קורבן לאופיו, מנדלבליט משלם את מחיר גרירת הרגליים בתיקי נתניהו

היועמ"ש נמנע מהאצת הטיפול בפרשות ראש הממשלה, ואיפשר לנאשם מבלפור לתמרן את המדינה לבחירות חוזרות ונשנות. חלפו חודשים ובחירות והתנגשויות, והנה מנדלבליט מוצא את עצמו בתסבוכת עם מ"מ פרקליט המדינה. כדי להיפטר ממנו הוא יצטרך להכשיר את הנאשם

צלם: ניב אהרונסון, עריכה: שאול אדם

(בווידיאו: ראש השב"כ לשעבר ודוברים נוספים בהפגנה נגד השחיתות, אתמול)

ראש השב"כ לשעבר כרמי גילון ריגש במוצאי שבת את המפגינים בכיכר רבין, נגד השחיתות בכלל והצטרפות בני גנץ, גבי אשכנזי ועמיר פרץ לבנימין נתניהו בפרט, בספרו כי הדיר רגליו מהכיכר מאז שנכח בשחזור רצח יצחק רבין בידי יגאל עמיר - הרצח שהשב"כ נכשל בסיכולו. גילון, בנו של פרקליט מדינה לשעבר ואחיו של שופט, איזכר את רצח רבין ואת ההסתה שקדמה לו כדי להזהיר מפני סכנה עכשווית, הסתה העלולה להביא להתנקשות בשופט, אם בית המשפט העליון בשבתו כבית הדין הגבוה לצדק יפסוק באופן שירופף את אחיזתו של נתניהו בראשות הממשלה.

חששו של גילון אינו סרק-סרק. תומכי נתניהו מנסים להפחיד את הנשיאה אסתר חיות ועמיתיה, בין במישרין ובין בטיפוס עקבי במעלות מערכת החוק, מהמשטרה לפרקליטות ליועץ המשפטי אביחי מנדלבליט. הם מאיימים לעשות שפטים בשופטים. כך לכל אורך השנה האחרונה, וביתר שאת לקראת הימים המכריעים בשבוע שבין יום הזיכרון לבין ה-7 במאי, בפקוע המועד שנקצב לכנסת להודיע לנשיא ריבלין אם ח"כ כלשהו צבר 61 חתימות והשיג את הקריטריון האולימפי להרכבת ממשלה - תנאי הכרחי אם גם לא מספיק לכך שבשבועיים הבאים אכן יצליח במלאכת ההרכבה.

אכזב קשות את מי שהאמינו בדבקותו בשלטון החוק. מנדלבליט (צילום: שלומי גבאי)

מחרתיים, בעקבות שתי דחיות, אמורים נתניהו, מנדלבליט ואחרים להגיב על עתירות המבקשות לפסול את כשירות נאשם בפלילים להרכיב ממשלה והן את הסכם נתניהו-גנץ, כולו, רובו או חלקו - ואם בעיני חותמיו הוא מיקשה אחת, הרי גם נפילת סעיפים מרכזיים אמורה לגרור ביטול ההסכם. התגובות תוגשנה, השופטים ילמדו אותן במרוצת יום העצמאות והדיון - יש לקוות שישודר - ייערך לא לפני יום חמישי, כשהשעון הפוליטי מתקתק כפצצת זמן.

עוד מנדלבליט טרוד בניסוח עמדתו, שתגלה סוף-סוף לציבור מה הוא חושב על האיש שאותו הוא מעמיד לדין כתובע באשמת שוחד, מרמה והפרת אמונים ושלכבודו הוא עומד כיועצו בהיכנסו לישיבות הממשלה, ובעקביו מושך, או נושך, ממלא מקום פרקליט המדינה, דן אלדד. זאת צרה שמנדלבליט המיט על עצמו והמאפיינת את התנהגותו; ויש בה גם היבט המבשר רעות בסוגיית פסילתו של נתניהו, ככל שבג"ץ יתחשב בעמדת היועץ, ולא תמיד הוא מתחשב.

הוצאתה של פרשת הרפז מהמקפיא, לפי נוחותו של נתניהו - שתפקודו הסביל ב-2010 חולל את הפרשה, מצליחה להשיג את מטרתה: הוצאת מנדלבליט מאיזון. בניגוד למצג של נתניהו ושות', מנדלבליט הוא מנפגעי הפרשה ולא מהנבלים בה. אבל רגישותו לכל ערבוב ושרבוב של שמו דוחקת אותו למחוזות בעייתיים.

עוד בוואלה! NEWS

בעימות בין מנדלבליט ואלדד, המפסידה הגדולה היא מערכת אכיפת החוק

לכתבה המלאה
הזהיר מהסתה העלולה להביא להתנקשות בשופט. גילון (צילום: ראובן קסטרו)

בגלגוליה במחצית הראשונה של העשור שעבר, פרשת הרפז שיקפה שלוש או ארבע מערכות עכורות של יחסים בצמרת הממלכתית: יחסי הרמטכ"ל אשכנזי עם שר הביטחון אהוד ברק, יחסי היועץ המשפטי יהודה וינשטיין עם מבקר המדינה מיכה לינדנשטראוס, יחסי הפרקליט הצבאי הראשי דני עפרוני (שהוחזר מהאזרחות בידי ברק ובהסכמתו הרפה של הרמטכ"ל גנץ) עם קודמו מנדלבליט ולבסוף גם יחסי וינשטיין עם מזכיר הממשלה מנדלבליט, בתוקף תפקידו כיועמ"ש חלופי - ויורש מיועד ליועמ"ש - אצל נתניהו.

כל מה שהתפרסם בימים האחרונים בפרשת יחסי מנדלבליט-אלדד, כביכול כנגזרת של פרשת הרפז ולמעשה כדי לכרסם נתח נוסף בשלוות נפשו של היועמ"ש, אינו חדש. זאת העלאת גרה של מסמכים ודיווחים מ-2015, לכל המאוחר. מגוחך במיוחד סיפורו של אלדד, שבעקבות פנייה עיתונאית ביקש לעיין במסמכי התקופה השמורים בפרקליטות. נחמד לדעת שממלא-מקום הפרקליט מספק שירותים כאלה (דוברי מנדלבליט, האמורים לשרת אותו קהל, אינם כה נדיבים), אך ההצדקה המהותית לכך הפעם הייתה קלושה עד כדי חשד במניעי אלדד.

כנוע למעלה, כוחני למטה

הסוגייה הנושנה של סגירת תיקים בהיעדר ראיות, להבדיל מהיעדר אשמה, לא נולדה עם וינשטיין מול מנדלבליט. סגירת תיק עמדי של נתניהו מחוסר ראיות העניקה לו רישום פלילי, שלא הפריע לנתניהו להתמנות לאחר שנתיים לשר החוץ והאוצר בממשלות אריאל שרון. שרה נתניהו הורשעה אשתקד בפלילים; משרד הבריאות של יעקב ליצמן לא פסל אותה כפסיכולוגית חינוכית ומנדלבליט - שסגר מהיעדר ראיות תיקים נוספים לה ולבנה יאיר, בניגוד להמלצת הפרקליטות - ממשיך למנוע מהאוצר לקבל ממנה 120 אלף שקלים. אפשר שהסכום זניח בעיניו, כי אינו עולה בהרבה על שכרו החודשי, בתוספת גימלת אלוף, מישפטן עם תואר שלישי.

גם אם לא ככל האדם השופט, או מי שמוקבל לשופט, כבר נקבע ש"אבק ראיות" כמוהו כהיעדר אשמה. כלל זה הוחל על יורם דנציגר, בשבתו בבית המשפט העליון. לדעת פרקליט המדינה משה לדור, העילה הנכונה לסגירת תיקו של דנציגר, בפרשת הייצוג של ראש עיריית בת ים שלומי לחיאני, הייתה היעדר ראיות. וינשטיין חלק עליו וקבע היעדר אשמה. אם מוסכם על נתניהו שהבכיר במדרג קובע, לא חשוב שלדור או שי ניצן או ליאת בן ארי היו לוחמניים מהיועצים וינשטיין ומנדלבליט, בתיקים שונים (כולל אביגדור ליברמן) - גם נגד הזוג נתניהו. אם חשובות השורה התחתונה והערכאה העליונה, גם לא משנה מי בפרקליטות אמר מה לפני החלטת וינשטיין להסתפק בהיעדר אשמה בתיק מנדלבליט.

אויבי מנדלבליט, המנסים לקעקע אותו לטובת נתניהו, לא הבחינו עד כמה אחד המסמכים הממוחזרים עכשיו פועלים נגד אלילם. וינשטיין התלבט, במכתבו לנתניהו, אם התנהגות מנדלבליט גילתה "דופי ערכי מובנה, היורד לשורש יכולתו למלא את המשרה הציבורית המיועדת, או מקרין על דמותו הערכית של השירות הציבורי בעיני הציבור במידה המחייבת את פסילתו מהכהונה". הוא השאיר לנתניהו את המסקנה, במפורש באשר להמשך כהונת מנדלבליט כמזכיר ממשלתו ובמשתמע לגבי מועמדותו ליועמ"ש; אבל הדברים יפים עכשיו שבעתיים לגבי נתניהו עצמו.

השעון הפוליטי מתקתק כפצצת זמן. נתניהו (צילום: אתר רשמי, דוברות הכנסת - עדינה ולמן)

ובכלל, אחת הטענות בפרשת הרפז היא שבעימות בין שני דרגים, הרמטכ"ל ושר הביטחון, על הזוטר לכופף ראשו בפני הבכיר. כך הוטח באשכנזי, שמנדלבליט היה ממקורביו, בסכסוכו עם ברק. נתניהו, בעדותו בפני המבקר לינדנשטראוס, ובהיותו הבכיר מכל בכיר, הסביר שזו דרכו של עולם וטוב שכך. לפי אותו הגיון, מנדלבליט צודק בחיכוך עם אלדד מעצם בכירותו במדרג.

אלא שמנדלבליט הוא גם קורבן אופיו, מסלולו בצה"ל ומשלח ידו המשפטי. מי שרוצה להתמנות לפרקליט צבאי ראשי וחושק בדרגת אלוף, שאין לה הצדקה ממשית ושייעודה האמיתי הוא להרשים אזרחים במערכת הממלכתית (כי באותה מידה ניתן לטעון שקצין רפואה ראשי ראוי לשדרוג מתא"ל לאלוף, משום שבמשבר הקורונה חשוב שמשרד הבריאות יתפעל מדרגתו), הוא בהכרח סתגלן המשכיל להתאים עצמו לאחראים לקידומו. מנדלבליט, כמו גנץ, הוא כלכל - כנוע למעלה, כוחני למטה. הוא יכול להשלים עם נאשם בשחיתות בראשות ממשלה, זה חמישה חודשים, אבל לא יכול לסבול שמתחתיו פועל ממלא-מקום שהוא עושה דברו של עושה דברו של הנאשם.

בזחיחותו, נמנע מנדלבליט ב-2018 מהאצת הטיפול בתיקי נתניהו, ואפשר לחשוד שהיה לנאשם לתמרן את המדינה לבחירות חוזרות ונשנות; ואף שהוזכר לו שניצן עומד לפרוש ושביכולתו של היועץ לשמש ממלא-מקום הפרקליט, השיב בידענות שהנה-הנה תקום ממשלה ויבוא שר משפטים ותיכון ועדת איתור בראשות היועץ ויתמנה פרקליט קבוע.

בוקר טוב, אביחי

חלפו חודשים ובחירות והתנגשויות מנדלבליט עם אלדד ועם שולחו, שר המשפטים אמיר אוחנה, ומנדלבליט נזכר, כאחד מנימוקיו נגד רבעון נוסף לאלדד, שהיועץ יכול למלא את מקום הפרקליט ואף עשה זאת, בין ניצן לאלדד. בוקר טוב, אביחי. אילו הכיר בכך לפני חצי שנה, הייתה התסבוכת כולה נמנעת. אבל מנדלבליט אינו מסתפק בציון עובדה זו ובהשתלחותו בכישורי אלדד ובהתמרדותו; הוא גם שב ומנבא שבקרוב תקום ממשלה ובה שר משפטים שימנה את ועדת האיתור לפרקליט הקבוע.

פזמון חוזר, אבל הפעם חורג מנדלבליט מסמכותו עד להדאיג. שאלת הקמתה של הממשלה לפי הסכם נתניהו-גנץ ובראשות הנאשם לא רק ממתינה להחלטת בג"ץ; היא טעונה חוות דעת של מנדלבליט. בהכריזו שהממשלה והשר החדש, הלא הוא אבי ניסנקורן שיפטור את היועץ מעונשו של אוחנה, ממשמשים ובאים, קובע מנדלבליט עמדה. הוא אף נקלע לניגוד עניינים, כי כדי להיפטר מאלדד עליו להיפטר מאוחנה ולשם כך עליו לסכל בחירות נוספות שהממשלה ואוחנה ימשיכו לכהן עד עריכתן, משמע להכשיר את הנאשם ואת ההסכם.

ההצדקה המהותית לפנייתו הייתה קלושה. אלדד (צילום: אתר רשמי, איל יצהר, גלובס)

עד כמה הסכם זה מקולקל ומושחת, ברור לכל מי שאינו מעורב בו או צפוי ליהנות ממנו. באחת מהחלטות בג"ץ לאחרונה, בעניין הערעור על ההיתר להשתתפות ח"כ היבא יזבק, ציינה הנשיאה חיות שהמדדים הגרעיניים לקיומה של ישראל כמדינה דמוקרטית כוללים את "הפרדת הרשויות, שלטון החוק ורשות שופטת עצמאית". סעיפי הסכם נתניהו-גנץ, החותרים להשליט נאשם בפלילים, לגמד את הרשות המחוקקת ולהכתיב את הרכב הרשות השופטת סותרים לכאורה את מהותה הדמוקרטית של ישראל ומשוועים לפסילה.

באותו ערעור נשארה חיות, שהתנגדה לשיתוף יזבק בבחירות, במיעוט של ארבעה "שמרנים" מול חמישה "מתונים", אף שברגיל היא שייכת לקבוצה השנייה ומנהיגה אותה. זו עדות מוחשית לשבריריות הרוב, בתיקים רגישים, ולחשיבות ההרכב שנקבע לדון בהם - כולל הרכב מורחב בסוגיות עקרוניות ותקדימיות. לכאורה, הרוב בעליון כיום אינו נוח לנתניהו, הלהוט לשנות אותו בהסכמתו הרפה של גנץ.

מה שגנץ ואשכנזי אינם מבינים, במאמציהם הכושלים לתרץ את כניעתם לנתניהו, הוא שלא סתם חלופה אחת משלוש נבחרה בידיהם, אלא החלופה האחת והיחידה שהציגו כבלתי-קבילה. כניסה לממשלת הנאשם כמותה כהתנצרות של גנץ או כניתוח לשינוי מין של אשכנזי או טיפולי המרה לשניהם אצל הרברפי.

זאב וכבשים

התנדבותו הפתאומית של ליצמן להיפרד ממשרד הבריאות, לאחר שהתעקשותו להישאר שם הכניעה גם היא את גנץ כאילו אין להתגבר על כוח כביר זה והוכיחה שוב שהשליטים האמיתיים של ישראל הם הרבנים, לימדה עד כמה הצליחה במשימתה מירי רגב, שרת תרבות הגוף: מתברר שניתן ללא חשש הידבקות לחדש לא רק טיפולים להסרת שיער בלייזר, אלא גם להסרת שר בלייזר, או באדמו"ר.

באחריותם של נתניהו, ליצמן ומוישה ונטילטור, הלא הוא משה בר סימן טוב אשר על מכונות ההנשמה (שמבקר המדינה התריע לשווא על המחסור בהן ובצוותים להפעלתן בחירום), נוצר - ואובחן עכשיו במטה המשותף למערכות הביטחון והבריאות - גם מחסור בתרופות מצילות חיים. מאמץ מאוחר להשגתן טרם התממש. רכש מערכות ההנשמה והבדיקה מתמקד בסין ובהודו.

בלי הודאה רשמית בכך, התהווה בידול - ישראל הבריאה לצד ישראל החולה. מיפוי החשיפה לקורונה, לפי נתוני משרד הבריאות, מעלה שבשבועיים החולפים מספר נקודות החשיפה בתל אביב כולה היה אפס. 0. זירו. אף לא קמצוץ תחלואה. צריך להרחיק עד לחולון ולרמת גן, וגם אז בעיקר לבתי חולים ולדיור מוגן, כדי לאתר את החולים הקרובים ביותר.

הסרת שר בלייזר, או באדמו"ר. ליצמן (צילום: פלאש 90, פלאש 90)

מוקדי התחלואה צבועים באדום בוהק (בני ברק, דיר אל-אסד, בענה והשכונות החרדיות בירושלים), אדום (מודיעין עילית, אלעד, ביתר עלית, שכונות בבית שמש ובנתיבות), כתום (כוכב יעקב, רהט, צפת וקרית מלאכי) וצהוב (אשדוד ואום אל-פחם). ברמת סיכון 1 במגזר הערבי נמצאות גם נצרת, טייבה, פקיעין ועילבון וברמת סיכון 2 ג'ת, ג'סר א-זרקא, כפר קאסם, דבורייה, טמרה ובאקה אל-גרבייה. במזרח ירושלים: ראס אל-עמוד, בית צפאפא, אבו תור והעיר העתיקה. בגדה המערבית: קטנה, בידו, אלג'דידה, ביתוניא, חלחול, בני נעים.

כך שתירוץ הקורונה לממשלת נתניהו (עם כוכבית ושמה גנץ) חלול עוד מכפי שהיה כשהופרח לראשונה, ואיתו גם "קבינט הפיוס" בין הזאב והכבש. שפט הזאב לעיני תשעה מיליון כבשים שהמתינו לתורן.

אבל רעיון קבינט הפיוס אינו טיפשי כפי שהוא עשוי להצטייר לעיניים תמימות. הוא מספק כר נרחב לפיצוי מקופחים. אפשר להושיב בו את שר הפיוס, שר האיחוי, שר הגישור, שר הפישור, שר קירוב הלבבות ושר הריחוק החברתי. בגלל המצב הכלכלי יוקם גם קבינט סיוע ובו שר המצוקה, שר החיסכון, שר הייעול, שר האיפוק, שר הריסון, שר הצמצום ושר הצניעות והענווה. ביניהם יתאם השר לענייני קבינטים.

תר"ש תרופה ותקופה

אם נתניהו יצלח משוכת בג"ץ וגנץ יגיע למשרד הביטחון, הוא יגלה שם שהתוכנית הרב-שנתית של הרמטכ"ל אביב כוכבי, תר"ש "תנופה", תיסוג בלחץ המשבר התקציבי מפני תר"ש תרופה של משרד הבריאות ותר"ש תקופה של האוצר. לקראת סוף השבוע שעבר, כאשר כוכבי חגג את יום הולדתו ה-56, נערכו בצה"ל לשנים רזות, הרבה פחות שאפתניות. לא יהיו פחות דולרים - העשור של התחייבות ברק אובמה בעיצומו - ויקנו בהם כנראה, חצי טייסת F-35, חצי טייסת F-15 וטייסת מסוקי סער צ'ינוק, אבל לא יהיו די שקלים. צה"ל יוותר על צוללת שישית (לא על האחרונה והחדישה מכולן, המיועדת לסוף העשור, אלא לאחת הקיימות בצי והמתוכננת לטיפול אמצע-חיים יקר), על אחת מטייסות ה-F-16 ברמת דוד ועל כחטיבת טנקים מהדגם המתיישן מרכבה 2.

ההחלטות על צמצומים אלה אדישות למדי לזהותם של ראש הממשלה ושר הביטחון ועשרות השרים והסגנים שלצידם, בעיקר משום שאיראן נזהרת מלספק סיבה לתקיפה ישראלית (להבדיל מתקיפה אמריקנית, שדונלד "זאת האקונומיקה, טמבל" טראמפ מחפש עילה להנחית). לא כך אם נתניהו, כגחמתו המסוכנת יורשה להקים ממשלה ותקודם איוולת הסיפוח, היא תפגוש את התרעת צה"ל בדבר מחירה הכבד של המפולת המדינית, הביטחונית והכספית.

הפגנת הדגלים השחורים בתל אביב, אתמול (צילום: ראובן קסטרו)

מנדלבליט הוא חסיד ההתנחלות ומתגאה תכופות בסיועו המשפטי לנתניהו להלבין מאחזים. עד כה אכזב קשות את מי שהאמינו בדבקותו בשלטון החוק. הוא עוסק בדן (אלדד) ובדנה (זילבר, אנטי-אלדד) ולא בדין שייקוב את ההר. נותר רק בג"ץ, המעוז האחרון של הדמוקרטיה הישראלית, שעליו ניטש קרב מכריע במועד הסימלי מכולם, שבוע העצמאות.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

    התרעות פיקוד העורף

      walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully