפקדו.
במקביל, עולה מהנחיית אשכנזי למזכירתו רס"ן נטע פוגל בתחילת השיחה הקודמת, בצהריים, להפסיק את הקלטת הנפח בחדרו, כי מאותו רגע ואילך לא הוקלטו השיחות בהמשך היום. לכן גם לא עמדה לנגד אוזני החוקרים השיחה השנייה, הלילית, בין הרמטכ"ל והפצ"ר, ובהיעדרה הם נחפזו להטיח במנדלבליט שהוא משקר כדי לחפות על העלמת מודעותו למסמך הרפז בעת שיחתו עם נזרי ב-14:30.
החוקרים, ולאחריהם הפרקליטים שנברו בפרשה, הסתמכו על הקלטות לשכת הרמטכ"ל ועל יומן הפצ"ר, שתיעד רק את הזימון הראשון של מנדלבליט לאשכנזי, להכנה לוועדת טירקל לבדיקת אירועי משט הספינה הטורקית מרמרה מאווי; לשני הוקפץ לאחר שובו מדיון המטכ"ל שנערך בין 1:730 ל-19:00, לערך. אותם חוקרים ופרקליטים בלבלו בין היעדרה של ראיה לבין ראיה להיעדרות. הם לא הבינו שאין עדות לשיחת הערב מפני שלא הוקלטה, ולא מפני שלא התקיימה. כמו בסיפורו של ארתור קונן דויל "כתם הכסף", שם מפענח שרלוק הולמס את הפשע משום שהכלב לא נבח, פרידמן איתר את ההסבר הנכון לחידת ספקנותם של חוקרי מנדלבליט בהקלטה שלא פעלה. האקדח המעשן הוא הפעם הרשמקול הכבוי.
כל אלה עכברים שהולידו הרים בגלל עמדותיהם הנוכחיות של מנדלבליט, אשכנזי, נתניהו ומזה רבעון גם אלדד. הם והמתפרנסים מכתיבה על אודותיהם משתייכים לאחוזון הבודד בציבור שאינו מפהק לשמע הכותרת "פרשת הרפז". לטובת מי שתוהה איך השתרבב מנדלבליט לעניין, להלן תקציר הקומדיה העצובה של הטעויות ואי-ההבנות.
קומדיה עצובה
לידי אשכנזי הגיע, מהרפז באמצעות וינר, מסמך שאין צורך כאן למחזר את תוכנו. אשכנזי, שנאמר לו שעיתונאים מסוימים מחזיקים במקביל במסמך או לפחות מודעים לקיומו, הראה אותו לאיזנקוט ולגנץ, אך לא עשה בו שימוש וסירב להביאו לידיעת מנדלבליט, נתניהו, וינשטיין, המבקר מיכה לינדנשטראוס או הציבור. חשיפתו נעשתה ללא הסכמתו וללא ידיעתו.
ידידו של וינר, גבי סיבוני, קיבל ממנו צילום של המסמך והעבירו - ללא הסכמת וינר וללא ידיעתו - לאמנון אברמוביץ'. כאשר אברמוביץ' פרסם את המסמך בערוץ 2, וינר ואשכנזי לא ידעו שזהו שרשור של המקור שנמצא במשרדם - הם הניחו שהעותק הגיע לעיתונות במקביל.
לאחר שאיש יחסי הציבור אייל ארד התלונן על שימוש כוזב בלוגו של משרדו, בראש מסמך הרפז, הורה וינשטיין למשטרה לחקור. מאחר שתוכן המסמך עסק בתככים לקראת מינוי הרמטכ"ל הבא, בהעדפה לאלוף יואב גלנט, ולפיכך נקב בשמותיהם של אשכנזי, גלנט, גנץ, איזנקוט ואחרים, נכללה הקצונה הבכירה ברשימת העדים העשויים להפוך לחשודים, אם לא תישלל מעורבותם בייצור המסמך. בהעברת המסמך האזרחי והבלתי מסווג לתקשורת לא הייתה כשלעצמה כל עבירה, אך החוקרים קיוו להגיע לאחור, מהמסמך ששודר והסימנים המעידים בו אל יצרניו.
המשטרה ביקשה מערוץ 2 את המסמך. הערוץ סירב. וינשטיין ועוזריו התלבטו אם להתמיד "בדרך המלך" ולהשיג משופט צו לאילוץ הערוץ. עוד הם שוקלים, ואשכנזי הפתיע את מנדלבליט וסיפר לו שעותק של המסמך - בעיניו, עותק נוסף, בלי לדעת שזהו אחיו התאום של המסמך המשובט שסיבוני מסר באמצעות שליחים לאברמוביץ - נמצא גם בידיו. מה לעשות, תהה אשכנזי, שלא רצה להסגיר את המקור שלו, בועז הרפז, אך גם התחייב לומר אמת ולסייע לרשויות החוקרות. על כך השיב מנדלבליט כי מוטב "לישון לילה"; הכול בעודם מתכוננים לקיום החובה הממלכתית של עדויות הרמטכ"ל והפצ"ר בפני ועדת טירקל.
למחרת בבוקר ייעץ מנדלבליט לאשכנזי לדווח ליועץ המשפטי שהמסמך (גם) בידיו. וינשטיין לא הפגין בהילות; עדיין העדיף להשיג את המסמך מערוץ 2. חלפה יממה נוספת עד שחוקרים נשלחו לאסוף את המסמך מלשכת הרמטכ"ל.
המשימה העיקרית
הטענה הראשונית כלפי מנדלבליט, כאילו השתהה מדי (כי כביכול העצה "לישון לילה" ניתנה כבר בצהריים), הופרכה בהקדם. וינשטיין קבע שלא נפל פגם, כך או כך. ברקע זכרו במשטרה שתת-ניצב אפי ברכה השתהה שבוע עד שסיפר למפקדו, ניצב יואב סגלוביץ, שיאשיהו פינטו ניסה לשחדו.
הטענה הכבדה יותר התמקדה בהטעיית נזרי, "זרועו הארוכה של וינשטיין", כאילו מנדלבליט היתמם ומשך אותו בלשונו בעודו אוסף מידע משבש לתועלת אשכנזי. מנדלבליט הכחיש זאת תכופות ונמרצות; הוא לא ידע בעת השיחה עם נזרי מה שמייחסים לו.
תחקיר פרידמן מוכיח מה שמנדלבליט לא זכר, כשנחקר ארבע שנים לאחר מעשה: היו באותו יום שתי שיחות רמטכ"ל-פצ"ר, לא אחת, וללגלוגם של החוקרים על אפלה בצהריים - מנדלבליט העיד שבצאתו מהשיחה ובהיכנסו למכוניתו ירד החושך על מחנה הקריה - לא היה בסיס.
מנדלבליט, שכצפוי רווה נחת מתחקיר פרידמן, נחקר ב-2014 על אירועי יום מסוים וגדוש אחד ב-2010. הציפייה ממנו לזכור בדייקנות מה אירע, מה קדם למה ומי אמר למי, לא הייתה מציאותית. לפרשנות המפלילה שניתנה לעדויותיו ושהומרה בהמשך לצקצוק נוזפני לא היה מקום ואין סיבה שהיא תעיב על משימתו העיקרית, בהיכנסו לישורת הסופית, הרבע האחרון של שש שנות כהונתו: העמדת נתניהו לדין בבית המשפט המחוזי בירושלים, החל בעוד ארבעה שבועות.