מי יחקור את החוקרים: כך בודקים תלונות על עינויים בשב"כ

    תלונות שנבדקות אחרי שנים, חוקרים שמאבדים את הזכרון ותשאול שנערך בקניון: עדויות ומסמכים חושפים איך עובדת מבת"ן - היחידה שבודקת תלונות נגד חוקרי שב"כ. לאורך השנים נסגרו כאלף תיקים. הוועד נגד עינויים: "הנתונים צריכים לעורר בושה". מבת"ן: "הפעילות אושרה בבג"ץ"

    מתוך דף הפייסבוק "כולנו עם עצורי ציון"

    ב-11 בספטמבר 2017 נפגשו שני אנשים בקניון במרכז הארץ. למתבונן מבחוץ זו הייתה יכולה להיראות שיחה רגועה ושגרתית על כוס קפה. אלא שבפועל זה היה "תשאול" רשמי של מבת"ן - היחידה במשרד המשפטים שאחראית לבדוק תלונות של נחקרי שב"כ על עינויים. אף שבדרך כלל נערכים תשאולי היחידה במתקני שב"כ, השיחה הנינוחה בקניון היא עוד דוגמה לפעילות היחידה, שבשנות פעילותה סגרה יותר מאלף תיקים בגין תלונות של נחקרים, ורק במקרה אחד מצאה לנכון לפתוח בחקירה פלילית. גם היא נמשכת כבר שנים וטרם התקבלה החלטה בעניינה.

    שני הגברים שהשתתפו בתשאול הקניון הם ל', אחד מאנשי מבת"ן, ו"ליאון" - חוקר שב"כ. הנושא: חקירה שהתקיימה כמעט שלוש שנים לפני כן, ובה עלו טענות על עינויים. החשוד, נ', תושב דרום הגדה המערבית בן 22, נחקר משך כ-50 ימים תוך מניעת שינה. במרבית הזמן, חמישה שבועות, נמנע ממנו לפגוש את עורך דינו.

    לדברי נ', בכמה הזדמנויות תפס אחד החוקרים בגרונו, הטה את ראשו אחורה, לכאורה כדי שיראה דבר מה שנכתב על לוח בחדר החקירות, אך בפועל חנק אותו. לאחר מכן, סיפר, החוקר טלטל אותו לצדדים למשך כמה דקות, כשרק האזיקים מנעו ממנו ליפול מהכיסא. במקרים אחרים, טען, איימו החוקרים כי יפיצו על אחותו שמועות שיוציאו לה שם רע.

    מדובר בתלונה חמורה, שכן "טלטולים" ומניעת שינה הן פרקטיקות שנאסרו במפורש על ידי בג"ץ. אבל בתשאול, "ליאון" לא זכר כלל את החקירה או הנחקר. כדי רענן את זכרונו, ל' נתן לו לקרוא את זיכרון הדברים (זכ"ד) שכתב לאחר החלק בחקירה שבו נכח. מדובר רק בחלק קטן מכלל ימי החקירה, וממילא המעשים שיוחסו לליאון היו מינוריים יחסית. כך, למרות שלא זכר את החקירה הספציפית, הוא ידע לומר כי לעולם לא ינקוט באלימות כלפי נחקר.

    חוקרים שכחו מה קרה מאחורי דלתיים סגורות. חדר חקירות (צילום: עומר מירון)
    ניכר כי אנשי מבת"ן לא ניסו להפתיע את חוקרי השב"כ, להתעמת איתם, או אפילו להתנהל בתחכום כלשהו עם מעט הראיות שבידיהם

    בסך הכול תשאלו אנשי מבת"ן שבעה חוקרים שהשתתפו באותה חקירה. חמישה מהם טענו כי אינם זוכרים את החקירה או את הנחקר, ולמרות זאת הכחישו את טענותיו. כך עשה גם החוקר "ניסו", שלפי הטענות היה זה שטלטל בפועל את נ'. שני החוקרים שזכרו מיד את הנחקר היו אלה שתוארו כאחראים על החקירה - "דדי" ו"ברמן". לפי התלונה, "דדי" נכח בחלק מהזמן בו בוצעו הטלטולים. הוא הכחיש לחלוטין את טענותיו של נ', וטען כי בחקירה לא היו אירועים חריגים כלל.

    "ברמן" זכר גם הוא חקירה שהתנהלה ללא אירועים חריגים, כהגדרתו, אלא שהוא לא נכח בזמן הטלטולים, כביכול. לגבי הטענות כי החוקרים העליבו או קיללו את בנות משפחתו של הנחקר, או איימו להפיץ תמונות של אחותו, הוא השיב כי לא עשה דבר כזה, ולא זכור לא שחוקר אחר עשה דבר כזה בנוכחותו. הוא טען עוד כי העלבת בנות משפחה של נחקר היא בבחינת דבר שלא ייעשה.

    התשאולים היו קצרים ביותר - שניים-שלושה עמודים כל אחד. ניכר כי אנשי מבת"ן לא ניסו להפתיע את חוקרי השב"כ, להתעמת איתם, או אפילו להתנהל בתחכום כלשהו עם מעט הראיות שבידיהם. חמישה חוקרים שלא זכרו, ושניים שהכחישו את הטענות לגבי החלקים שבהם נכחו - הספיקו למבת"ן כדי לסגור את התיק.

    עוד בוואלה! NEWS

    ביהמ"ש קבע: חוקרי שב"כ הפרו זכויות בסיסיות של חשודים בפשעי שנאה

    לכתבה המלאה
    עיבוד תמונה undefined

    "מה זאת אומרת לא זוכרים", אמר לוואלה! NEWS גורם שמכיר היטב את חקירות שב"כ. "זה לא הגיוני. זה לא מתיישב עם השכל הישר. חוקרים זוכרים היטב את הנחקרים שלהם. הנחקר יושב שם שבועות, ועושים לו תרגילים, ומתכננים את החקירה - אין דבר כזה בעולם שלא זוכרים בכלל את החקירה והנחקר. זה לא קיים במציאות. אין דבר כזה. זה שהם לא זוכרים מראה על התנהגות ארגונית של טיוח".

    "אני לא נגד שב"כ", אומר אותו גורם המעורה בחקירות. "אבל הם לא מבינים שהמחירים של מה שהם עושים הם לא רק נגד הנחקרים. כשאתה עובד בצורה לא חוקית, אז מחר אני ואתה נמצא את עצמנו בחקירה, והחוקר יגיד שהוא לא זוכר מה היה. ויטרידו מינית בחקירה, והחוקרים לא זוכרים. זה הפרצוף שלנו כמדינה. אני יוצא מנקודת הנחה שב-95% זה תלונות שווא שמנסות להפריע לעבודת שב"כ, עם טענות שקריות. אז בשביל ה-5%, או 2%, או אחוז אחד שיש תקלות, צריך לבנות הליך שהוא כולו טיוח? יש תקלות. אנשים עושים טעויות. ואם ככה נראה ההליך, מה ימנע מהמערכת לטייח גם את המקרים שבהם כן קרתה טעות וחרגו מהנהלים?".

    במבת"ן מסרו בנוגע לחקירה כי "אכן חלק מן החוקרים לא זכרו במדויק את הנחקר ו/או את החקירה, אולם הם עדיין התייחסו לטענות המתלונן וענו לשאלות חוקרי המבת"ן".

    ההחלטה היא תמיד לסגור את התיק

    המבת"ן הוקם ב-1992 בהחלטת ממשלה. במשך כ-20 שנה עמדו בראשו אנשי שב"כ, אך ב-2014 הוחלט להעביר את היחידה למשרד המשפטים. המבת"ן חוקר את התלונות, ומעביר את ממצאיו לפרקליט בכיר במשרד המשפטים, שמחליט מה לעשות עם התלונה. מלבד מקרה אחד, כאמור, ההחלטה היא תמיד לסגור את התיק. לראש מבת"ן מונה לאחרונה גיא אשר, שהיה בעברו איש מח"ש וגם שירת בשב"כ. הפרקליט הממונה במשרד המשפטים, שנכנס רק לאחרונה לתפקיד, הוא עו"ד שלומי אברמזון, מהמחלקה לתפקידים מיוחדים.

    השימוש באמצעי חקירה פיזיים "הוסדר" בשורת פסיקות בג"ץ ובהנחיה של היועץ המשפטי לממשלה, אליקים רובינשטיין, משנת 1999. בג"ץ החליט לדון בעניין רק לאחר שעציר בשם עבד א-סאמד חריזאת, מת בעקבות חקירת שב"כ שנמשכה שעות ארוכות וכללה "טלטולים".

    הכלל שנקבע הוא שלחוקרים אסור להפעיל אמצעים פיזיים בחקירה, ואלו מהווים עבירה פלילית. עם זאת, החוק מכיר בהגנת "צורך", לפיה אדם לא יעמוד לדין פלילי בגין מעשה שהיה דרוש באופן מיידי כדי למנוע פגיעה חמורה באדם אחר. בנוגע לחקירות שב"כ נקבע כי אם יימצא שחוקר השתמש באמצעים פיזיים כדי להשיג מידע שימנע פגיעה חמורה בביטחון המדינה, ושלא הייתה דרך אחרת להשיג את המידע, הוא לא יועמד לדין. הדוגמה המקובלת היא זו המכונה "פצצה מתקתקת" - מצב בו יש לנחקר מידע על פעולת טרור שמתוכננת להתרחש בזמן קרוב.

    במשך כ-20 שנה עמדו בראש המבת"ן אנשי שב"כ. משרד המשפטים (צילום: ראובן קסטרו)
    עיון בזכ"דים מעניק את התחושה שחקירה היא אירוע נינוח לפחות כמו התשאול של החוקר "ליאון" בקניון. כך, זכ"ד מחקירתו של ש' מציין כי "לנדון הוגשה ארוחת ערב בחדר החקירה, כובד בתה ועוגיות"

    הבעיה העיקרית שעומדת בפני נחקר שטוען כי חוקרי השב"כ עינו אותו היא השגת ראיות. בניגוד לחקירות משטרתיות, החוק קובע כי אין חובה לתעד בווידאו חקירות שב"כ. מכאן שהתיעוד היחיד, ברוב המקרים, הוא הזכ"דים שכותבים חוקרי השירות עצמם במהלך החקירה. מדובר במסמכים שמספקים תיעוד חלקי ביותר של החקירה - הם מתמצתים בעברית את דברי הנחקר, שנאמרו לרוב במקור בערבית, וכמעט שלא מתייחסים לאווירה או לאירועים שקרו בחדר. הזכ"דים תמציתיים מאוד, כך שחקירות של שעות ארוכות מתועדות על פני עמודים אחדים.

    מעבר לכך, עיון בזכ"דים מעניק את התחושה שחקירה היא אירוע נינוח לפחות כמו התשאול של החוקר "ליאון" בקניון. כך, זכ"ד מחקירתו של ש' מציין כי "לנדון הוגשה ארוחת ערב בחדר החקירה, כובד בתה ועוגיות, בין השעות 22:35 ל-22:45 שהה בתאו". בזכ"ד אחר צוין כי הנחקר "נשאל למצב בריאותו, השיב כי חש בטוב". אפילו כאשר החוקרים טורחים לציין בזכ"ד עימות בחדר החקירות, דבריו של הנחקר מתועדים, בעוד לתיאור התנהגות החוקרים מסתפקים בדרך כלל בביטוי "נענה בשפתו". "הנדון בשלב זה הרים את קולו ואמר כי הוא לא משקר וכי אנו אפסים ומעניינים את הביצים שלו ומבחינתו החקירה הסתיימה. הנדון נענה בשפתו ובהרמת קול", נכתב בזכ"ד מהשנים האחרונות.

    באופן כללי, החוקרים מקפידים לציין בזכ"דים אם לנחקר ניתן כיבוד או אוכל וכן את העובדה שמברכים את הנחקר בתחילת היום ובסיומו. במקרה אחד שהגיע לבית המשפט המחוזי בבאר שבע, והסתיים בזיכוי בסוף 2017, חשף חוקר השב"כ "קופר" כי הרישום הסלקטיבי של האירועים בזכ"דים הוא בעצם נוהל. "החוקר לא ידע להסביר מה עומד מאחורי הנוהל של השב"כ המחייב לרשום כיבוד הנחקר באוכל, סיגריה, או קפה, כמו גם רישום הפסקה קצרה, אך לא מחייב לרשום אירוע כמו הרמת קול, ואפילו אם הנחקר היה אזוק", כתב השופט אלון אינפלד, והוסיף: "הערתי לחוקר כי הדבר נשמע כמו כתיבה חד-צדדית, היינו כי נכתבים הדברים אשר יסברו את האוזן לגבי האפשרות כי הנחקר הרגיש נוח, אך לא נרשמים דברים אחרים, שיצביעו לכיוון אחר, אלא אם הם חריגים במיוחד. לא התקבל על כך מענה סביר".

    עיון בזכ"דים מעניק את התחושה שחקירה היא אירוע נינוח. למצולמים אין קשר לכתבה

    "קופר" השתתף גם בחקירתו של ש', שנעצר ביוני 2014, בעת החיפושים אחר שלושת הנערים - נפתלי פרנקל, גיל-עד שער ואייל יפרח. במשך יותר מחודש נמנע ממנו לפגוש עורך דין. באחד מדיוני הארכת המעצר נגדו טענו אנשי השב"כ בפני בית המשפט הצבאי במחנה עופר כי הוא מודה בחלק מהחשדות נגדו. למרות זאת בתום חקירתו הוא נשלח לחצי שנת מעצר מינהלי, ואז שוחרר מבלי שהוגש כתב אישום.

    בתלונה שהגיש בדצמבר באותה שנה תיאר מעצר וחקירה אלימים. בין היתר אמר כי חוקרים איימו שיעצרו את בני משפחתו והיכו אותו וכן התלונן על חקירות ממושכות כשידיו אזוקות מאחור, על חניקות ומניעת שינה. לדבריו, כשהיה נרדם, היו החוקרים מכים אותו כדי שיתעורר. רק שנתיים וחצי אחרי הגשת התלונה, במאי 2017, נגבתה עדותו.

    אף שבחקירתו של ש' השתתפו במידה כזו או אחרת לא פחות מ-22 חוקרים, רק חמישה מהם תושאלו, אף שלא בהכרח היו החוקרים הדומיננטיים ביותר או אלו שנכחו במירב ימי החקירה. התשאולים נערכו על פני כשמונה חודשים, וכל אחד מהם נמשך לכל היותר כשעה, ומתפרש על שניים עד שלושה עמודים. כל חמשת החוקרים נעזרו בזכ"דים על מנת להיזכר בחקירה, ודחו את הטענות שהעלה ש' כלפיהם לגבי נקיטת אלימות ואיומים מצדם או מצד אחרים.

    עינויים בחקירת שב"כ הם עבירה פלילית לכל דבר, אלא שחוקרי מבת"ן אינם מוסמכים לבצע חקירה פלילית - אלא רק בדיקה משמעתית. בשל כך, בתחילת התשאולים מזהירים אנשי מבת"ן את חוקרי שב"כ כי כל מה שיאמרו בתשאול עשוי לשמש נגדם בהליך משמעתי פנימי, אך לא בהליך פלילי. מדובר במהלך שנוגד את ההיגיון של חקירה פלילית. בדרך כלל בשלב הראשון של החקירה הפלילית החוקרים יבקשו מהנחקר באופן כללי את גרסתו לאירועים. לאחר מכן, באופן הדרגתי, יטיחו בו את הראיות שבידיהם. הראיות החשובות ביותר הן אלו שסותרות פרטים בגרסה שסיפק הנחקר. תשאולי מבת"ן יוצרים מצב הפוך: גם במקרה הלא סביר שתיפתח חקירה פלילית, החוקרים הנחקרים יגיעו אליה אחרי שכבר נחשפו לטענות שעלו נגדם, וגם עיינו בראיות החשובות ביותר - הזכ"דים.

    "לא נמצאו תימוכין לאלימות"

    טענותיו של ש' כי נמנעה ממנו שינה ברמה המהווה עינוי של ממש נתקלו בחומה מסוג אחר: נהלי השב"כ הסודיים. במקרה אחד נחקר ש' יותר מ-28 שעות, במהלכן ניתנו לו שתי הפסקות, של שעה וחצי ושל שעתיים - זמן שבבירור אינו מספיק לשינה ולהתאוששות. למרות זאת, בהחלטת מבת"ן לסגור את התיק צוין כי "חקירות אלו נעשו בהתאם לנהלי שב"כ הרלוונטיים והמתלונן קיבל מנוחות כנדרש (הגם שניכרת עייפותו)". הנהלים, כמובן, סודיים ואינם נמסרים למתלונן.

    העובדה כי חקירות השב"כ לא מתועדות יוצרת מחסום כמעט בלתי עביר בפני נחקרים שרוצים להוכיח את טענותיהם. למרות זאת, הצליח ש' להביא ראיה שתתמוך בדבריו. על פי תלונתו, בחלק מהחקירה הושב ש' על כיסא עם משענת, והחוקרים דחפו אותו אחורה כך שגבו התעקם עד שצעק מכאבים. לדבריו, הוא חש שגבו עומד להישבר, ואחד החוקרים איים עליו שיישאר כך במשך חודש שלם, עד שיישאר נכה. הוא גם התלונן על אזיקה ממושכת במהלך החקירות.

    לאחר ששוחרר עבר ש' בדיקות רפואיות על ידי שני רופאים (אחד מהם פסיכיאטר) שהוכשרו לפי "פרוטוקול איסטנבול" - אשר מהווה סטנדרט בינלאומי לזיהוי ותיעוד נפגעי עינויים. הפרוטוקול הוכר על ידי האו"ם, ובנסיבות מסוימות גם על ידי מדינת ישראל. שני הרופאים שבדקו את ש' מצאו כי מצבו הרפואי והנפשי מתאים ביותר לטענותיו בנוגע לחקירה. הם התייחסו גם לנקודות ספציפיות, כמו רגישות על פני עמוד השדרה, ונזק לעצבים באזור פרקי כפות הידיים.

    במבת"ן, ולא בפעם הראשונה, לא נתנו משקל של ממש לחוות הדעת הרפואית משום שלטענתם היא "התבססה במידה רבה" על טענותיו של ש'. בפועל הרופאים בחנו גם את תיקו הרפואי של ש' שהועבר להם משב"ס, ואכן בהתאם לסטנדרטים המקובלים בבדיקות כאלו ערכו איתו גם ראיון של כעשר שעות במהלכו שמעו את תיאוריו וביצעו לו מבדקים שונים. חוות דעת רפואיות מעין אלו מוצגות יום יום בבתי משפט בישראל ובעולם ומשמשות שופטים בהכרעות בתחומים שונים. אבל עבור מבת"ן זה לא הספיק כדי להורות על פתיחה בחקירה של ממש. במבת"ן סירבו להשיב לשאלות וואלה! NEWS בנוגע לחקירתו של ש', וזאת משום שהערר שהגיש על סגירת התיק בנוגע לתלונתו עדיין נבחן.

    הפגנה נגד חקירות שב"כ, 2015 (צילום: הלל מאיר/TPS)
    בהחלטת מבת"ן לסגור את התיק צוין כי החקירה באותו יום אכן הייתה סוערת, לרבות חילופי צעקות וקללות בין ס' לחוקריו. עם זאת, הם החליטו "שלא ניתן לתת משקל של ממש" לטענותיו על אלימות, בין היתר משום שהעלה אותן רק למחרת

    אמצעי נוסף שניתן היה להניח שיסייע לנחקרים המתלוננים הוא העלאת טענותיהם בזמן אמת, ולא רק לאחר החקירה. אלא שהמקרה של ס', שנחקר ב-2015, מוכיח שגם כאן מציב מבת"ן רף בלתי אפשרי. ס' התלונן כי חוקר בשם אסף טלטל אותו "עד שהרגיש שראשו עומד ליפול". לדבריו, אותו חוקר גם נתן לו סטירה וירק עליו תוך כדי צעקות.

    ס' לא שתק. בחקירה שנערכה לו למחרת הוא התלונן על היחס של "אסף" בפני חוקר בשם "רוני". הוא חזר על התלונות גם בארבעה דיוני הארכת מעצר שונים שנערכו לו. בהחלטת מבת"ן לסגור את התיק צוין כי החקירה באותו יום אכן הייתה סוערת, לרבות חילופי צעקות וקללות בין ס' לחוקריו. עם זאת, הם החליטו "שלא ניתן לתת משקל של ממש" לטענותיו על אלימות, בין היתר משום שהעלה אותן רק למחרת, ולא בחקירה עוקבת שנערכה לו באותו יום.

    נימוק נוסף היה כי במקור טען ס' שבמהלך הפעלת האלימות נגדו על ידי "אסף" נכנס לחדר חוקר אחר בשם "ויליאם". מנגד, בתשאול על ידי ראשת מבת"ן לשעבר, לאחר שהגיש את תלונתו, טען ס' כי "ויליאם" נכנס לחדר רק לאחר ש"אסף" היכה אותו. "סתירה חזיתית מעין זו, הנוגעת ללב תלונת העורר, מפחיתה, מטבע הדברים, את מהימנות התלונה", כתבה הממונה לשעבר על מבת"ן, עו"ד רחל מטר, שסיכמה: "לא נמצאו תימוכין לכך שננקטה כלפי המתלונן אלימות פיזית מסוג כלשהו".

    ס' חזר על התלונות גם בארבעה דיוני הארכת מעצר שונים שנערכו לו (צילום: ניב אהרונסון)

    "כשהמבת"ן יצא מרשות השב"כ לידי משרד המשפטים בשנת 2014, המעבר מלווה בתרועות ובשבחים על העצמאות שתהיה כעת למוסד. בפועל, כיום - שש שנים לאחר השינוי - ברור לחלוטין שהמבת"ן עודנו גוף עם מראית עין של מקצועיות בלבד", אמרה ד"ר רחל סטרומזה, מנכ"לית הוועד נגד עינויים שמייצג נחקרים רבים בשב"כ ומסייע בהגשת התלונות. "לחוקרים המועסקים במבת"ן אין את הידע, ההכשרה, כוח האדם או ההנחיות שיאפשרו להם לטפל במאות התיקים הישנים ובעשרות התלונות החדשות שמוגשות למבת"ן מדי שנה. הנתונים לגבי אורך בדיקות המבת"ן מדברים בעד עצמם, והיו צריכים לעורר בושה בקרב משרד המשפטים".

    "עוד יותר מדאיג הוא שגם הבדיקות שכן מגיעות לסוף התהליך - כשהתוצאה של סגירת התלונה ידועה מראש - לא עומדות בשום אמת מידה של סבירות או יסודיות", הדגישה. "לא נעשה שימוש במומחים פורנזיים או רפואיים; אין בחינה מקצועית של ראיות רפואיות; לא נעשה שימוש בחוקרים עם הכשרה למקרי עינויים או אלימות מינית; וה"תשאולים" של החוקרים נראים כאילו נועדו רק כדי לצאת ידי חובה. כל זה חמור ביותר, ומהווה פגיעה חמורה בניהול תקין ובמשטר תקין". סטרומזה הוסיפה כי "גם מדאיג מאוד היעדר הביקורת המקצועית על משרד המבת"ן. בניגוד למח"ש, שזכתה כמה וכמה פעמים לתשומת לב ולדוחות ממבקר המדינה, למיטב ידיעתנו מוסד המבקר לא בחן את תפקוד המבת"ן ב-25 השנים האחרונות. לא פלא שהמבת"ן נוהג כאילו הוא דיין לעצמו".

    מבת"ן: דרך הפעילות אושרה על ידי בג"ץ

    ממשרד המשפטים, שאחראי על מבת"ן, נמסר בתגובה: "תלונה המוגשת נגד חוקר שב"כ בנוגע לעבירה שעל פי הנטען בוצעה על ידו בעת מילוי תפקידו או בקשר אליו, מתבררת על ידי המבת"ן בהליך של בדיקה מקדימה וזאת נוכח רגישותן ומורכבותן של חקירות אלו. מתווה זה אושר ע"י בג"ץ. ככלל, עם הגשת תלונה למבת"ן, נערכת בדיקה מקיפה של התלונה, הכוללת, בין היתר, פגישה עם המתלונן/הנחקר (ככל שהוא משתף פעולה), בחינת החומר הנוגע לחקירתו בשב"כ, בחינת החומר הרפואי הקיים בעניינו, ותשאול גורמי השב"כ הרלוונטיים, כמו גם גורמים נוספים (כגון רופאים או סוהרים) הנוגעים לעניין. בתום הבדיקה מעביר ראש המבת"ן את תיק הבדיקה, הכולל את כל החומר שנאסף במהלכה, בצירוף ממצאי הבדיקה והמלצותיו, לממונה על המבת"ן בפרקליטות המדינה, אשר לאחר בחינת הדברים מחליט כיצד יש לפעול ביחס לתלונה: פתיחה בחקירה פלילית (על ידי מח"ש), העמדה לדין משמעתי, הליך פיקודי, הפקת לקחים מערכתית, גניזת התלונה, או המלצה אחרת".

    באשר לטענה כי תשאולי מבת"ן עשויים לפגוע בחקירות פליליות: "חוקרי המבת"ן מוסמכים כחוקרי משמעת והם אינם מוסמכים לבצע חקירות פליליות ביחס לתלונות נגד אנשי שב"כ", הסבירו במשרד המשפטים. "לכן, תשאולי המבת"ן נפתחים באזהרה 'משמעתית' בהתאם. יתר על כן, חלק לא מבוטל מהתלונות נגד חוקרי שב"כ, אף לאחר בחינת החומרים החסויים, אינן מצדיקות פתיחה בחקירה פלילית, ותלונות רבות אחרות כוללות טענות שאף אם תימצאנה נכונות עובדתית, אין מקומן להתברר במישור הפלילי, כי אם לכל היותר במישור המשמעתי. מכל מקום, במקרים בהם סבורים הגורמים הרלוונטיים כי תשאול חוקרי השב"כ עשוי לסכל או 'לזהם' חקירה פוטנציאלית פלילית עתידית, הרי שבאפשרותם להמליץ על פתיחה מיידית בחקירה פלילית".

    עוד נמסר לגבי אורך התשאולים כי "אורך החקירה נתון לשיקול דעתם המקצועי של חוקרי המבת"ן, בהתאם לנסיבות העניין ולצרכי החקירה. למעלה מן הצורך נציין את המובן מאליו, והוא שאורך החקירה אינו מעיד על איכותה, כך למשל במקרה שבו הנחקר מתושאל על עניין נקודתי".

    בנוגע למשך הטיפול בתיקים: "משך הטיפול בכל תלונה איננו קבוע או קצוב, והוא מושפע מגורמים שונים. בין השאר, מושפע זמן הטיפול מכך שעל פי מנגנון הבדיקה, המבת"ן לא יחל לברר תלונה עד אשר יסתיים משפטו של המתלונן (ככל שהוגש נגדו כתב אישום), וזאת בשל הקושי בניהול הליכים מקבילים על ידי שני גופים שלטוניים. משמעות הדבר היא, שפעמים רבות ניתן לבצע חלק מפעולות הבדיקה רק בחלוף זמן ניכר מאז הוגשה התלונה, מה שמעכב בהכרח את הליך הבדיקה באותם מקרים. בצד זאת, ראש המבת"ן והממונה על המבת"ן שנכנסו לאחרונה לתפקידם החלו לפעול לקיצור זמני הטיפול בתיקים".

    "נוכח הרגישות והמורכבות של תיקים אלו, ההחלטות בהן מתקבלות על ידי גורמים בכירים בפרקליטות המדינה, ובחלק מהמקרים אף מובאים התיקים לעיון והחלטה של פרקליט המדינה והיועץ המשפטי לממשלה. במהלך השנים, הוגשו מספר עתירות לבג"ץ אשר תקפו הן את מנגנון הבדיקה והן את ההחלטות שלא לפתוח בחקירה. עתירות אלו נדחו בהחלטות מפורטות של בג"ץ".

    בנוגע לעריכת תשאול לחוקר "ליאון" בקניון: "חוקר השב"כ לא תושאל במתקן חקירות של השב"כ, שכן במועד חקירתו הוא לא נמנה עוד עם מגזר החוקרים בשב"כ. הנהלים בעניין זה חודדו לאחר המקרה".

    בנוגע לדחיית תלונתו של ס' על סמך העובדה שלא התלונן כבר באותו היום: "הצגת הדברים בפנייתכם מעוותת, באשר היה זה נימוק אחד מיני רבים בהחלטה על סגירת תיק התלונה ועל דחיית הערר. בהחלטה על דחיית הערר אף נאמר, כי עיון בחומרים הגלויים והחסויים שבתיק הבדיקה העלה, כי לא זו בלבד שלא נמצאו אינדיקציות התומכות בטענות העורר, אלא שקיימות אינדיקציות שלכאורה שוללות אותה, שאחת מהן היא סתירה חזיתית הנוגעת ללב התלונה שנמצאה בדברי העורר עצמו, ומפחיתה מטבע הדברים את מהימנותה".

    טרם התפרסמו תגובות

    הוסף תגובה חדשה

    בשליחת תגובה אני מסכים/ה
      לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

      התרעות פיקוד העורף

        walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully