הנצחה בזום וחיבוק מרחוק: יום הזיכרון הבודד של המשפחות השכולות

חיים צמח היה כבר בשיחת הזום השלישית שלו לבוקר אחד עם תלמידים מכל הארץ, ובלו"ז שלו שלוש הרצאות נוספת על מורשת הקרב של בנו, סמ"ר עוז צמח, שנפל בקרב בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה. למרות סדר היום הצפוף, צמח מספר כי בשל הבדידות בתקופת הקורונה - האובדן מורגש עוד יותר.

"היינו ביום שישי בהר הרצל, ביקשנו מעוז סליחה שלא נגיע ביום הזיכרון. הילדים והנכדים גם נסעו בזמנם, לא הלכנו כולם ביחד", תיאר את העלייה הקשה לקבר. "פתאום הנכדים הקטנים החליטו לפתוח את הפה והם רוצים את עוז בחזרה. זה פשוט קרע את הנשמה, הקטנים האלה מרגישים את החוסר והבדידות. אני מדבר ודומע כי כשכולם ביחד זה יותר פשוט, ה'ביחד' מקל".

לדברי צמח, "האובדן הוא עצום, אבל החברותא והחיבוקים מאוד חסרים. אני כל הזמן אומר שיש את לנו את עוז כל השנה וביום הזיכרון אני משאיר אותו לציבור הרחב, אבל הקושי הזה הוא של כל המשפחה. זה הביחד של המשפחה, הנכדים והחברים והשנה אף אחד לא יבוא. אנחנו מתבודדים".

עם זאת, צמח רואה פן חיובי בציון יום הזיכרון ברקע הקורונה. "אני מרגיש שיש השנה יותר התעניינות, יותר מדי ביקוש להנצחה של עוז", העיד. "בדרך כלל אני הולך לאולמות ולכיתות ועכשיו לשבת מול המחשב זה קשה, ומצד שני הם לוקחים את הסיפור של עוז ומנציחים אותו. עוז נהרג על אדמת אויב בקרב וקיבל עיטור גבורה. אנשים מתחברים לסיפור ויש שיר של עידן חביב שנכתב לזכרו והרבה בני נוער מתחברים לסיפור ולאישיות. אני פתאום רואה את עם ישראל קרוב, יש אנשים מדהימים בעם הזה ובמדינה הזאת וזה מחמם את הלב".

משמונה בבוקר העביר חיים שיחות זום עד השעה שלוש לבני נוער ותלמידים מכל הארץ, וזה לדבריו מה שמציל אותו. "הזום זאת טכנולוגיה שמקרבת את הנשמות והאנשים המדהימים במדינה הזאת. גם בערב יום הזיכרון יש לי זומים עם חברים של עוז ו'קונקשיין ברדרס', פרויקט שמעורבים כל ארגונים ועמותות ואפשר לתקשר עד אלף איש. בוא נאמר הטכנולוגיה מעסיקה אותנו ומקלה קצת על הקושי של יום הזיכרון, הקשר הוא אחר".

אלי טהר, אביו של סמל רועי טהר ואחיו של סא"ל יוסי טהר, מתמודד גם הוא עם תחושת הבדידות ביום הזיכרון. בעקבות סגירת בתי העלמין, ביום שישי האחרון פקד טהר יחד עם אשתו ובניו את שני הקברים. "ישבנו שם יחד כשעה, העלנו זיכרונות וסיפורים, קצת צחקנו וקצת בכינו. אנחנו מכבדים את ההנחיות ואני חושב שזה נכון שלא יהיו התקהלויות בבית העלמין היום בעקבות הקורונה", אמר.

טהר משמש גם כיו"ר יד לבנים של המועצה האזורית באר טוביה, וסיפר על ההתייחדות עם הנופלים בצל המגיפה. לדבריו, "פתחנו את הבית להורים, הבאתי נרות וורדים. כל הורה שהגיע שם ורד עם השם של הבן שלו והדליק נר, ועשיתי להם סיכה של דם המכבים על הדש. אנחנו עושים גם ישיבות של יד לבנים בזום. אתמול עשינו אזכרה בזום של החברה מהמחזור של אחי, שהאלוף יום טוב סמיה ארגן אותו וכל אחד מהחללים של קציני חטיבת הצנחנים היה לו כמה דקות לספר ולדבר היה מאוד מכובד ומרגש".

"אני רוצה לומר למשפחות שליבי איתן בשעות אלו, אני מבקש שישמעו להוראות ולא יהיו פרובוקציות ומקווה ששנה הבאה תבוא עלינו לטובה יותר", קרא.

גם משפחתו וחבריו של רב-סמל אוהד שמש, שנפל במבצע "צוק איתן", הגיעו במהלך השבוע לקברו. אמו, שרה שמש, סיפרה על תחושותיה ביום הזיכרון הנוכחי. "לא קל לי בכלל", שיתפה. "זה להיות לבד ביום הזיכרון, אי אפשר להגיע. אני גם בקבוצת סיכון, גם בגלל הגיל וגם בגלל המחלות רקע, אני לא יכולה שאנשים יבואו אליי, מאוד קשה".

"היינו ביום שישי בבית העלמין המשפחה הגרעינית, יום קודם היו החברים שלו והיום הגיעו החברים שלו והמשפחה היותר רחבה", סיפרה. "באמת עלינו בקבוצות קבוצות, כל יום עלינו לבית העלמין, אני מקווה שזה יעבור מהר. החיבוק הזה ביום הזיכרון לכל מערכות ישראל זה חיבוק שאני מרגישה שכל עם ישראל איתי ביחד. ביום הזיכרון הפרטי שלו זה יום הזיכרון שבו הוא נפל שהוא שלנו, אבל יום הזיכרון הזה הוא של כל עם ישראל, זה החיבוק הכי גדול מהמדינה ומהתושבים ולא קורה כלום".

שמש הבהירה כי היא מכבדת את החלטת הממשלה שלא לאשר להגיע לבתי העלמין ביום הזיכרון. לדבריה, "יש הרבה שמתקשרים, מעודדים ותומכים ואני מקבלת הרבה מכתבים, אבל זה יום זיכרון הזוי. ככה אני קוראת לו. הבן שלי נפל בצוק איתן, שזה לפני שש שנים, הוא היה איש 504 וחוקר שטח והצטרף לפלס"ר צנחנים. ב-21 ליולי הוא נהרג בקרב בחאן יונס וזהו".

לדבריה, "זה ילד פשוט מדהים. כואב לי מאוד. הוא התחתן חמישה חודשים לפני שנהרג. במסגרת הלימודים שלו בבאר שבע הוא גם התגייס לשב"כ, היה איש משכמו ומעלה ומה שהוא עשה בחייו. אני חושבת שיום הזיכרון השנה יהיה מאוד אינטימי, כל אחד בבית שלו עם המשפחה שלו, אבל מה שחשוב הוא שאף אחד במדינה הזאת לא ישכח את הנופלים".