פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      שובו של השגריר הכפול: סידור העבודה הפוליטי לארדן יעמוד בקרוב גם במבחן הזמן

      אבא אבן כיהן כשגריר ישראל בארה"ב ובאו"ם במקביל בשנותיה הראשונות של המדינה. אבן, שנבחר בשל כישוריו הדיפלומטיים, פעל בעולם שבו ארה"ב הובילה את המערב, בעוד שארדן קיבל את התפקיד במסגרת סידור עבודה ובתנאים שונים לחלוטין. חוקר: "המינוי חסר היגיון דיפלומטי"

      שובו של השגריר הכפול: סידור העבודה הפוליטי לארדן יעמוד בקרוב גם במבחן הזמן
      צילום: ארכיון המדינה, עריכה: ירדנה עבודי-פוקס

      בליל 12 בדצמבר 1955 יצא צה"ל לפעולה נרחבת מול צבא סוריה בחופה המזרחי של הכנרת. קצת יותר מחודש לפני כן, שב דוד בן גוריון לכיסא ראש הממשלה. שישה חיילי צה"ל נהרגו ב"פעולת כנרת". בצד הסורי נהרגו 50 חיילים. זו הייתה פעולה צבאית מוצלחת, אבל מבחינה מדינית גרמה לישראל נזק.

      אבא אבן, שגריר ישראל לאו"ם ובארצות הברית, דיווח לישראל על הכעס בקהילה הבינלאומית נוכח המבצע ואף שלח מכתב זועם לבן גוריון. אך במקביל, גייס אבא אבן את מיטב כשרונו הרטורי כדי להגן על מהלכיו של ראש ממשלת ישראל במועצת הביטחון. "מודה אני ומתוודה שגם אני התחלתי לפקפק בחכמה שבדבר. אך כשקראתי את הנוסח המלא של הסנגוריה המזהירה שלך על פעולתנו במועצת הביטחון הופגו כל ספקותיי. שכנעת אותי שאחרי הכול היה הדין עמנו", כתב ראש הממשלה בן ה-69 לאבן, אז רק בן 40.

      אבא אבן ב-1960 (AP)
      כוכב עולה בדיפלומטיה הישראלית. אבא אבן בשנות ה-60 (צילום: אי-פי)

      סיפור זה ממחיש היטב את כושר ההסברה המעולה שאפיין את אבא אבן, שלמרות גילו כבר היה עם ותק של שבע שנים כשגריר ישראל באו"ם וחמש שנים כשגריר ישראל בארצות הברית. לימים, כשהוענק לו פרס ישראל, נכתב כי הוא "עיצב את הפעילות הדיפלומטית ואת מערכת ההסברה של ישראל בשני המרכזים הבינלאומיים החשובים האלה".

      עם מינויו הכפול של השר לביטחון פנים היוצא גלעד ארדן, עולה השאלה האם נכון להפקיד בידי אדם אחד את הפעילויות בשתי הזירות המדיניות החשובות ביותר לישראל: בוושינגטון - בירת ארצות הברית, ובמטה האו"ם בניו יורק. "זה מאוד לא רצוי ואין שום הגיון בכך", פסק הפרופסור בני מילר, חוקר בכיר בתחום יחסים בינלאומיים מאוניברסיטת חיפה ונשיא העמותה הישראלית ללימודים בינלאומיים.

      אבא אבן נחשב אז כוכב עולה בדיפלומטיה הישראלית. העולה החדש מאנגליה הפך ליד ימינם של משה שרת וחיים וייצמן במערכה המדינית והדיפלומטית שהובילה להחלטת האו"ם ב-29 בנובמבר 1947, על חלוקת ארץ ישראל.

      בן גוריון החמיא ליריבו שרת ואמר כי הוא "ניהל את המערכה הפוליטית הגדולה ביותר בתולדות עמנו לכל הפחות ב-2,000 השנים האחרונות". לאבא אבן, רק בן 32, הייתה תרומה חשובה למערכה זו.

      רוה"מ בן גוריון, השגריר באו"ם ובארה"ב- אבא אבן, הנשיא האמריקאי הארי טרומן, הבית הלבן, 1951 (לשכת העיתונות הממשלתית , פריץ כהן)
      "צמח מחוץ לזירה הארץ ישראלית, מה שהחליש את מעמדו הפוליטי". אבן, בן גוריון והנשיא טרומן (צילום: פריץ כהן/לע"מ)

      מילר הסביר כי "מדובר בשתי זירות מאוד מורכבות, הדורשות המון ידע, מעמד ויכולות דיפלומטיות מרשימות. האו"ם וארצות הברית הם שני קהלים שונים לגמרי; בשנות ה-50 ארצות הברית הייתה דומיננטית מאוד באו"ם, למערב הייתה קואליציה מאוד גדולה וארצות הברית הייתה יכולה לגייס תמיכה רחבה. דוגמה לכך - היציאה למלחמת קוריאה תחת דגל האו"ם. צריך גם לזכור שבאו"ם היו אז רק 54 חברות, והיום יש יותר מ-180 חברות באו"ם".

      עוד הוסיף מילר כי "בשנות ה-60 המצב באו"ם החל להשתנות והפך הרבה יותר מורכב ומגוון, קל וחומר היום, תחת ממשל טראמפ שמנהל מדיניות חד-צדדית ועוינת למוסדות בינלאומיים ועוינות לאו"ם". לדבריו, "היחסים בין טראמפ ובין האירופים מאוד מורכבים עד כדי נתק. היום גם יש עוד שחקנים חשובים - רוסיה וסין, גוש העולם השלישי, גוש אסלאמי, אמריקה הלטינית, מדינות אפריקה".

      שיחת חולין בין נשיא המדינה חיים ויצמן (במרכז) לסגן אלוף משה פרלמן (משמאל) ואבא אבן, במשרדו בקריה בתל אביב. 1949 (לשכת העיתונות הממשלתית , הנס פין)
      פעל בתנאים שונים בהרבה. אבן, חיים וייצמן וסגן אלוף משה פרלמן בקריה בת"א (צילום: הנס פין/לע"מ)

      לדברי מילר, השגריר באו"ם הוא דמות מנחה, מובילה וכזו שנותנת את הטון. "זו התמסרות גדולה", אמר. "האו"ם הוא זירה שדורשת מאמץ אדיר ועוד לא הזכרתי את החשיבות של טיפוח קשרים עם מערכות התקשורת החשובות שיושבות בניו יורק ואת הצורך לטפח קשרים עם הקהילה היהודית במדינה - שהיום נמצאת ביחסים מורכבים עם ישראל".

      בהשוואה למתח שקיים היום בין הקהילה היהודית בארצות הברית לממשלת ישראל, הרי שאבא אבן פעל בתנאים שונים בהרבה. אלו איפשרו לו להגיע להישגים מרשימים: בתקופתו הוקם מפעל ה"בונדס", וביזמתו נוסד ארגון השדולה האמריקני למען ישראל, איפא"ק, וכן התמסדה פעילותה של ועידת הנשיאים של הארגונים היהודיים בארצות הברית.

      רוה"מ בן גוריון והשגריר באום ובארה"ב, אבא אבן, נותנים לנשיא האמריקאי, הארי טרומן חנוכיה,1951 (לשכת העיתונות הממשלתית , פריץ כהן)
      דיפלומט מקצועי שמונה בשל כישוריו. אבן ובן גוריון מעניקים חנוכיה לנשיא טרומן (צילום: פריץ כהן/לע"מ)

      מילר הוסיף כי "לצד המורכבות שיש באו"ם, גם וושינגטון היא זירה מאוד מורכבת שיכולה להשתנות בבחירות בנובמבר וכל מערכת היחסים יכולה להשתנות. אלו שתי זירות שונות שכל אחת מהן דורשת יותר מ-24 שעות עבודה ביממה והן מצריכות סוג שונה של התמקדות".

      בנוסף לדומיננטיות האמריקנית באו"ם של לפני 70 שנה - זו שאיפשרה לאבא אבן לפעול במקביל בשתי הזירות הבינלאומיות החשובות - קיימים הבדלים נוספים בין השגריר הכפול אבא אבן, לשגריר הכפול, גלעד ארדן; ארדן קיבל את שני המינויים היוקרתיים במסגרת סידור עבודה פוליטי. אבן היה דיפלומט מקצועי שמונה בשל המקצועיות שלו. הוא גם לא הושלך מיד למים, אלא רכש ניסיון רב והוכשר לתפקידים תחת שתי דמויות משמעותיות ביותר - חיים וייצמן ומשה שרת.

      "מינוי חסר היגיון דיפלומטי"

      אבא אבן היה בעל השכלה רחבה שכללה לימודים גבוהים באוניברסיטה היוקרתית קיימברידג'. בלימודיו ובשירותיו כקצין מודיעין בצבא הבריטי גם למד לעומק על התרבות הערבית. נוסף על שליטתו הפנומנלית באנגלית, אבא אבן היה דובר של כשש שפות נוספות. הכושר הרטורי שלו הציב אותו בין עשרת הנואמים הטובים בעולם. "הוא היה דובר מעולה, עם אנגלית מצוחצחת, וידע להעביר בצורה מעולה את המסרים לזירה האמריקנית והעולמית", אמר מילר.

      עם זאת, לדברי מילר, ארדן הוא בעל יתרון שלא היה לאבא אבן. "אבן צמח מחוץ לזירה הארץ ישראלית, דבר שהחליש את מעמדו הפוליטי. הוא לא היה באליטה הוותיקה של בן גוריון ואחרי זה של גולדה, ספיר, ארן. תמיד היו בו אלמנט של זרות. אולי בכך לארדן יש יתרון מסוים - הוא בן טבעי בצמרת הליכוד, אמנם לא איש של נתניהו כמו רון דרמר, השגריר הנוכחי בוושינגטון, אבל הוא שייך לצמרת הפוליטית הישראלית באופן אותנטי".

      שר הפנים גלעד ארדן מגיע להצביע בפריימריז של הליכוד, גני התערוכה (ראובן קסטרו)
      קיבל את המינויים היוקרתיים במסגרת סידור עבודה פוליטי". ארדן (צילום: ראובן קסטרו)

      מילר הוסיף כי "קשר טוב עם ראש הממשלה הוא חשוב מאוד, אם כי צריך לזכור שהיחסים בין ארדן ונתניהו מורכבים ועוד יש לזכור ששר החוץ המיועד, גבי אשכנזי, אינו מהליכוד, מה שהופך את התמונה למורכבת עוד יותר".

      אך למילר אין ספק כי מינויו של ארדן הוא אילוץ פוליטי. "הפיצוי הפוליטי שנתניהו פיצה את ארדן הוא חסר הגיון מבחינה דיפלומטית. שני התפקידים אליהם הוא מונה, דורשים שני דיפלומטים מוכשרים שיפעלו בשתי הזירות. משלמים פה מחיר בגלל אילוץ פוליטי".