בית המשפט המחוזי מרכז שבלוד הרשיע היום (שני) את עמירם בן אוליאל, ברצח בני הזוג דוואבשה ובנם הפעוט ב-2015. הוא אף הורשע בשתי עבירות נסיון רצח, שתי עבירות הצתה וקשירת קשר לביצוע פשע ממני גזעני. עם זאת, הוא זוכה מסעיף המייחס לו חברות בעבירות טרור.
בהכרעת הדין נכתב כי לאחר שמיעת העדים, עיון בפרוטוקול ובחינת הראיות הוכיחו מעבר לספק סביר כי "יש להרשיע את הנאשם בעבירות העולות מהן". בהתייחס להודאות של בן אוליאל נכתב כי "מדובר בהודאות בעלות משקל גבוה התואמות את ממצאי הדירה באופן שאינו מתיישב עם האפשרות שמדובר בהודאות שווא ממי שהינו חף משפע".
השופטים ציינו כי "ההתרשמות הבלתי אמצעית מהנאשם, במהלך חקירותיו המתועדות, עדותו במשפט הזוטא והתנהגותו באולם בית המשפט, הינה כי לא מדובר באדם המשתייך לקבוצת סיכון למסירת הודאות שווא. מדובר באדם פיקח, בעל זיכון יוצא דופן, בעל עוצמה וחוסן פנימי העומד על עקרונותיו ואינו 'נוטה לרצות' את חוקריו". עוד נכתב כי "להודאותיו של הנאשם נמצאו תוספות ראייתיות שיש בהן כדי לעמוד בתוספת המאמתת של דבר מה נוסף: יכולת הנאשם לשחזר את האירוע, מסירת פרטים מוכמנים ששניים מהם אף לא היו בידיעת החוקרים בעת מסירתם - צבע הרכב שחנה בזירה וכן מאפיינה החלון בבית השני וכיוון פתיחתו".
לקריאת הכרעת הדין המלאה
עוד בנושא טרור יהודי:
בנוגע לזיכוי בחברות בארגון טרור, ציינו השופטים כי "הפיגוע בדומא אותו ביצע הנאשם אמנם מהווה 'מעשה טרור'. זו ראיה נסיבתית, אך אין בה כדי ללמד כי הפיגוע בוצע עלידי הנאשם במסגרת חבורתו בארגון. מדובר באירוע יחיד שבביצועו מורשע הנאשם, ולא הוכח כי הוא שותף לאידיאולוגיה של הארגון הטרור... לא ניתן על סמך הראיות הקבילות שבפנינו לשלול את האפשרות כי מדובר באירוע שבוצע מתוך נקמה ובשל תפיסות גזעניות שבהן מחזיק הנאשם, מבלי שהינו חבר בתשתית טרור מאורגנת".
השופטים רות לורך, צבי דותן ודבורה עטר קבעו עוד כי "לנאשם הייתה כוונה להמית את המנוחים. הנאשם בחר להשליך בקבוק תבערה אל תוך בתי מגורים במטרה להציתם, הבין במידת הסבירות הנדרשת שהינם מאוכלסים באותה העת, ועשה זאת בשעת לילה מאוחרת, בה בני הבית ישנים ולכן יכולתם להגיב פחותה בלשון המעטה. גרימת מותם של בני הבית בנסיבות אלה הינה תוצאה הנובעת באופן טבעי ובהסתברות גבוהה ממעשיו של הנאשם. לא עלה בידי ההגנה לעורר ספק סביר בדבר כוונתו של הנאשם".
כמו כן, נתנו השופטים משקל גבוה לשיחזור: "יכולתו של הנאשם לשחזר כמעט ללא היסוס את המסלול שעשה ואת פעולותיו בזירה, זאת אף שהשחזור נערך חמישה חודשים לאחר האירוע, ומתבצע בשעת לילה מאוחרת, בתוככי כפר ערבי לא משולט, עם תאורה דלה, ובתוך מתחם בתים סבוך, מצדיקה אף היא מתן משקל עצמאי לשחזור".
"לא רוצה שעוד ילד יחיה כך"
עו"ד יצחק בם המייצג את בן אוליאל יחד עם עו"ד אשר אוחיון, הבהיר כי יערערו לבית המשפט העליון על ההרשעה. "לאחר שבית המשפט קיבל את ההודאה והשחזור שנעשו בעקבות עינויים, ההרשעה הייתה רק עניין של אקרובטיקה שיפוטית המגשרת בין ההודאה לבין הראיות הסותרות אותה שנתגלו בשטח", הסביר. "אחרי שבית המשפט עמד במשימה האקרובטית נפתחת בפנינו הדרך לערעור לבית המשפט העליון על עצם הכשרת ההודאה שניתנה בעקבות עינויים. נקודת האור בפסק הדין הינה הימענות בית המשפט מהרשעת בן אוליאל בחברות בארגון טרור".
רעייתו על עמירם, אוריין בן אוליאל, הוסיפה לטעון כי הוא אינו עומד מאחורי המעשים. "משך שעות העדתי על זה פה בבית המשפט, גם בחקירה נגדית, הבאנו עדי ראיה, בית המשפט התעלם מכל זה הרשיע וזרק אדם חף מפשע לכלא", אמרה. "כבר ארבע שנים שבעלי יושב בתא מבודד, מנסים לשבור אותו, והיום חשבנו שהאמת תצא לאור והוא יזוכה. בימ"ש יזכר לדראון עולם, זהו יום שחור, היום זה בעלי, מחר זה יכול להיות את או אתה או כל אדם, שיכול למצוא את עצמו במרתפים של השב"כ חוטף מכות רצח, ונאלץ להודות בדברים שלא עשה, ובית המשפט לא יעמוד לימינו כי אין דין ואין דיין במדינת ישראל".
שמואל (זנגי) מידד, מנכ"ל ארגון חוננו, מתח אף הוא ביקורת על ההרשעה. "זה יום שבו בית משפט בישראל נתן את ידיו להרשעת אדם שחפותו זועקת לשמים", אמר. "האמנו שבמדינת ישראל יש ערך לזכויות אדם, שאזרח שעונה באופן קשה ביותר במרתפי השב"כ עד שנאלץ להודות בפשע שלא עשה לא יורשע על סמך הודאות כאלה. האמנו שבית המשפט לא יעצום את עיניו נוכח הסתירות הרבות שעלו במהלך המשפט לכתב האישום. האמנו, אך התבדינו. פסק הדין שניתן היום מתאים למדינות עולם שלישי ולמשטרים שהיו חלק מעולם שקיווינו שחלף מן העולם לפני מאות שנים".
סב המשפחה, חוסיין דוואבשה, אמר: "זה לא יחזיר את הבת שלי והנכד והחתן שלי, אבל אני לא רוצה שעוד ילד יחיה כמו אחמד שניצל. מספיק עברנו טראומה. אנחנו לא נשכח את זה ולא רוצה שיקרה במשפחה אחרת. הדוד, נאסר דוואבשה, הוסיף: " אחמד כל הזמן מסתכל על הפצעים. הוא מסתובב עם הילדים בגילו ומרגיש שחסר משהו כי הוא איבד את אביו ואמו. אני לקחתי את עלי מהאש כשהוא מפוחם, זה פשע מתועב. הצבא והמשטרה מגנים על המתנחלים באזור שלנו, כל יום הם שורפים זיתים, תוקפים מכוניות, אנחנו מאויימים ומפחדים".
"שירות הביטחון הכללי רואה בפיגוע טרור זה חציית קו אדום חמור ביותר, ולפיכך הקצה את מירב המשאבים לחקירת הפרשיה ופענוח הפיגוע בו נרצחו שלושה מבני משפחת דוואבשה בכפר דומא", נמסר משב"כ בתגובה להכרעת הדין, אותה תיארו כ"אבן דרך חשובה במאבק בטרור היהודי".
"במהלך ההליך המשפטי עמד שב"כ בפני ניסיונות לבצע דה-לגיטימציה לפעולותיו במסגרת חקירה זו, ובכלל. שב"כ ימשיך לפעול בהתאם לייעוד, על-פי חוק ובמטרה לשמור על ביטחון המדינה ולסכל טרור, באשר הוא טרור", נמסר.
לפי כתב האישום, בן אוליאל והקטין א' תכננו לבצע פיגוע בעקבות הרצח של מלאכי רוזנפלד ב-2015 בצומת שבות רחל. השניים תצפתו על כפרים פלסטינים והחליטו להרוג אנשים בדומא ולאחר מכן בכפר סמוך. השניים סיכמו להיפגש ביום הפיגוע במערה במאחז חוות יישוב הדעת. בן אוליאל הכין את הציוד לפיגוע: שני בקבוקים מלאים בנוזל דליק, סמרטוטים, מצית, קופסת גפרורים, כפפות ותרסיס צבע שחור.
א', שהיה קטין בזמן ביצוע העבירה, היה באותה העת עם צעירים אחרים במאחז גבעת הבלאדים. בסביבות חצות עזב א' את המקום, אך הגיע למערה אחרי שבן אוליאל כבר יצא לעבר דומא. כשבן אוליאל הגיע לפאתי הכפר, הוא כיסה את פניו ועטה כפפות וחיפש בית שאינו נטוש.
על פי כתב האישום, בן אוליאל הצית תחילה בית ריק ולאחר מכן השליך בקבוק תבערה דרך חלון בבית משפחת דוואבשה ונמלט. הפעוט עלי נהרג במקום, ומותם של בני הזוג סעד וריהאם נקבע מאוחר יותר בבית החולים. הילד אחמד, שהיה בן ארבע, הצליח להימלט ואושפז במצב קשה.
השניים הודו בחקירותיהם במעשה אך חזרו בהם. במשפט הזוטא שהתנהל בעניינם פסלו השופטים את הודאות בן אוליאל שנגבו תחת הפעלת לחץ פיזי וכן את הודאות א', שנמסרו תוך כדי חקירות פיזיות ואחריהן. עם זאת נקבע כי הודאות אחרות של בן אוליאל והשחזור קבילים.
באשר לא', לפני כשנה הגיעה הפרקליטות להסדר טיעון עמו, במסגרתו הודה בקשירת קשר להצתת בית משפחת דוואבשה. הוא אף הודה בעבירות נוספות, בהן הצתת מחסן בעקרבה והשחתה ממניע גזעני, וכן בהצתת מונית בכפר יאסוף ממניע גזעני וניקוב צמיגים בשכונת בית צפאפא.
הפרקליטות התחייבה במסגרת ההסכם שלא לבקש יותר מחמש וחצי שנות מאסר. לגבי עבירה של חברות בארגון טרור, הצדדים לא הגיעו להסכם, אך באוקטובר הכריע בית המשפט כי א' ביצע עבירה זו. "מטבע הדברים לא ניתן ללמוד על ארגון טרור ממסמכים פורמליים", נקבע בפסק דינו.
"קיומו של ארגון הטרור וחברותו בו נלמדים מדבריו ומעשיו של הנאשם. צבר הראיות מציג תמונה ברורה בנוגע לקיומו של הארגון וחברותו של הנאשם בו. הוא פירט בפני המדובבים מהו תג מחיר ומה מטרתו, פירט כי הקבוצה כוללת כמאה אנשים והרחיב על פעילות הארגון ועל פעולות שביצע", נכתב.
(עדכון ראשון: 08:25)