אני לי גיא-רון ואני רוצה שיתייחסו אלי באהבה ובכבוד. בת 25. גרה בתל אביב. יש לי שני הורים מדהימים ואחיות שלפעמים מציקות, כמו לכולם. אבל, יש עוד משהו חשוב וגדול שמאפיין אותי - אני אוטיסטית, שלא יכולה לדבר אבל יש לה מה להגיד. יותר מהכול אני רוצה שישמעו אותי, שיתייחסו אלי ושיבינו אותי. לא כי אני אוטיסטית, אלא כי אני חכמה, רהוטה ומצחיקה. כי יש לי מה לומר וכי אני מאמינה שכדאי לכם להקשיב. אני רוצה לדבר מבעד לאילמות. לפעמים אני גם צועקת מבעד לאילמות. חזק. שישמעו.
לקראת ה"ולנטיין דיי", בואו נדבר קצת על אהבה ועל כל מה שקשור אליה. הקדוש ולנטינוס, המיוחד ליום הזה, היה כנראה איש כמורה שחי בתקופתו של קלאודיוס השני, שהעיז לחתן זוג מאוהב, בניגוד לפקודות הקיסר, שאסר על נישואי חיילים. הוא נכלא ואף הוצא להורג בשל כך, והפך ברבות הימים לסמל האהבה הזוגית ומוסד הנישואים. הסיפור הזה הוכחש בהמשך על ידי הכנסייה, אבל דבר כבר לא יכול היה למנוע את החגיגות של יום האהבה הבינלאומי על שמו.
אישית, אני אוהבת מאוד את היום הזה. מה יכול להיות רע ביום שחוגג את האהבה? אין משהו יותר יפה מזה בעיני. זה יום, שכולו נועד להוקיר את האהבה שלנו. אני חושבת שהוא תזכורת למה שיש לנו, למה שטוב בחיים. אני חושבת שלפעמים אנחנו במין מירוץ מטורף בחיים, ולא שמים כלל לב למה שיש לנו כבר בחיינו בהווה.
אל תפספס
הטוב הזה לא חייב להיות דווקא "אהבה זוגית". לדעתי, היום הזה יכול להיות יום שבו אנחנו מנסים להתייחס במיוחד לכל מי שאוהב אותנו, אם זה קרוב משפחה, חבר או בן זוג. זו בעיניי הזדמנות מיוחדת פשוט להגיד לאנשים היקרים לנו שאנחנו אוהבים אותם, מה שרובנו כנראה לא נוהג לעשות מידי יום במהלך החיים השוטפים, המלאים במטלות ובמטרות יומיומיות.
יש גם צד שני לכל האהבה הזו ביום הזה. זה יום שיכול להיות מאוד קשה לחלקנו. זה יום שבו העולם כולו עוסק רק באהבה הזוגית, ולא בשום אהבה אחרת. יש בעולם הרבה אנשים שחסרה להם מאוד אהבה בחייהם, שרוצים לאהוב מישהו ושמישהו יאהב אותם. מפני שהיום הזה הוא בלתי ניתן לפספוס, הוא גם מהווה מין תזכורת כואבת לכל מי שאין לו אהבה כזו בחייו. יום של צביטה כזו. צביטה בלב. קצת דומה לנשיקה בשנייה של החלפת השנה בשנה חדשה. אני חושבת שאם ליום הזה היה קנה מידה אחר, שחושב על כולם, הוא יכול היה להיות מעודן יותר ונעים יותר לכולם.
אני מסכימה שזה יום שיכול לסמל את כל הטוב שבאהבה, את כל מה שנוצץ בה ואת הדבר החשוב הזה שיש לנו מישהו להישען עליו, לכל מי שיש. אני רוצה לבלות את ה"ולנטיין דיי" שלי בריקודים, בשמחה, פשוט לשמוח ולבלות את היום עם בן הזוג שלי. לא אתנגד גם לקבל, וגם לתת, איזו מתנה קטנה או פרחים (בשנה שעברה קיבלתי משהו מיוחד ומקסים עם תמונה משותפת שלנו). מצחיק שכל החנויות מלאות בכל מיני דובים, שוקולדים, לבבות ובלונים, ושאנשים מבוגרים קונים אותם האחד לרעהו וכל כך נהנים מזה. אני ממש אוהבת שמישהו משקיע בי מחשבה יפה, מחשבה של אהבה.
ה"ולנטיין דיי" הוא חג של אהבה. אנחנו מגדירים אהבה כרומנטית, אבל יש מקום גם לאהבה עצמית. אני מרגישה שאהבה כזו חסרה לנו כחברה, כי אם לא נאהב את עצמינו איך נוכל לאהוב את האחר? ברור שאני לא מדברת על אגוצנטריות, אלא על אהבה עצמית בריאה. כשאנחנו אוהבים, אנחנו לא שונאים, פחות רבים ופחות צועקים. אז לפני הכול, חשובה האהבה העצמית. אני רוצה להזמין אתכם לבלות את היום הזה גם עם עצמכם, ולפנק את עצמכם במתנה או בפרחים. לא להתבייש. לעשות משהו לא רגיל. כי מי שלא אוהב את עצמו, קשה לו לאהוב באמת אחרים. אני גם רוצה להזמין אתכם להגיד לעצמכם שאתם אוהבים את עצמכם.
בעת העתיקה ביוון סופר, שכול אחד מאיתנו היה פעם שלם ונחצה לשני חצאים. אני חושבת שכול אחד מאיתנו הוא שלם ולא שני חצאים. אנחנו לא צריכים להסתובב בעולם כחצי של אף אחד, אלא כשלם של עצמינו. גם היום אנשים מחפשים את החצי השני של עצמם בבני הזוג שלהם, ובכך הופכים לפעמים את מערכת היחסים ללא אפשרית ולתלויה. גם כיחידים אנחנו שלמים, חזקים ויפים, מלאים באהבה לעצמינו, לאחרים ולעולם. כך טוב יותר.
אני מזמינה אתכם לאהוב יותר, לאהוב בכול יום. כי האהבה לא נמצאת כאן רק ב"ולנטיין דיי". היא הרי תמיד כאן, סביבנו, מעלינו, אצלינו. וכמה שיש יותר ממנה, יותר טוב. מילה של לי.