"הגדה המערבית", "השטחים המוחזקים", "השטחים המשוחררים", "החלק המזרחי של ארץ ישראל המערבית". שאלת השטחים שכבשה ישראל ב-1967, ואפילו הסוגיה ששבה לאחרונה לשיח על ההגדרה הנכונה בעבורם, נוכחו?ת מאז בהוויה הישראלית. לציון 50 שנה למלחמת ששת הימים מתפרסמים היום (חמישי) הפרוטוקולים והמסמכים מישיבות הממשלה, ובהן של הקבינט הביטחוני דאז, העוסקים בעיקר בשאלה ובהגדרות אלה.
בתום שישה ימי מלחמה והישגים צבאיים גדולים, מצאה את עצמה מדינה קטנה וצעירה, בת 19 בסך הכול, עם שטח גיאוגרפי גדול פי ארבעה מזה שהיה ברשותה שבוע קודם לכן. אחרי חודשים של תחושת מחנק ומצור ואווירת קרב של "להיות או לחדול", החזיקה ישראל לפתע בשטחים חצי האי סיני, יהודה ושומרון, רצועת עזה ורמת הגולן. מיד אחרי המלחמה החלה ועדת השרים לענייני ביטחון (לימים הקבינט הביטחוני) לעסוק בעתיד השטחים. בכל הדיונים רווחהההסכמה כי השטחים שנכבשו ישמשו את ישראל לצורך משא ומתן שיביא להסכמי שלום עם המדינות השכנות.
בדיון שנערך בנושא ב-15 ביוני 1967, מוצאי חג שבועות, חמישה ימים אחרי תום המלחמה, הגדיר מי שהיה אז שר בלי תיק מנחם בגין, כפי שעשה כבר בזמן המלחמה, את אזור יהודה ושומרון "ארץ ישראל המערבית". בגין סבר כי לחוסיין מלך ירדן אין כל מעמד בשטחים, שהרי הם היו בידי ירדן רק כתוצאה ממעשה תוקפנות ב-1948. לדבריו, מדובר בשחרור חלק מארץ ישראל. את אותו הדין הכיל בגין גם לגבי עזה. "המושג ארץ ישראל כולל גם את עזה. למצרים אין שם שום מעמד", אמר בישיבה.
"עכשיו השאלה מה יהיה עם הערבים?", המשיך בגין ואמר: "הייתי מציע לחשוב על הסדר כזה: כולם אינם יכולים לקבל אזרחות מדינת ישראל. אני מקווה שבמשך הזמן לא נקרא למדינתנו 'מדינת ישראל', אלא 'ארץ ישראל'. מדוע אינם צריכים לקבל אזרחות? כי אפילו בתנאי שלום, באמריקה, שום אדם אינו מקבל אזרחות לפני עבור חמש שנים, ואנשים אלו לא באו אלינו על כנפי נשרים של רצון טוב. אם נאמר שבמשך שבע שנים יהיו תושבים ולא אזרחים, אני חושב שהעולם יקבל זאת בהבנה מוחלטת, ואז אינם משתתפים בבחירות שלוש הכנסות הבאות (כנסות שבע, שמונה ותשע)".
על פי התוואי ששרטט בגין, "במשך שבע שנים אלה צריך לעשות את הצעדים הבאים: להרבות בעלייה יהודית; על אף המשבר עם רוסיה ניתן לשכנע אותם שיאפשרו ליהודים לצאת; עידוד הילודה. הסוכנות היהודית שיכולה לטפל ביהודים בלבד, תיתן מענקים גדולים למשפחות מרובות ילדים ואז נזכה לילודה גדולה".
"לא צריך להיבהל שיהיה מיעוט ערבי יותר גדול"
מה שכיום נתפס סוגיית הרת גורל, היה מובן כבר אז המצב החדש יביא לשינוי המאזן הדמוגרפי בשטח שבין הירדן לים. התכנית שהתווה אז בגין, המנהיג הנערץ של מחנה הימין עד עצם ימים אלו, היה נחשב כיום מתווה שמאלני קיצוני. בגין, למעשה, הציע להעניק אזרחות לערבים בשטחים שנכבשו.
"לא צריך להיבהל שיהיה מיעוט ערבי יותר גדול. בינתיים יהיו להם עיריות, בתי ספר, מוסדות. תקופה של שבע שנים זה זמן מתקבל על הדעת ובתום שבע שנים נוכל באופן אנושי לשאול כל אחד מהם אם הוא רוצה להיות אזרח נאמן, או אולי רוצה הוא ללכת למדינה אחרת. נניח שהרוב המכריע נשאר. אני רוצה לומר שהעובדה היא שהמיעוט הערבי במדינת ישראל לא עשה לנו בשתי המלחמות כל דבר רע. אינני יודע מה בלבו, פה המעשה קובע ולא המחשבה, בייחוד במלחמה זו. ייתכן מאוד שמתוך החינוך הזה, בלי כוח לא היה הדבר אפשרי. אבל הם יודעים את כוחנו".
את הפתרון הזה, סיפוח השטחים הלכה למעשה, העדיף בגין על פני הצעות שהיו עלולות להביא להקמת מדינה פלסטינית. "כל הזכרת ההצעות של מדינה פלשתינאית עלולה להמיט עלינו אסון. צריך שיהיה לנו חזון של איזה שהוא הסכם של 'יוניון' כלכלי עם עבר הירדן המזרחי...זו יכולה להיות ארץ מהמשגשגות ביותר בעולם". באשר לרצועת עזה, אמר באותה ישיבה: "צריך לעשות מאמץ, במידת האפשר, לרוקן את השטח הזה מהפליטים, באופן הומניטרי. יש לבדוק את הצעותיו של השר אלון ליישב את רובם בסביבות אל-עריש".
שר העבודה יגאל אלון יצא נגד היוזמה של בגין. "(לא יהיה) שום הסדר שהוא פחות משלום של ממש", הבהיר לנוכחים. "כל עוד אין הסדר כזה, אנחנו מחזיקים בשטחים כאמצעי לביטחון, לא רק כקלף למיקוח". לגבי הסדר עתידי עם ירדן, המעיט אלון מערכו של המלך חוסיין. "אני מציע לעצמנו לחדול מהנוסטלגיה לבית ההאשמים. זה לא בית יציב, אי אפשר לבנות עליו קונספציה היסטורית-פוליטית. הוא התחיל במלחמה, הוכה שוק על ירך, ובדיעבד, אולי טוב לו בלי הגדה המערבית...אני מציע שלא נמתין לגמר משא ומתן כלשהו ונכריז על מבצע הומניטרי אדיר, תוך מאמץ למצוא ידידים ושותפים למבצע הזה של שלום ויישוב הפליטים בסיני. והעם היהודי לבדו יישא ברצון במאמץ הזה".
באותה ישיבה דובר על כ-350 אלף פליטים החיים ברצועת עזה וכ-200 אלף החיים בירושלים ובהר חברון. בעודם מביטים במפה החדשה של מדינת ישראל התחילו השרים לתכנן תכנות ולחלק לנתחים. "הבה נספח את הר חברון עד ים המלח, מדבר יהודה פלוס ירושלים רבתי למדינת ישראל, על האוכלוסייה הערבית שבה", הציע אלון.
במקביל, הוא חשב להקים חבל ארץ ערבי אוטונומי ולא מדינה במלוא מובן המילה, שיעוגן בחוזה עם מדינת ישראל בנושאי חוץ, ביטחון וכלכלה ל-50 שנה או ל-99 שנה. על פי תכניתו, שלימים תתגבש ותהפוך ל"תכנית אלון", שר העבודה הציע כי יש "לנתק את חבל הארץ הזה מעבר הירדן המזרחי על ידי יצירת חגורה ישראלית ריבונית לאורך בקעת הירדן, מטירת צבי עד ים המלח...ואז החבל האוטונומי הערבי נעשה מובלעת במלוא מובן המילה".
על פי הערכות שמוצגות בישיבה, במובלעת זו חיים כ-800-750 אלף תושבים. בהמשך להצעה אלון האמין כי יש לאפשר לאוטונומיה הזאת חיבור עם נמל חיפה או אשדוד. בנוסף לכך, הוא מציע "לעודד הגירה במקום השתלבות. אם ניתן להם עבור הרכוש שלהם מחיר יפה, ייתכן שיעדיפו הגירה על פני השתלבות". לדבריו, "היו כבר תנועות הגירה של ערבים מהגליל לקנדה".
"להקים מנהיגות מקומית, בהידברות ולא בכיבוש וכפייה"
ואולם שר הביטחון משה דיין קבע לנוכחים עקרונות יסוד, שהמרכזיים שבהם הם הסכם שלום והחלטה שלא לקלוט לישראל מיליון ערבים. עם זאת, הוא הבהיר כי עזה אינה שייכת למצרים ולא מנהלים משא ומתן עם חוסיין על הגדה המערבית. הצעתו של דיין הייתה "להקים בגדה המערבית מנהיגות מקומית שמקובלת עליהם, בהידברות ולא בכיבוש וכפייה". במקביל, הוא הצהיר כי בגדה המערבית ימשיך לשלוט ממשל צבאי לתקופה ארוכה.
"לא נעשה שום צעד אשר יגרור אותנו למצב שהם יוכלו לבחור לכנסת", הבהיר דיין. "צריך להחזיק שם ממשל צבאי ולחיות בשקט, וכאשר נעבור ימים מכריעים אלה, נראה איפה אנחנו חיים. צריך להקים מנהיגות מקומית, שבמסגרת הממשל הצבאי נוכל לחיות איתם בלי התלקחויות ושהכול יהיה מתואם". הוא סבר כי יש לחכות ולראות איזו מנהיגות תקום בעולם הערבי. "הם נחלו מפלה כזאת שאינני יכול לתאר לעצמי שלא יהיו זעזועים מבפנים. יקום פרעה חדש, בוודאי לא תהיה לו אותה הילה שהיתה לנאצר".
שר החוץ אבא אבן הפנה זרקור לחשיבותה של דעת הקהל הבינלאומית. הוא הסביר לשרים שבהצעותיהם "אין פתרון לבעיית הפליטים ואין פה פתרון לשום בעיה. האמריקנים רומזים לנו שבעניין הפליטים צריך למצוא פתרון על ידי זה שהפליטים ייקלטו ולא יהיו בני אדם הסמוכים לשולחן הבינלאומי". לאבן, שנולד בדרום אפריקה, טרם עליית שלטון האפרטהייד, זיהה בעיה נוספת. "יש בזה גם העניין של אזרחים שלא מצביעים בבחירות".
לפי אבן, ההצעה הסבירה ביותר הייתה "להקים איזו יחידה, להגיע למשאל עם או התבטאות של התושבים שהם רוצים לקיים חיים אוטונומיים משולבים במדינת ישראל, ושזה יהיה משטר בלתי תלוי ויהיו עצמאיים לכל דבר, חינוך, שלטון מקומי ושאר השירותים, פרט לענייני חוץ וביטחון". אך ראש הממשלה לוי אשכול, שהטיל ספק בתכנית שעלתה אז של יישוב הפליטים בסיני, חשש ש"אנחנו משחקים שחמט עם עצמנו".
בשלב זה התערב אלון. "נניח שמסכימים שלא מחזירים את הגדה המערבית לחוסיין והגבול המזרחי הוא הירדן. צריך להחליט אם ניגשים לאלתר, תחת הלם הכיבוש, להקים אוטונומיה ערבית עד עת מצוא, או שמחזיקים ממשל צבאי כפי שהוא היום". אלא שאשכול חשש ש"יתחילו להציק לנו עם הממשל הצבאי, אם אפשר שזה יהיה אוטונומי, אפשר לוותר על הממשל הצבאי. זה מצלצל יותר טוב".
הוא גם הציע לשקול להעביר 50 אלף מהפליטים בעזה להר חברון. "אתמול עברתי בשטח הזה וראיתי שהוא מעובד יפה. אינני יודע אם הכול מעובד. יכול להיות שאם זה יהיה בידינו אולי נרצה להעביר לשם 50 אלף נפש מהפליטים בעזה, ואולי אנו בעצמנו נוכל ליישב את החלק המערבי הזה".
בגין, סמן ימני לשר אבן, ראה סכנה גדולה מאוד בהודעה על חבל אוטונומי. "הסכנה היא מידית, משום שאנחנו עלולים להזמין לחץ לא לחבל אוטונומי, אלא למדינה פלשתינאית. למה לנו להזמין עלינו לחץ כזה? זה אותו הדבר כמו במשחק שח כששני הכלים בידינו. אנחנו נאמר 'אוטונומיה' אז העולם יגיד 'היהודים מסכימים כבר לאוטונומיה, למה שאנחנו נסכים רק לאוטונומיה?'. היו דיבורים על שתי מדינות, יהודית וערבית, אז ידרשו להקים מדינה ערבית".
אל מול תכנית הסיפוח של בגין, הציג אשכול את הבעיה הדמוגרפית. "נניח שישאלו אותנו: 'אתם אומרים שהגבול הוא ירדן (עם כל מה שיש שם? שמתי לב שאתה נזהר להגיד שמגרשים). אז ברור שבמקום שני מיליון ו-400 אלף יהודים ועוד 300 אלף ערבים, יהיו עוד מיליון וחצי ערבים. מה אז?".
בחזרה לסוגיית האוטונומיה, שב בגין על עמדתו שאסור להגיע להסכים לה. אלא שבנקודה זו הזכיר לו אשכול כי בממשל הצבאי בישראל, לאזרחים הערבים הייתה זכות בחירה לכנסת. על כך בגין ענה: "יש הבדל, הם נשארו בתחום שבו קמה מדינה, בינתיים עברו 19 שנה והם (בשטחים) חונכו להרג ולרצח".
"אין אנחנו רוצים לרדוף מיעוטים"
למחרת, ב-16 ביוני, בשעות אחר הצהריים התכנסה שוב הוועדה לדיון. שר הביטחון דיין חזר שוב על גישתו חלוקה ברורה. "בשטחים החדשים יהיה ממשל צבאי עם גבול, שערבים משם אינם עוברים לשטח הישראלי וכן להיפך. פה אתם וגם אנחנו בתוך ישראל, אבל עד כאן אתם ועד כאן אנחנו. איש אינו עובר משטח אחד לשני ללא רשיון. יש פה חלוקה גיאוגרפית ולא מתחיל קרנבל, שאנחנו נוסעים באופן חופשי למערת המכפלה ולגוש עציון ולהם יש קרובים ישראלים ונוסעים לכאן. פרט לירושלים יישאר הגבול שהיה קיים, שם הם ופה אנחנו".
ההצעה של בגין להחזיק בערבים בשטחים במצב ביניים של שבע שנים ולאחר תקופה זו להפוך אותם לאזרחי ישראל זוכה לתגובה תקיפה מצד משה קול שר הפיתוח והתיירות. האזהרה שהוא שיגר נשמעת אקטואלית מאוד היום, 50 שנה אחרי.
"בסופו של דבר כל ההגדרות המשפטיות לא תקבענה. תקבענה עובדות החיים ולא הניסוחים המשפטיים. הערבים האלה נולדו בארץ ישראל ולא תנהג בהם כמו שנוהגים במהגרים שבאו מארצות אחרות. ההיגיון אומר שבדרך שאתה הולך בה תיהפך ארץ ישראל מדינה דו-לאומית. אתה צריך לראות את הדברים בעיניים פקוחות...אתה בישראל תצטרך לנהוג בערבים כמו הטובות שבין אומות העולם. אין אנחנו רוצים לרדוף מיעוטים...לכן אני נוטה לקונספציה של יחידה אוטונומית, אבל בתנאי שיעבירו לשם חלק מפליטי עזה".
קול הציע לשקול סיפוח של שטח מצומצם בלבד, באזור, שאותו הוא מכנה "צוואר הבקבוק", "אפילו אם זה יחייב אותנו לקבל למדינה עוד איזה ערבים". כוונתו היא לאזור קלקיליה וטול כרם, הסמוכות לנתניה וכפר סבא.
אל קול מצטרף שר האוצר פנחס ספיר, שהזהיר גם הוא מפני השלכות של שליטה על השטחים שנכבשו. הוא חשש כי שכרנו יצא בהפסדנו והישגי המלחמה יהפכו ל"חומר נפץ". "אם עכשיו נוסיף מיליון ערבים במדינת ישראל מבלי למצוא פתרון לחלק גדול מהם, זה יהיה חומר נפץ מתמיד ויהיה מאבק מתמיד על המפה הפוליטית ותמיד יהיה מי שינצל זאת. זה יהיה חמור מבפנים. יש בהיסטוריה די הדגמות איך עניינים כאלה התפוצצו...בעולם מתקדם לא נוכל לחיות עם שתי רמות חיים: רמת החיים של היהודים בישראל ורמת חיים אחרת".
ספיר גם התריע מפני האתגר שמולו עומדת ישראל מאז 1967. "אפשר לנצח במלחמה ואחרי כן להיות במאבק תמידי שהוא גרוע ממלחמה, כי במלחמה, אם מצליחים, זה עניין של יומיים-שלושה ימים ומקבלים את תהילת העולם כולו". ברוח התקופה שאפשרה מדיניות של העברת אוכלוסיות ממקום למקום גם ספיר העלה הצעה לסייע בעידוד הגירת הפלסטינים. הוא מציע שחלק מהפליטים יתיישבו בעיראק ובסוריה. "יש המדברים על אוסטרליה, היום כותבים בעיתון על קנדה".
הצעת בגין לסיפוח השטחים לישראל הוציאה גם את אבא אבן משלוותו. "זוהי חבית חומר נפץ", קבע. "יש לנו מיליון וחצי ערבים שבתקופה בלתי מוגדרת אין שום ספק, לא ביצר הלאומי שלהם, אפילו לא ביצר האזרחי שלהם. אנחנו יושבים על שתי אוכלוסיות, אחת מחוננת בכל הזכויות האזרחיות והשנייה משוללת כל זכויות. זוהי דמות שקשה לגונן עליה, אפילו על הרקע המיוחד של ההיסטוריה היהודית, דמות של שני סוגי תושבים", תהה.