כשהוא דחוק לפינה בסוריה, ארדואן מפעיל את נשק הפליטים נגד אירופה

דרך טובה לאמוד את טיב היחסים בין רוסיה לבין טורקיה בשנים האחרונות היא הסיקורים בכלי התקשורת בשתי המדינות האוטריטריות. לאור העובדה שהעיתונים הגדולים הם שופרים נאמנים של המשטרים, כתבה בסוכנות הידיעות ספוטניק על "המחוז הגנוב" שלכאורה חמסה טורקיה מסוריה בשנות ה-30 של המאה הקודמת - מעידה על טיב היחסים. אותה סוכנות ראתה את העורך הראשי שלה בטורקיה נעצר לכמה שעות על ידי המשטרה. הוא שוחרר לאחר שיחת טלפון בין שרי החוץ, אולם את האיבה הצפה מחדש קשה להסתיר.

הרומן בין הנשיאים פוטין וארדואן נולד אחרי ניסיון ההפיכה בטורקיה ב-2016, כשנשיא רוסיה היה מהראשונים שהושיטו יד לנשיא טורקיה שראה רק אויבים בכל מקום. בין השניים היה דם רע בעקבות הפלת מטוס קרב רוסי על ידי טורקיה בסוריה שנה קודם לכן, ורוסיה הטילה סנקציות כואבות על מוצרים טורקיים. השניים היו מסוכסכים עם המערב, והחליטו לשלב ידיים. עבור רוסיה, הרחקת טורקיה מבעלות בריתה המסורתיות בנאט"ו היא יעד אסטרטגי.

הקשר הרציף לא פסק על אף היריבות בזירה הסורית, אולם הם הצליחו להימנע מחיכוכים של ממש עד שהמלחמה התקרבה לגבול של טורקיה בחודשים האחרונים. במאמץ גדול ומרוכז, שוקד משטרו של בשאר אסד על כיבוש אידליב וסביבותיה. הוא לא היה יכול לעשות זאת ללא תמיכת רוסיה, השולטת במרחב האווירי ולמעשה בעלת הבית האמתית במדינה מאז שגאלה את שליט סוריה מגורל דומה לאלו של רודנים אחרים במדינות ערב. יחד, פוטין ואסד הפציצו ללא רחם את מפלטיהם האחרונים של המורדים והצליחו להתעלות בחודשים האחרונים, כשיצרו את גל העקורים הגדול ביותר במלחמה בת תשע השנים.

כשמיליון פליטים סורים נוספים צובאים על גבולות המדינה, וכשרוסיה לא מרסנת את השעיטה של צבא אסד והמיליציות השיעיות בשטח, תוך כיתור המוצבים הטורקיים באידליב, נדחק ארדואן אל הפינה. מוסקבה חזרה למנגינת העבר שלפיה אנקרה תומכת בארגוני הטרור המסתתרים במחוז שבצפון-מערב המדינה, בניגוד להסכמים המרובים שנחתמו בין הצדדים, ואנקרה פזלה לעבר וושינגטון כדי לרחרח אחרי סיוע צבאי אפשרי למערכה שלה באידליב.

מבחינת ארצות הברית, יש לה הזדמנות פז להבקיע את חומות הברית בין ארדואן לבין פוטין. היא יכולה להתנות את העברת סוללות הפטריוט לגבול טורקיה-סוריה, שאליהן מתחננים באנקרה, באי-הפעלת מערכות ה-S-400 שרכשה ממוסקבה חרף אזהרותיה. בטורקיה מסרבים לזה בשלב הנוכחי, אולם הבידוד שארדואן הביא את עצמו אליו עשוי להציב אותו במצב של אין ברירה. המבצע החדש שפתח בסוריה, הרביעי במספר מאז תחילת המעורבות הטורקית במדינה, הוא המסוכן ביותר מכל הקודמים שהתנהלו נגד הכורדים ודאעש.

הפעם, במבצע "מגן האביב", הוא תוקף ישירות צבא סדיר אחר, פחות או יותר, ולא לוחמי גרילה או מחבלים. על אף העליונות הברורה של צבא טורקיה על צבא אסד, לאחרון יש את תמיכת צבא רוסיה. כרגע, רוסיה אינה מתערבת ישירות, אולם היא רמזה לטורקיה שהיא אינה יכולה להבטיח את ביטחון מטוסיה אחרי שצבא סוריה הכריז על סגירת המרחב האווירי באידליב. שני מטוסי קרב סוריים הופלו בתוך כמה שעות, בעוד שדמשק טוענת שהצליחה להפיל שלושה מל"טים טורקיים, האמצעי המועדף על צבא טורקיה שתוקף בעומק שטח סוריה.

המלחמה בסוריה היא רבת-חזיתות ואינטרסים, וכך קורה שעימות בין שחקן אחד - סוריה - לשחקן שני - טורקיה, משרת שחקן שלישי - ישראל. בין היעדים שהותקפו על ידי צבא טורקיה בימים האחרונים היה מפקדה של חיזבאללה, שבה לפי גורם בשורות כוחות המשטר נהרגו תשעה לוחמים ועוד כ-30 נפצעו. שדות תעופה צבאיים בחאלב, שלפי פרסומים זרים היו מוקד לתקיפות ישראליות בשנים האחרונות, הופצצו אף הם.

קשה להאמין שישראל תומכת ישירות בטורקיה בפעילותה באידליב, לאור הרגישות מול רוסיה, אך הודעת ההספד החריגה שפרסמה השגרירות באנקרה אחרי הרג עשרות החיילים הטורקים מראה כי בירושלים שמחים שמישהו אחר עושה את העבודה השחורה. אותם שדות תעופה שהופצצו משמשים את איראן לפריסת המיליציות שלה וסביר להניח גם להעברת אמצעי לחימה בתוך סוריה ולחיזבאללה בלבנון.

טורקיה ורוסיה טרם שברו את הכלים זו מול זו, ופוטין וארדואן אמורים להיפגש במהלך סוף השבוע ולחתור להבנות נוספות. עד אז, נשיא טורקיה מפעיל את הלחץ שלו על מי שהכי קל לו: האיחוד האירופי. במשחק ציני מחושב וקר, אנקרה הודיעה אחרי האבידות הכבדות שספגה בשבוע שעבר כי היא לא תעצור עוד את מאות אלפי הפליטים המבקשים להגיע לאירופה דרך שטחה. מאז 2016 היא מקבלת מיליארדים מבריסל כדי להחזיקם במחנות, אחרי שמשבר ההגירה ב-2015 עשה שמות ביבשת והצלקות ממנו מורגשות עד היום בפוליטיקה ובחברות המקומיות במדינות אירופה. אבל לארדואן נמאס מהכתף הקרה של האיחוד, והוא החליט לשגר אליו את מי שמפחיד אותו יותר מכל.

בתוך שעות, נגלו מחדש המראות ההם. משפחות וצעירים צועדים ברגל, חלקם הוסעו באוטובוסים שארגנה ממשלת טורקיה, לעבר הגבול עם יוון. אחרים הגיעו לאיים שלה, הנושאים כבר עתה בנטל רב של מהגרים, דרך סירות שלא יורטו עוד על ידי משמר החופים הטורקי שנסוג לאחור. בתוך יומיים בלבד, הצליח נשיא טורקיה לזרוע פאניקה באיחוד האירופי ואילץ את יוון להדק את האבטחה בגבולות ולפרוס כוחות צבא ומשטרה.

התזמון לא יכול היה להיות גרוע יותר עבור היבשת. יוון עוד מלקקת את פצעי המשבר הכלכלי ותקופת הצנע, גרמניה שרויה במאבקים פנימיים על ירושת הקנצלרית אנגלה מרקל והאיחוד כולו מנסה לבלום את התפרצות נגיף הקורונה בעודו מנהל שיחות קשוחות עם בריטניה שלאחר הברקזיט.

נשיא טורקיה מריח דם, ויקווה לצאת בימים הקרובים עם שני הישגים שישחררו ממנו את הלחץ: הפסקת אש חדשה באידליב, ותמיכה גדולה יותר מצד אירופה.