אני לי גיא-רון ואני רוצה שיתייחסו אלי באהבה ובכבוד. בת 25. גרה בתל אביב. יש לי שני הורים מדהימים ואחיות שלפעמים מציקות, כמו לכולם. אבל, יש עוד משהו חשוב וגדול שמאפיין אותי - אני אוטיסטית, שלא יכולה לדבר אבל יש לה מה להגיד. יותר מהכול אני רוצה שישמעו אותי, שיתייחסו אלי ושיבינו אותי. לא כי אני אוטיסטית, אלא כי אני חכמה, רהוטה ומצחיקה. כי יש לי מה לומר וכי אני מאמינה שכדאי לכם להקשיב. אני רוצה לדבר מבעד לאילמות. לפעמים אני גם צועקת מבעד לאילמות. חזק. שישמעו.
החורף הגיע ויחד איתו - המחלות. מסביבי, כל אדם שלישי בערך חולה. זה יכול להיות משהו קטן כמו צינון קל או משהו גדול יותר כמו שפעת. מוזר, אבל אני לא חולה באמת כמעט אף פעם. אולי זה בגלל אורח החיים הבריא שלי או מפני שאני לא נמצאת הרבה במקומות הומי אדם. אבל, כשאני כן חולה, זאת ממש קטסטרופה. אני מאבדת את כל החושים, ובתור אחת שגם ככה חלק מהחושים שלה מוחלשים, זה נורא. אבל יש גם את הצד הכיפי, הפינוקים שמגיעים יחד עם זה: הכי כיף כשמטפלים בך, נותנים לך הכול, ואת נשארת כל היום מתחת לשמיכה, במיטה או בסלון למול הטלוויזיה. אני אוהבת להיות אדם פעיל, אך לפעמים זה מתיש ואני רוצה קצת מנוחה. שלא תבינו לא נכון, כיף להיות בריא, אבל מי מאיתנו לא אוהב להתפנק?
השנה, השפעת ממש מראה את כוחה. יש כל כך הרבה אנשים שחלו בה, שזה מפחיד מאוד. אנשים אף נפטרו ממנה בשבועות האחרונים. השפעת היא מחלה כל כך מגוונת, יש בתוכה הרבה זנים שונים וכל שנה הם רק מתחזקים יותר, כמו הגשם.
בדרך כלל, אני לא מאמינה בחיסונים נגד שפעת. עם זאת, אני חושבת שאנשים ברמת סיכון גבוהה כן צריכים להתחסן. לדעתי הגוף שלנו חזק, ויכול להתמודד טוב עם השפעת, אם נתייחס אליו יפה ונשמור עליו. גם חשוב לפעמים לדעת להיות חולה, לנוח ואפילו ליהנות מהפינוקים שלעיתים המצב הזה מציע לנו. זה אפילו זמן טוב לקחת הפסקה מהמירוץ המטורף של החיים בעולם המודרני שלנו.
אני מניחה שכולם מכירים את תופעת אי-ההתחסנות בשל תפיסת עולם עקרונית. להבדיל מהמקרה של השפעת, זאת לדעתי טעות גדולה. ברור שאני לא מדברת על חיסוני שפעת ומחלות קלות, אלא על המחלות הנוראיות שבעבר הרגו כל מי שנקלע בדרכן, כמו זאבת, שחפת ואבעבועות רוח. יש הרי תופעה, כבר לא כל כך חדשה, של הורים, שבוחרים שלא לחסן את ילדיהם בגלל איזו אמונה או משהו. זאת תופעה שתפסה תאוצה בשנים האחרונות. לצערנו, את המחיר שלה משלמים גם הילדים שלא מתחסנים וגם אנחנו. מחלות שעד לא מזמן שמענו עליהן רק במקומות רחוקים, בדרך כלל במדינות עולם שלישי, חזרו אלינו לאחרונה והן גובות קורבנות גם בעולם המודרני.
בטוח שמעתם על הסיבות, שבגללן ההורים האלה לא מחסנים את הילדים. אחת מהן היא הסברה שחיסונים כאלה מגבירים את הסיכוי ואפילו גורמים לאוטיזם. אז בואו אגלה לכם סוד ידוע - האוטיזם הוא מולד. טרם נמצאו הגורמים או הסיבות להופעתו, והנושא נבדק כיום במסגרת מאות מחקרים ברחבי העולם. אבל ברור לגמרי שאין חיסון מסוים שגורם לזה. אף אחד לא יודע עדיין ממה האוטיזם נגרם, אבל די בטוח שלא מהחיסונים שלאחר הלידה, אותם מקבלים תינוקות וילדים בכל העולם. זה לא בסדר שיש אנשים שמפיצים את הדעה הזו, כאילו זאת עובדה. זה אפילו מקומם. אני מאמינה, ששמועות הן בדרך כלל דבר רע, ולפעמים הן מתפשטות והופכות בטעות אצל הרבה אנשים לעובדה. הדבר הזה נכון במיוחד במקרה הזה.
אני רוצה להתייחס גם לצד האחר של המחלות - לכל אלה שמטפלים בהם. אני חושבת שאם כבר מדברים על הנושא, צריך קודם כל להודות לרופאים ולצוותים הרפואיים שמטפלים בנו, במקרים רבים בעולם תוך מצוקה אדירה של מכשור מתאים. המטפלים הם לרוב מלאכים. כל מי שבוחר בזה כדרך חיים הוא מיוחד. לצערנו, יש להם קושי אפילו גדול עוד יותר. הם סובלים בכל העולם ממחסור בכוח אדם, ולרוב גם משכר לא גבוה. בהרבה מקרים המשמרות שלהם ארוכות ולא מאפשרות להם אורח חיים שקרוב להיחשב לנורמלי. אני לא מבינה איך מישהו חושב שהגיוני לעבוד במשמרת בת כל כך הרבה שעות, במיוחד במקצוע שבו כל טעות עלולה לעלות בחיי אדם. אפשר רק לקוות שמישהו יתעורר בקרוב וישפר את המצב, אם כי כבר שנים מבטיחים לעשות זאת, ולשווא.
אני מאחלת לכם שתישארו בריאים. עדיף כך. מילה של לי.