ההתנגשויות בין פעילי ימין ושמאל קיצוניים ופלסטינים בחודשים האחרונים ברחבי יהודה ושומרון במגמת החרפה. באווירית האיומים מהזירה הצפונית והדרומית ומאיראן, אירועים רבים בשטחים נבלעים ברעש הגדול, והחשש בצה"ל הוא במעבר נרחב מניקוב צמיגים, עקירת עצים וריסוס כתובות - לטרור של ממש. גפרור אחד שייפול יצית אש שיהיה קשה מאוד לכבות.
מנתונים שהגיעו לידי וואלה! NEWS על המתרחש בשטח בחודשי ספטמבר-אוקטובר השנה, להוציא את הימים האחרונים, עולה נתון מדאיג במיוחד: 36 אירועי פשיעה לאומנית בפרק הזמן הקצר הזה - בממוצע אחת ליומיים.
תוך חודשיים נפצעו 12 פלסטינים, 37 עצי זית נעקרו או ניזוקו חלקית, נגרם נזק ל-15 מבנים ול-52 כלי רכב (לרוב מדובר בניקוב צמיגים). לפי הנתונים, כל כמה ימים מתקבל דיווח על חדירת פעילי ימין קיצוני ללב כפר פלסטיני או פאתי עיירה, ריסוס כתובות בגנות פלסטינים, קריאות לנקמה על הקירות או כלי הרכב, רמזים כתובים לסיבת הפעולה, לרוב בתגובה ליידוי אבנים לעבר כלי רכב של ישראלים (תופעה חמורה מאוד ומסוכנת ששווה דיון נפרד), גניבות תוצרת או חבלה בציוד, מעצר של פעיל או לאירוע אלים ופרובוקציה שבוצעה על ידי פלסטינים או פעילי שמאל קיצוני יום קודם לכן בשטח.
עוד בוואלה!
אך המגמה רחבה הרבה יותר וכוללת גם אירועים חריגים - כמו אלו שהתרחשו באמצע ספטמבר בגזרת רמאללה. במהלך עבודות פלסטינים בשטח B, דרומית ליישוב עמיחי, הגיעו ארבעה מתנחלים רעולי פנים והחלו לזרוק אבנים לעבר הכלים ההנדסיים. עם הגעת כוח של מג"ב שהוקפץ למקום, החשודים נמלטו אחרי שהצליחו לגרום לנזק לאחד מהכלים. למחרת רוססו כתובות על שני בתי פלסטינים וניקבו צמיגי כלי רכב בכפר דומא - בו נספו בעבר זוג הורים פלסטינים ובנם הפעוט בן השנה וחצי ובן נוסף נכווה באורח קשה מאוד כתוצאה מהשלכת בקבוקי תבערה.
כעבור שלושה ימים ב-20 בספטמבר, התרחש חיכוך בפאתי רמאללה: פלסטינים הגיעו לעבד את אדמתם, השאירו את רכבם מאחור והחלו לטפל בעצים לקראת עונת מסיק הזיתים. מתנחלים החלו ליידות אבנים לעבר כלי הרכב שנפגע, הפלסטינים מיהרו להגן על הרכב ובמקום התפתחה קטטה. אחד הפלסטינים נפגע בראשו ופונה לבית חולים ברמאללה. אף אדם לא נעצר.
ב-6 באוקטובר נכנסו פעילי ימין קיצוני לכפר פלסטיני בגזרת החטיבה המרחבית אפרים, ריססו כתובות על קירות הבתים, פגעו ב-11 כלי רכב ונמלטו. כעבור ארבעה ימים נמצאו כתובות על הכביש החדש שבנו הפלסטינים שנמצא בירידה מ"גבעת המריבה" ביניהן, "ארץ ישראל לעם ישראל", חנוכייה ומגן דוד. אירוע נוסף התרחש באמצע חודש אוקטובר בכפר דיר עמאר, ובמסגרתו נוקבו צמיגים של שמונה כלי רכב וכתובות נאצה רוססו במקום.
למחרת התפתח עימות בגזרת רמאללה, בין מספר מתנחלים לפלסטינים ופעילי ארגון זכויות אדם שמסקו באדמות בורין הנמצאות בשטח C (אזור שאינו מצריך תיאום של המנהל האזרחי וצה"ל, וכל אדם רשאי לשהות בו, א"ב). במהלך התקרית יידו המתנחלים אבנים, ושלושה פעילי ארגון זכויות האדם נפצעו. אירוע נוסף בגזרה כלל תקיפה של פלסטיני, ושריפה שמקורה אינו נקבע.
ב-18 באוקטובר נרשם חיכוך נוסף במרחב גבעת המריבה, בהשתתפות כ-200 פלסטינים ו-40 מתנחלים שיידו אבנים זה על זה. לפי הדיווחים, התברר כי שמונה פלסטינים נפגעו מירי גומי ושאיפת גז מדמיע שביצעו כוחות מג"ב בשטח, בעוד שני לוחמי מג"ב נפגעו מיידוי אבנים של פלסטינים. יומיים לאחר מכם התרחשה סמוך ליצהר הפרת סדר, כולל יידוי אבנים על ידי מתנחלים, כלפי כוחות צה"ל. חייל צה"ל נפגע באורח קל ונוקבו גלגלי רכב צבאי.
למחרת התרחש חיכוך מילולי בין כ-20 מתנחלים ו-20 פלסטינים בכרם כינרת סמוך לאש קודש. מאוחר יותר התפתחה גם הפרת סדר אלימה שכללה יידוי אבנים. באירוע נוסף שהתרחש במרחב דווח על פגיעה בלול תרנגולות פלסטיני וכלי רכב שחנו במקום. יממה לאחר מכן הוצת אוהל של מג"ב מול יצהר. כעבור יומיים, נוקבו צמיגי 30 כלי רכב ורוססו כתובות בכפר פלסטיני בשומרון.
נלחמים על הבית - דרך עצי הזית
אירועי השבוע האחרון החריפו את הנתונים והדגישו את האווירה הרותחת ברחבי יהודה ושומרון. הספר "אדוני הארץ", פרי עטם של עקיבא אלדר ועדית זרטל, מאפשר זווית מעניינת לסוגיית חלוקת הקרקעות בסוף שנות השבעים בין פלסטינים לישראלים. חלק מההכרעות המשפטיות נעשו על בסיס הטענה כי אם לא עובדה האדמה במשך עשר שנים - אין לה בעלים ובהתאם לכך היא עברה לבעלות ישראלית. מאז עברו הרבה מים בירדן, אך הביסוס הזה עדיין מרחף בשטח ומלבה אש מדי יום סביב עיבוד האדמה והעיסוק בעצי הזית, המסמלים יחד עם בניית בתים סימן היכר בולט ועתיק לבעלות על הקרקע.
לכן, מדי שנה עם פתיחת עונת מסיק הזיתים כלל גורמי הביטחון מגדירים היערכות שיא במטרה למנוע הסלמה בשטח, שתתפרץ מאירועים בודדים, בעיקר בשטחי הפקר שאין בהם נוכחות קבועה של כוחות צה"ל ומג"ב. זאת, למרות שיש גורמי ביטחון ואזרחים משני הצדדים שטוענים כי נוכחות צבא בשטח לא בהכרח פותרת את הבעיה.
בספרם מתארים אלדר וזרטל את התחושה ששוררת גם היום בשטחים. בדצמבר 1993 הפיץ צה"ל חוברת נהלים לאכיפת החוק והסדר הציבורי בנוגע לתושבים ישראלים בשטחים, והיא התבססה על החלטות עקרוניות של היועץ המשפטי לממשלה, הפרקליטות הצבאית והמשטרה במטרה להבהיר את המצב החוקי בשטחים ולהעניק כלים מעשיים למפקדים. אך אז, כמו היום, ההוראות טובות לנייר ומפקדים פועלים לפי שיקול דעתם בשטח. לרוב האירועים האלימים בשטח לא בהכרח מסתיימים במעצר של פלסטינים או אזרחים ישראלים. הטענות שהיו רווחות אז נותרו בועטות ונושמות גם היום. הפלסטינים טענו כי חיילי צה"ל לא עוצרים אזרחים ישראלים ואלו טענו כי מתקיימת לגביהם אכיפת יתר ותת-אכיפה כלפי פלסטינים.
על רקע המצב הביטחוני ולקראת עונת המסיק, נערכה אוגדת יהודה ושומרון באמצעות נוהל קרב של ממש ותגבור כוחות. המדיניות מאוד ברורה: קציני האוגדה מיפו ובחנו את האזורים שנערכים למסיק הזיתים וחילקו את שלבי מסיק הזיתים של הפלסטינים לתאריכים. משנה לשנה גדלים שטחי הזיתים בשל ההבנה כי עץ מוכיח סוג של בעלות ומעצים את החיבור לקרקע, והתנועה החופשית מאזור לאזור ללא מחסומים מעודדת את הנטיעה ומקלה את הטיפול בעצים. בהתאם למדיניות כל פלסטיני שרוצה לממש את זכותו למסוק זיתים, נדרש להגיע לאדמתו בתאריך שנקבע כדי שיקבל אבטחה מצה"ל ומג"ב כדי למנוע מאזרחים ישראלים להגיע אל המקום ולעורר פרובוקציה, וגם כדי למנוע גניבת זיתים על ידי מוסקים שכנים.
"כשאתה עוקר עץ זית זה הרבה יותר חמור מפגיעה בעץ או בכיס של הבעלים שלו. יש כאן מסר ברור. קריאת תיגר על הטענה לבעלות ארוכת שנים על הקרקע. על החיבור שלו לאדמה הזו", הסבירו גורמי צבא, "אסור לטעות. לשני הצדדים יש אידאולוגיה מאוד ברורה והיא מתנגשת. כשהיא מתנגשת אנחנו שומעים על אלימות או טרור עממי. לפעמים זה גולש מעבר לזה בעיקר במוקדי החיכוך. בה יש סוגיות לא פתורות. במיוחד במקומות שיש שם מאבק משפטי". כאילו האווירה לא מתוחה דיה, הצטרפו אליה הקריאות של ראש הממשלה בנימין נתניהו להעצים את הבנייה בשטחים ומנגד קריאות של יו"ר הרשות הפלסטינית אבו-מאזן לאפשר לפלסטינים לבנות בשטחי C. הקיפאון המדיני בין הצדדים רק מעצים את התסכול.
כוחות צבא ומג"ב שמגיעים אל שטח המסיק מבודדים אותו כדי למנוע מפרובוקטורים להגיע אל השטח. עיקר החיכוך מתקיים במקומות שבהם שטחי המסיק גובלים במאחזים או ביישובים ישראליים. שם הדרך לאלימות היא קצרה. "אם יש היערכות מוקדמת הצבא יודע למנוע אלימות, אבל אם הפלסטינים מחליטים על דעת עצמם להגיע למסיק, ללא תיאום מראש יש פתח לבעיות", הסביר גורם צבאי, והוסיף: "יש תופעה שקשה לנו להתמודד איתה, והיא כוללת פעילי שמאל מכל מיני ארגונים שמגיעים ללא הודעה מוקדמת לשטח, מאיצים בפלסטינים להגיע לשטח כדי לעזור במסיק, מעוררים את השטח כדי לצלם ולהצטלם ולהעלות לאחר מכן לרשתות חברתיות. פעילי ימין מגיעים למקום - ואז מתחיל הבלגן. יש פעילי שמאל שמודעים לכך שהאירועים הללו יסתיימו באלימות ובכל זאת מגיעים לשטח כדי להצטלם". האירועים הללו לרוב מסתיימים בהצגת צו שטח צבאי סגור ופינוי האזרחים מהמקום ללא ענישה.
כך למעשה נראית פעילות צה"ל מעל פני השטח: הצדדים נאבקים להוכיח בעלות על הקרקע וצה"ל, שעסוק בראש ובראשונה לסכל טרור, מנסה לכפות פשרה על האזור כולו כדי למנוע הידרדרות.
