זמן קצר לפני שנלקחו על ידי חיילים נאצים בבלגיה וגורשו לאושוויץ ב-1942, הוריו של מוריס גלוק בן השלוש השאירו אותו תחת חסותה של משפחה נוצרית מקומית. גלוק שכח את שפת אמו, יידיש, כמו גם את העובדה שאי פעם היו לו הורים משלו.
אחרי המלחמה, אביו הגיע כדי לדרוש אותו בחזרה. כמה חודשים לאחר מכן, האב הכיר לו אישה בוכייה, שחיבקה ונישקה אותו. "אבא שלי אמר: 'תראה מוריס, זאת אימא שלך, הלן'", נזכר גלוק כיום, בריאיון לסוכנות הידיעות אי-פי. רק כמה שנים אחרי האיחוד המשפחתי, גלוק גילה שאמו האמיתית למעשה נספתה יחד עם יותר ממיליון יהודים אחרים במחנה ההשמדה אושוויץ. הלן הייתה למעשה דודתו. "היא גילתה שאחותה מתה ומיד חיפשה דרכים למצוא אותי", הסביק גלוק, כשהוא משתנק מדמעות. "היא הייתה האימא היחידה שלי והיא תמיד תהיה האימא שלי".
שבעים וחמש שנים אחרי שחרור מחנה ההשמדה, גלוק הוא אחד מ-75 ניצולי השואה שהשתתפו בפרויקט צילומי הזיכרון של יד ושם והצלם הגרמני עטור הפרסים מרטין שולר. התערוכה, שנפתחה השבוע במעמד הקנצלרית אנגלה מרקל במוזיאון הממוקם במכרה הפחם לשעבר צולווריין בעיר הגרמנית אסן, היא רק אחד מהאירועים שמתקיימים לציון יום השנה לשחרור המחנה ולהנצחת קורבנותיו, בעוד שניצוליו המעטים הולכים ומתמעטים. במקביל, יד ושם חושפת גם את העמוד האינטרנטי שפתחה, iRemember, פלטפורמה אינטראקטיבית בשש שפות המאגדת מידע על הקורבנות.
עוד בוואלה!
בישראל מציינים השבוע 75 שנה לשחרור אושוויץ במסגרת פורום השואה העולמי שנשיא המדינה ראובן ריבלין מארח בירושלים תחת הכותרת "זוכרים את השואה, נלחמים באנטישמיות", בהשתתפות 41 מנהיגים מרחבי העולם. זהו הכינוס הבינלאומי הגדול ביותר בתולדות המדינה. האירוע מתרחש ברקע זינוק גלובלי באירועי אלימות כלפי יהודים, ובעוד 80% מיהודי אירופה חשים לא בטוחים ביבשת, לפי סקר שפורסם לאחרונה.
חוקרים מאוניברסיטת תל אביב דיווחו בשנה שעברה שתקיפות אלימות כלפי יהודים רבו באופן משמעותי בשנת 2018, עם המספר הגבוה ביותר של יהודים שנרצחו בהתקפות אנטישמיות מזה עשורים. הם ניטרו כ-400 התקפות אלימות כלפי יהודים, עם הזינוק הדרמטי ביותר במערב אירופה. בגרמניה, למשל, נרשם זינוק של 70% במספר התקיפות האנטישמיות. בנוסף לאירועי ירי, תקיפות פיזיות וונדליזם, המחקר זיהה גם גידול הולך וגובר בביטויים ארסיים ברשת ובכלי תקשורת, במקביל לצבירת כוח של מפלגות קיצוניות בכמה מדינות.
הלקח? "נסו למצוא את האנשים הטובים בעולם"
"גדלתי עם תחושות אשמה והלם שלא ייאמנו, שהובילו אותי לפקפק בזהות שלי עצמי. כיצד יוכלו בני אדם מהמדינה שלי לבצע פשעים כה נוראיים?", אמר שולר, בניסיון להסביר את הדחף שהוביל אותו לפרויקט הצילום. "זה מאוד מפחיד לראשות מה שקורה באירופה עכשיו, שהאנטישמיות חזרה בכזו עוצמה", הוסיף.
שולר, עוזרה לשעבר של הצלמת אנני ליבוביץ', שידוע בצילומי התקריב המפורטים שלו, צילם בישראל דיוקנאות אינטימיים של 75 הניצולים, המדגישים את פניהם. בין אלה שעמם יצר קשר קרוב במהלך סדרת הצילומים היה גלוק, היום בן 80, סוחר יהלומים לשעבר שיצא לגמלאות ומתגורר בצפון הארץ.
סיפור חייו של גלוק עצמו קשור ישירות לאושוויץ, מחנה המוות הנאצי ששמו הפך כמעט למילה נרדפת לשואה. הוריו שולחו לשם זמן קצר לאחר שמשפחת ון דה סטק מבריסל העניקה לו מחסה למשך שלוש שנים. לימים הם הוכרו בשל מעשיהם על ידי ישראל כחסידי אומות העולם. צאצאיהם שומרים על קשר עם גלוק וילדיו עד עצם היום הזה.
אביו של גלוק, יוג'ין, שרד כמה מחנות ואת צעדת המוות הידועה לשמצה שיצאה מאושוויץ לקראת סיומה של המלחמה. אשתו שרה נספתה שם בשנת 1943, אחת מיותר מ-1.1 מיליון יהודים שנרצחו באושוויץ ובמחנה ההשמדה בירקנאו באמצעות תאי הגזים או מרעב, מחלות ועבודת פרך במסגרת המאמץ הנאצי הקפדני להיפטר מיהודי אירופה. בסך הכל, בשואה נספו כשישה מיליון יהודים, כך שכשליש מיהדות העולם נמחקה.
בתום המלחמה, לאחר שאחותה של שרה, הלן, שרדה אף היא את המחנה, היא הייתה נחושה לאתר את אחיינה ולגדל אותו כבנה. לבסוף היא נישאה לאביו, עלתה יחד איתו לישראל והביאה לעולם שני ילדים נוספים ביחד איתו. רק כשגלוק חגג את בר המצווה, היא סיפרה לו את האמת.
"ברחתי ובכיתי כל הלילה", נזכר גלוק, כעת סב לעשרה הכדים בעצמו. "אבל בבוקר, באתי אליה בחזרה ואמרתי לה שזה לא משנה. היא תמיד תהיה האמא שלי". למרות הטראומה של ילדותו המוקדמת, גלוק אומר שהוא מחשיב את עצמו כבר מזל שגודל באהבה.
"לא לשכוח אבל לנסות לסלוח", הוא אומר על לקחי השואה. "בעולם הזה ישנם אנשים טובים ואנשים רעים. נסו למצוא את הטובים".