התשובה המתגרה של נתניהו לעתירות: ניגוד העניינים של הנשיאה חיות - כמו שלי

(בווידאו: מחאת הדגלים השחורים בתל אביב)

ח"כ בנימין נתניהו, שעתירות המבקשות לפסול את מועמדותו להרכבת הממשלה הבאה ואת ההסכם שלו עם בני גנץ יידונו בשבוע הבא בפני 11 שופטי בית המשפט העליון בראשות הנשיאה אסתר חיות, מתגרה בשופטת חיות וטוען שהיא נמצאת לכאורה בניגוד עניינים שאינו שונה מזה המיוחס לו. טענה דומה משמיע נתניהו גם כלפי היועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט.

בתגובתו לעתירות, שהוגשה אתמול, חולק נתניהו על עמדת העותרים, המייחסת לו מעורבות פסולה במינויים בכירים במערכת האכיפה והתביעה (מפכ"ל המשטרה, פרקליט המדינה, היועץ המשפטי לממשלה), העוסקים בתיקיו הנדונים בבית המשפט המחוזי בירושלים או בחקירות נוספות נגדו, באמצעות שליטתו כראש הממשלה במינוי שרי המשפטים וביטחון הפנים.

לדברי נתניהו (בעמוד 44 לתשובתו), יש גזירה שווה בין ניגוד עניינים משורשר כזה לבין ניגוד העניינים שהוא מייחס לחיות ולמנדלבליט. הוא אינו נוקב במפורש בשמותיהם, אך הערותיו מכוונות בעליל לעו"ד דוד חיות, בעלה של נשיאת העליון, שמשרדו מייצג לקוחות פרטיים (בעיקר בתיקי נזיקין); ולעימות בין מנדלבליט לבין ממלא מקום פרקליט המדינה דן אלדד, החוקר - "תמונה מדאיגה, בדעתי להעמיק חקר" - הבטים הקשורים בטיפול הפרקליטות ב-2015 בסגירת תיקו של מנדלבליט, בהיותו מזכיר ממשלת נתניהו וחשוד באחד מספיחי פרשת הרפז.

חיות פסלה עצמה מלדון בתיקים המטופלים במשרדו של בעלה, שהיה משרדם המשותף עד שעברה לשיפוט, עוד בהיותה שופטת שלום, לפני 30 שנה, אך לנתניהו אין בכך די. "האם נפסול שופטת שלבן זוגה יש משרד עורכי דין מלכהן כנשיאת בית משפט?", שואל נתניהו. "לפי ההגיון של העותרים, לא ניתן יהיה להסתפק בהעברת התיקים לשופטים אחרים, שהרי השופטים האחרים 'תלויים' כביכול בנשיאה, כמו השרים 'התלויים' כביכול בראש הממשלה?".

הרמיזה, כאילו שופטי שלום ומחוזי (ואולי גם עליון) יבקשו לשאת חן בעיני חיות ולפסוק לטובת לקוחותיו של בעלה, אינה הולמת את המציאות. בפועל, תלותם של שופטים בכל ערכאות השיפוט בנשיאי בתי המשפט, כולל בנשיא העליון שהוא בכיר השופטים, קטנה בהרבה מתלותם של שרים בראש הממשלה, היכול למנות אותם ולפטרם. נשיאי בתי המשפט מעורבים במינויי שופטים אך אינם מכריעים בהם; ותקופת כהונתם של שופטים מסתיימת במועד ידוע מראש, בגיל 70, להבדיל מכהונתם האין-סופית של ראשי ממשלה. בנוסף, ראשי ממשלה משפיעים על הרכב הוועדה למינוי שופטים ויכולים גם להניע תהליך להדחת - ולא רק למינוי - היועץ המישפטי לממשלה.

אשר למנדלבליט, האמור לנצח על התביעה במשפט נתניהו ומבקש לשים קץ מחרתיים לכהונתו הארעית של אלדד, נתניהו שואל - אסור לשאול? - "האם יועץ משפטי לממשלה, אשר מתקיימת נגדו חקירה, לא יוכל לכהן יותר בתפקידו, שהרי הפרקליט המקיים חקירה 'תלוי' בו ולא יוכל לבצעה כראוי?"

תשובתו העצמית של נתניהו מתירנית כלפי כל השלושה - נשיאת העליון, היועץ המשפטי וראש הממשלה. "ברור שזהו כלל אינו סטנדרט מעשי שניתן לעמוד בו, וכך גם בענייננו. ראש הממשלה הוא ראש הממשלה, השרים הם השרים והאם אינם תלויים בו באופן שפוסל אותו".

מנדלבליט, שהצטווה בידי בית המשפט להשיב לעתירות במקביל לתשובות נתניהו וגנץ ובלי להמתין עד לאחר קריאתן, התעלם מהדרישה והשיג ארכת יומיים לאחר הגשתן. שופט העליון יצחק עמית עקץ את מנדלבליט וציין כי משנידחה מפורשות נימוקו הראשון, רצונו ללמוד תחילה את תגובות נתניהו וגנץ, אימץ נימוקים אחרים - עומס העבודה במשבר הקורונה וימי הזכרון והעצמאות.

התגובות לעתירות משקפות תרכובת מביכה של עילגות, בורות (מומצא יש מאין "הסכם רוטציה שני" בין יצחק שמיר ושמעון פרס, לשנים 1988-92), התהדרות (הסדר הרוטציה לפתרון תיקו הוא "פיתוח ישראלי מקורי וייחודי", מעין כיפת ברזל פוליטית),יהירות (תכונותיו של נתניהו יאפשרו לו בנקל להישפט ולמשול), הטעייה (מאחר שנתניהו הוא ראש הממשלה היוצא, פסילתו להרכבת הממשלה הבאה משולה להדחה), סתירה פנימית (מועמדות נתניהו, למרות אישומיו, היתה מהסוגיות המרכזיות בבחירות, ולכן אם המועמד הנגדי שתבע לפסול אותו כמושחת חובר אליו, משמע שרוב הציבור היה בדיעבד בעדו ואינו רואה במשפטו עילה לפסילתו) וחשדנות. שלא כבמליצות השגורות בדבר לב - או ראש - פתוח ונפש חפצה, גנץ מנמק את ההסכם עם נתניהו, שבטוהר המידות שלו הוא מפקפק אך לנוכח שעת החירום מוכן להשעות את הסתייגותו ממנו, בצורך לוודא ששותפו אינו מרמה אותו. גנץ, סיעת כחול לבן ועמיר פרץ כראש סיעת העבודה מצהירים בתגובתם כי "הצדדים (להסכם נתניהו-גנץ) חוששים רבות זה מזה ואין צד אחד מאמין למשנהו". אין צורך באופוזיציה לעומתית לקואליציה, גם לא בוועדה למינוי שופטים, טוענים גנץ ופרץ, כי נציגי כחול לבן יתעמתו עם שותפיהם לממשלה מהליכוד ויגוננו על הרשות השופטת.

הצדדים להסכם האי-אמון טוענים כי קיומו מותנה במועמדותם האישית של נתניהו וגנץ לכהן בראשות הממשלה ושהברירה היחידה שבפני העליון היא הכשרת נתניהו, למרות האישומים נגדו, או דחיקת הכנסת להתפזרות ולבחירות רביעיות. גנץ מיתמם ואומר שבכך הוא רק מציין את המובן מאליו ואינו מנסה להלך אימים על בית המשפט "ולמנוע ממנו לתת את פסיקתו ללא חשש", אך משתמט מאיזכור החלופה הנוספת, היה ונתניהו ייפסל בתחילת השבוע - ניצול שלושת הימים שבין 4 במאי ל-7 בו להחתמת 61 חברי-כנסת מכל הסיעות בעד מועמד אחר לראשות הממשלה, לא נתניהו וגם לא גנץ. אם חברי הליכוד וכחול לבן יסרבו לצקת תוכן מעשי בחלופה זו, הם - ולא הנשיאה חיות ועשרת עמיתיה, או היועץ מנדלבליט - יהיו האחראים הישירים לבחירות הרביעיות, שסיכולן הוא התירוץ של גנץ למעילתו באמון בוחריו המתנגדים לנתניהו.