ערב משפטו, נתניהו מעדיף את טובתו האישית ומנצל בציניות את משבר הקורונה

ראשי התיבות של ממשלת חירום לאומית זהים, לגמרי במקרה, לראשי התיבות של המפלגה שעלולה לאבד את השלטון. בנימין נתניהו, בניצול ציני של משבר הקורונה, ערב פתיחת משפטו באשמת שוחד, מרמה והפרת אמונים, נאחז במשרה החומקת ממנו בעזרת שריו הנמצאים בסיכון דומה והמתחנפים כלפיו, כולל עיכוב בשורת ההחלטה שעות לאחר שהתקבלה, עד לזמן צפיית שיא כדי להגיע לשורת המחץ, שורת המח"ל, שלקראתה ניבנה הנאום כולו.

האם, כאשר נתניהו מתמוגג מנפלאות "העם הזה" וקורא למפלגות המתנגדות לו להיכנס תחת כנפיו, הוא מתכוון לכולן? גם לרשימה המשותפת? או שמא לדעתו החירום חל על יהודים בלבד?

ומה הקשר בין טיפול במשבר בריאותי וכלכלי למבנה הממשלה? האמנם נשמעה התנגדות פוליטית להחלטות הממשלה היוצאת? איזה רוב בכנסת נחוץ לממשלה כדי לאשר את מהלכיה, המשקפים את המלצות הדרג המקצועי? או שמא ממשלה אחרת היתה מגיעה למסקנות שונות ומנהלת מדיניות אחרת? ומה יקרה לכל ההכרעות הנוספות, מתקציב וסיפוח ועד לעזה ואיראן? הכל קורונה?

ממשלת הליכוד הלאומית - כך נכנס המושג "ליכוד" למילון הפוליטי - הוקמה בסוף מאי 1967 בנסיבות הפוכות לחלוטין. ראש הממשלה לוי אשכול לא הצליח להשיג רוב בקרב שריו להחלטה על מהלך צבאי נגד מצרים, וסירב לשבור בקולו הכפול את התיקו - 9:9. בתוך מפלגתו גבר עליו הלחץ, עד שנלקח ממנו תיק הביטחון ונמסר למתנגדו המובהק, משה דיין. צירוף דיין ושני שרי גח"ל, מנחם בגין ויוסף ספיר, נועד להכריע את הכף לכיוון ההתקפי. כך אכן אירע. אשכול שמר על ראשות הממשלה, אך כוחו ניטל ממנו והוא חלה ומת לאחר פחות משנתיים.

אם באמת נתניהו מתקשה עכשיו בהכרעות ונחוצה לישראל ממשלה רחבה - ונתניהו לא נימק מדוע, הוא רק דירבן את הציבור ללחוץ על כחול לבן לוותר על הרוב התומך בבני גנץ ולהיכנע לו - מפריע להקמתה אדם אחד ויחיד, הנאשם נתניהו. יזוז הצידה, והליכוד יצטרף לממשלה בראשות בני גנץ. מה שעשה המערך לאשכול ב-1967, על הליכוד לעשות לנתניהו עכשיו. האחריות הלאומית הרי מחייבת. מיליוני אזרחים העלולים לחלות מול פוליטיקאי אחד החושש מהרשעה ומכליאה - מי חשוב יותר? איזה מין מנהיג הוא זה, המעדיף את טובתו האישית על בריאותה של אוכלוסייה?

אם נתניהו חיפש תקדים, היה עליו לפנות לממשלה המשותפת הבאה של שתי המפלגות הגדולות, ב-1984. גם זו היתה תקופה קשה של התבוססות בלבנון - בגלל איוולת של ממשלת הליכוד - ואינפלציה פרועה. מנהיג הליכוד יצחק שמיר הגיע לבחירות כראש הממשלה ויצא מהן כשני לשמעון פרס, בהסדר רוטציה. פרס שבר את הקיפאון הביטחוני והכלכלי - וגם אישר לשמיר למנות את נתניהו לשגריר באו"ם ולהזניק אותו למסלול הפוליטי, שיעמת ביניהם לאחר תריסר שנים ויסתיים בהפסדו של פרס.

ההקבלה אינה מושלמת, כי הנאשם נתניהו אינו כשיר לכהן בממשלת גנץ. יהיה עליו לבלות את התקופה הקרובה במשפטו. רק אם יזוכה, יוכל לחזור לראשות הממשלה. היה ויורשע, לא אלמן הליכוד - ייבחר מתוכו מנהיג אחר.

אחת מהשפעות הקורונה היא כנראה מחיקת הזיכרון - מה שנתניהו אמר בפסילה מוחלטת על גנץ, ולהיפך, כלא היה. אבל הבוחרים לא ישכחו. מי שיימחק, אם יזחל אל נתניהו, יהיה גנץ. הוא יוכיח שכל מה שנאמר עליו היה נכון. על רפיונו, על להיטותו לשמש שוליה של נתניהו, על חיוורונו המנהיגותי.

נסיגה, ערב ההתייעצויות אצל הנשיא, רגע לפני הצגת רוב שיתורגם להטלת הרכבת הממשלה, תשים קץ למועמדות עתידית של גנץ לבכורה ותפרק את מפלגתו. הסכמתו לשירות תחת נתניהו תהיה לנבואה המגשימה את עצמה: אם זה המצב, לא יהיה לו רוב, כי המשותפת תחזור בה ממגמת ההמלצה עליו.

אבל חשבונו של גנץ אינו גובר על הציווי המוסרי של התנערות מנאשם בפלילים הדבק בראשות הממשלה. הנגיף זעיר מכדי להוות מפלט מפני מיצוי הדין, המשפטי והפוליטי. אם נתניהו, שהתמחה בימים האחרונים בדיבורים על לחיצת ידיים ורחיצת ידיים, מתאר נאמנה את חומרת המשבר ומעריך שנחוצה ממשלה הנשענת על כל המפלגות, עליו להסיר את המחסום האישי מפני הצטרפות הליכוד לממשלת גנץ. מנהיג אמיתי היה מחקה את המופת של צוותי הרפואה המתמודדים עם הקורונה, ופועל ללא אנוכיות. הוא היה זז הצידה, כי טוב למוש בעד ארצנו.