בניצוח שר המשפטים, ההודעה על חקירת "הממד החמישי" - מלחמת הכל בכל

(בווידאו: עימות במליאת הכנסת: "כמה כסף לקחת באמצעות הממד החמישי?")

אתמול, אין ספק, היה יום חמישי. הנושא, לכאורה, נקשר בחברת "הממד החמישי". אבל מערכת אכיפת החוק נקלעה למשבר חמור נגד אויב מבפנים - גיס חמישי.

מלחמתו של ממלא-מקום פרקליט המדינה דן אלדד ביועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט הפכה את הבניין המאכלס את משרדי שניהם, כמו גם את לשכת שר המשפטים, לבית משוגעים. מלחמת הכל בכל, בניצוחו של השר אמיר אוחנה, שמאחוריו הנאשם בנימין נתניהו. פסקול הסרט: ראש הממשלה בנימין נתניהו מדבר סרה במנדלבליט, מזכירו בממשלה ומומלצו ליועמ"ש, בגלל שרבוב שמו לפרשת הרפז.

די בשתי מילים, בחירות ומשפט, כדי לרפרף על פני מניעיו של נתניהו. נאשם המתגולל על התובע בעוד שניהם מכהנים בתפקידיהם הממלכתיים - זה כבר חלק מהנוף הישראלי בשנה האחרונה. כשנוסף למהומה שמו של היריב הפוליטי הראשי, בני גנץ, נמצאה לנתניהו עילה לטעון שהתובע נוטה לו חסד ואינו מסמנו כראוי כחשוד.

יחי השוויון: כל הפוליטיקאים מושחתים באותה מידה, וההבדל ביניהם שרירותי ותלוי בהעדפותיו של מנדלבליט. ואם כך, צריך לבטל את משפט נתניהו, להושיב במקומו על ספסל הנאשמים את גנץ - סיפור מרדכי והמן - ולהשאיר את ראש הממשלה בכהונתו לנצח.

זה לא ישכנע מצביעים ספקנים, היורדים לעומק הסוגיות וסבורים שעיתוי ההתמקדות בהן מפוקפק, אך לא אחריהם מחזר נתניהו. די לו בפיוס מאוכזביו ובצינון התלהבותם של הנוטים לתמוך בגנץ.

אירוע תעמולתי זה היה יכול להתרחש גם אילו יצאו כל עובדי משרד המשפטים לנופש פעיל באילת או הוכנסו לשבועיים של בידוד קורונה, אך בפועל מעצימה אותו נקמת אלדד במנדלבליט, המכניסה במערכת החוק תוהו ובוהו, למרבה שמחתם של נתניהו ואוחנה.

היועץ המשפטי לממשלה, התובע הכללי, הוא במלוא מניפת סמכויותיו פרקליט-על. ברצותו, יאציל סמכויות אלה לפרקליט המדינה מכאן ולמשנים ליועץ מכאן; וברצותו, יחזיק אותן בידיו.

מאחר שהעומס עצום ועלול להפיל גם מכונות אנושיות עם מוסר עבודה כמו של מני מזוז, היועץ משחרר מה שאינו מחייב את הכרעתו האישית, לפי החוק או השכל. העניינים המעטים שבצמרת הם "תיקי יועץ", השמורים לו לבדו. מעל לכל, כמובן, תיקיו של ראש ממשלה, או של נבחר ציבור בכיר. היועץ הקודם, יהודה וינשטיין, התחכם וקבע שדין רעיית ראש ממשלה, ואף דין מעונו של ראש הממשלה, כדין ראש הממשלה עצמו. על כן היועץ הוא שיחליט בהם, וערב בחירות 2015 יצא וינשטיין מגדרו כדי להשהות את חקירת שרה נתניהו בפרשת המעונות.

תיק המעונות הועבר להחלטת וינשטיין בידי מבקר המדינה יוסף שפירא, לפי הסעיף בחוק המנתב מהמבקר אל היועץ חומרי ביקורת המעלים חשד לפלילים - אז בעליל מנוע המבקר מחקירה פלילית, אך אין ערובה שהיועץ ימצא שיש מקום לכך. בפרשת הממד החמישי לא הועבר החומר מהמבקר ליועץ לפי הסעיף הפלילי. במקרים כאלה יכול היועץ לעיין עצמאית בחומר ולהחליט שמוצדק לבדוק אותו, כמבוא אפשרי לחקירה, או אף לפתוח בחקירה ללא שלב הביניים של בדיקה; יכול אך אינו חייב.

הסיבוך בעניין הממד החמישי נבע מהשוני במעמד הקונה והמוכר בעסקה המבוקרת. המשטרה, שקנתה, היא גוף מבוקר. החברה, שמכרה, היא גוף פרטי, מחוץ למוטת הביקורת. אין למבקר כלים לקבוע שגוף פרטי לא נהג כשורה - אם נחשדו פלילים, על החומר לעבור ליועץ. המבקר לא העלה חשדות כאלה כלפי הממד החמישי, מאחרון העובדים ועד ליו"ר גנץ. המוקד, אף הוא לא פלילי, היה בתהליכי ההצטיידות במשטרה. המבקר סיים את חלקו ועל היועץ היה להחליט אם גם הוא רואה כאן בשר לנעוץ בו שיניים.

כתמיד, היו גם היבטים ציבוריים, במיוחד של אחריות מיניסטריאלית, כוללת ועקיפה. למשל, אחריותו של גנץ, כיו"ר, לנעשה תחתיו, תהיה חלוקת העבודה בתוך החברה אשר תהיה; אחריותו של רוני אלשיך כמפכ"ל; אחריותו של השר לביטחון הפנים גלעד ארדן. ראוי שאזרחים המבקשים לשקלל את עמדתם כלפי אישים אלה יקבלו מידע מלא על תפקודם, אך אין לכך קשר לטענות שחיתות. לא נמצא כל שמץ של תן-וקח, שלח לחמך או סידור מסואב אחר, להבדיל מיד קלה על הדק הארנק הממלכתי, בלי הקפדה על תקינות.

בגלל אווירת הבחירות, נקלע מנדלבליט לפינה צפופה במסבאה מופצצת בכיסאות בקטטת שיכורים. אם יחליט על חקירה נגד "החברה של גנץ", ישדר שוויון מדומה בין שני המועמדים לראשות הממשלה - הנאשם ויריבו. אם יחליט שאין מקום לחקירה פלילית, יספוג מנה נוספת של טרוניות על איפה ואיפה. הפתרון של מנדלבליט היה יכול להיחשב, בנסיבות אחרות, למחוכם: לקבוע שאין זה כלל תיק יועץ, כי גנץ אינו בחזקת חשוד-בכוח בו, ולכן לא לו להחליט.

אלא שהחלטה כזו, אם היועץ רוצה להמשיך ולשלוט בתהליך, מאבדת מערכה כאשר מתחתיו רוחשת איבה פעילה: מספר 2 נגד מספר 1, במונחי הטייס-הרמטכ"ל דן חלוץ בלבנון 2006.

עד אתמול, הקרבות העזים ביותר בין יועץ לבין פרקליט מדינה ניטשו כאשר הפרקליט היה ותיק ומנוסה יותר בתפקידו: עדנה ארבל נגד אליקים רובינשטיין, משה לדור מול וינשטיין. חזית מנדלבליט-אלדד תקדימית בשלושה היבטים: היועץ היה שם ראשון, הפרקליט (כממלא-מקום) נכפה עליו בידי השר וביחסים האישיים נותרו משקעים מרים, במגמת הסלמה במקום הסדרה.

מנדלבליט, כזכור, טעה קשות כשלא הודיע ערב פרישת שי ניצן שמעתה ועד לסיום עבודתה של ועדת האיתור שתרכיב הממשלה הבאה יהיה הוא, היועץ, רשמית גם מ"מ הפרקליט. לכן תומרן בידי אוחנה למאבק על זהות ממלא-המקום. כשנכנע והסכים למינוי אלדד, לא גילה נדיבות של מנוצחים. הוא מרח את הדגל הלבן ברעל.

באגרת הכניעה כתב מנדלבליט לבכירי הפרקליטות, עמיתיו של אלדד, שייאלצו מעתה לסור למרותו, כי אלדד אינו מתאים לתפקידו וכי מצער שהסכים להתמנות. מנדלבליט ויתר, לדבריו, כדי שהפרקליטות תחדל להיות זירת עימות.

כך לפני שבועיים, בעלבון שאין רע ממנו לפתיחת דף חדש, ומאז לא הצליח מנדלבליט - אם ניסה - להשיג הפסקת-אש עם אלדד המושפל, בעל-בריתו של אוחנה ושותפו לשאיפה שנתניהו יישאר בראשות הממשלה וישאיר את אוחנה במשפטים.

אתמול מאס מנדלבליט בפרסומים, שלדעתו הגיעו מסביבת נתניהו-אוחנה-אלדד, בדבר קרבתה של בדיקה בפרשת הממד החמישי. הוא בחר במהלך של התנערות: זה אינו תיק יועץ, משמע גנץ אינו חשוד, ולא תוכלו עוד להסתתר מאחורי גבי - מעכשיו הכל על השולחן של אלדד, שליח אוחנה.

הודעת מנדלבליט הופצה בשבע בערב, שעה לפני מהדורות החדשות, עיתוי מושלם לכותרת ראשית ההופכת את מגמת הכותרת הקודמת, זו שחתרה להשתמש במנדלבליט נגד גנץ. אבל ההמשך היה מדהים והרסני גם יחד, בשמונה וחמש דקות, בעיצומן של המהדורות וכהיפוך חוזר: הודעת אלדד על החלטתו, כמי שמנדלבליט גלגל אליו את הכדור, לפתוח בחקירה פלילית בפרשה.

אלדד לא נזקק ליומיים-שלושה, אולי אף לא לשעתיים-שלוש, של התייעצויות, קודם הודעתו. הוא ויתר גם על מראית-עין של כבוד מקצועי ליועץ שהבליג על מינויו במעשים אך לא במלים. מנדלבליט לא ידע על תוכן הודעת אלדד ועל עיתויה.

כדי שהמסר יובן, גם אם שמו של גנץ לא נזכר, ציין אלדד שהחקירה תוטל על המשטרה וכי מח"ש תצורף בהמשך רק במקרה הצורך. לפי דוח המבקר, התבקש סדר שונה: גוף מחוץ למשטרה, כגון מח"ש, יבדוק את התנהלות המשטרה, ואם תימצא סיבה - ייחקרו אזרחים (וייתפסו מסמכים) בידי שוטרים. אחרת, עלולה חקירת האזרחים לשבש את חקירת השוטרים. וכל זה, כשאוחנה סידר ועדת בדיקה ממשלתית למח"ש בניגוד לעמדת מנדלבליט; הכל בתוך פחות משלושה שבועות בפברואר.

מנדלבליט נכשל קשות כמנהל המערכת, אך לא זה הרגע לצפות ממנו להתפטר ולהפקיר את הזירה. תגובתו לנתניהו, אוחנה וסייענם אלדד צריכה להיות מקצועית: להורות למשטרה להפשיר את החקירה שהקפיא נגד נתניהו בפרשת המניות שקיבל מקרובו נתן מיליקובסקי, ולאפשר לדני ויטמן וארז פדן מפרקליטות מחוז ירושלים, באיחור בזיוני של שמונה חודשים, לתבוע משרה נתניהו את 120 אלף השקלים שלדעתם היא חייבת למדינה. או שמא בכוונתו לבקש מאלדד להחליט גם בעניין זה, שכלל לא היה צריך להילקח מסמכות המחוז?

עוויתות כאלה של טירוף מערכות לא זעזעו את ישראל מעולם. דינוזאור גוסס הולם בזנבו בפראות ומוכן לרסק הכל. בקצב זה, לא תישאר כאן אבן על אבן, מוסד ממלכתי לצד מוסד. על השיגעון מנצח אדם אחד, שגורלו הפרטי מוטל בכף, אבל מפלגה שלמה משתוללת איתו ושותפה לנזקים. כך מחוץ למערכת, ובתוכה - מהרסיה ומחריביה.