מספר המתים מנגיף הקורונה באקוודור במהלך התפרצות הקורונה גבוה פי 15 מהמספר הרשמי שבו נקבו הרשויות - כך עולה מתחקיר של ניו יורק טיימס, שהתבסס על ניתוח של נתוני התמותה במדינה הדרום אמריקנית. אלו מראים כי באקוודור מתחוללת אחת מההתפרצויות החמורות ביותר בעולם ואת הנזק שיכול הווירוס להסב למדינות מתפתחות. הוא עשוי לגרום לקריסת מערכת הבריאות במהרה, כשהממשלות אף לא מצליחות לספור כמה מאזרחיהן מתו מהמחלה.
המספרים מטלטלים - כ-7,600 איש מעל הממוצע בשנים האחרונות מתו באקוודור מ-1 במרץ ועד 15 באפריל. זאת בניגוד גמור למספר הרשמי של מקרי המוות מהנגיף שניתן נכון לתאריך זה - 503.
לקריאה נוספת בנושא
נתוני התמותה בשיאה של מגיפה אינם מדויקים, והם עשויים להשתנות. המספרים כוללים את מי שמת מהנגיף, כמו גם מסיבות אחרות, בהן אנשים שמתו כי לא ניתן היה לטפל בהם בבתי החולים העמוסים בחולי קורונה.
למרות זאת, הנתונים מצביעים על גידול עצום ופתאומי במספר המתים - פי שלושה מהרגיל בשבועיים הראשונים של אפריל, כשמספר החולים הגיע לשיא - זינוק יוצא דופן גם בהשוואה לספרד ולבריטניה, כמה מהמדינות שנפגעו בצורה הקשה ביותר מהווירוס.
הממשלה הרעועה של אקוודור, שמתמודדת גם עם המשבר הכלכלי החמור ביותר בעשורים האחרונים, הודתה כבר בתחילת ההתפרצות כי הנתונים שלה אינם תואמים את המציאות.
המוקד הקשה ביותר הוא בעיר הנמל גואיאקיל, בירת העסקים של אקוודור, שאליה, לפי ההערכות, הגיע הווירוס מתושבים שביקרו בספרד. בשבועיים הראשונים של החודש מספר המתים בה היה גבוה פי שמונה מהרגיל - גידול חד בהרבה מזה שנרשם בעיר ניו יורק, שבה מניין המתים היה גבוה פי ארבעה מהממוצע בשבועות האחרונים.
בתוך שבועות מאז שאובחן המקרה הראשון בגואיאקיל, בתי החולים היו בעומס ומערכת הקבורה קרסה. כתוצאה מכך, גופות הונחו בערמות ברחובות והמשפחות נאלצו לקבור את יקיריהן מארונות עשויים קרטון, בתמונות שזעזעו את אמריקה הלטינית ואת העולם כולו.
ראשת העיר אמרה כי ההיקף האמיתי של המשבר טושטש בשל היכולת המוגבלת של הממשלה לגלות מי נושא את הווירוס, בין היתר בשל המחסור העולמי בבדיקות ובציוד אחר שהחריף את המצב. "אנחנו לעולם לא נדע מהו המספר האמיתי, משום שאין בדיקות", אמרה סינתיה ויטרי.
המספרים מטרידים עוד יותר משום שלא ניתן להסביר מדוע אקוודור, שאוכלוסייתה צעירה יחסית ורובה חיה באזורים כפריים, נפגעה בצורה כה קשה. שני המאפיינים האלו אמורים היו להפוך אותה לחשופה פחות למגיפה, כך שייתכן שמדובר רק בצירוף מקרים או שיש גורמים מקומיים לא ידועים שהובילו לכך.
בתחילת אפריל, הקימה הממשלה כוח משימה שייערך לעליה צפויה במספר המתים בגואיאקיל. בשיא ההתפרצות, הצוות אסף גופות ואישר קבורה של יותר מפי חמישה מהרגיל ביום ממוצע בעיר. "אנשים מתו בשערי המרפאות שלנו ולא יכולנו לעזור להם", סיפר ד"ר מרסלו קסטיו, ראש יחידה לטיפול נמרץ בבית חולים פרטי. "אימהות, בעלים, ביקשו מיטה בדמעות, משום ש'אתה רופא, ואתה חייב לעזור לנו'".
עובדי רפואה בגואיאקיל וכן התושבים שאיבדו את יקיריהם, תיארו את הייאוש שאפף את העיר בשיאה של המגיפה בתחילת אפריל. "אני נרדם עם תחושת חרדה, לא בגלל שאני חושש מהידבקות, אני לא חושב על זה - אלא בגלל עומס יתר", סיפר ד"ר קסטילו, העובד ביחידה לטיפול נמרץ באחד מבתי החולים באזור.
רופא בבית חולים אחר, שביקש לא לפרסם את שמו משום שנאסר עליו לשוחח עם התקשורת, תיאר את ההתרחשויות כסצנות מתוך סרט אימה. "היו גוויות בכיסאות גלגלים, באלונקות ועל רצפת חדר המיון", סיפר. "הריח היה כל כך חזק שהצוות סירב להיכנס". הוא הוסיף כי כמה מעמיתיו חלו, והמתינו בכיסאות גלגלים למותם של חולי קורונה, בתקווה שזה ייתן להם הזדמנות להיעזר במכונת הנשמה.
העלייה החדה במקרי המוות יצאה כאוס גדול מחוץ לבתי חולים וחדרי המתים. המשפחות האבלות נאבקו להשיב את גופות קרוביהם או לאסוף את תעודות הפטירה שלהם. בשכונות העניות בעיר, חלק מהתושבים אמרו שהם נאלצו להמתין שישה ימים בחום של 32 מעלות לאיסוף גופותיהם של קרובי משפחה ושכנים שמתו מקורונה.