בקיבוץ רשפים הלך הלילה (חמישי) לעולמו במפתיע ינון אשכנזי, בן 72, דמות מוכרת בצפון הארץ ובעולם הכדורגל. אשכנזי שכל את בנו ארז, לוחם השייטת, בשנת 2003, במבצע ברצועת עזה. אחיו של ינון, ירון, נהרג במלחמת יום הכיפורים. לאחר נפילת בנו הקים אשכנזי בקיבוצו רשפים בית ספר לכדורגל ע"ש ארז, ביחד עם הפועל ת"א, קבוצתם האהובה, ובו מחלקה מיוחדת לילדים עם צרכים מיוחדים.
"ינון אימץ עשרות לוחמים וליווה מחזורים במהלך שירותם ושחרורם", נמסר מעמותת עטלף המאגדת את יוצאי השייטת, ששלחה את תנחומיה למשפחה. אשכנזי היה חבר הוועד המנהל של העמותה ונציג המשפחות השכולות בה לאורך עשור, בין השנים 2004-2013.
עוד בוואלה!
ארז אשכנזי נהרג ב-27 ביוני 2003, כשבוע וחצי לאחר שחגג את יום הולדתו ה-21, בקרב בשכונת בקשי שברצועת עזה במהלך פעולה ללכידת מבוקשים פעילי טרור. ערב קודם לכן יצאה יחידה של שייטת 13 לחסל חוליית מפגעים ברצועת עזה שתכננה לבצע פיגוע המוני בישראל, וארז פיקד על חוליית הרפואה במבצע. לאחר השלמת כיתור הבניין שבו הסתתרה החוליה, הופעל מטען על הלוחמים. ארז, שהגן בגופו על חבריו, נפגע אנושות ונהרג במקום.
מותו הכה בהלם רבים. כ-5,000 בני אדם ליוו אותו בדרכו האחרונה, בהלוויה בקיבוץ רשפים שבעמק בית שאן. למשפחה קשר עמוק עם קבוצות הכדורגל והכדורסל הפועל תל אביב, ובפתיחת עונת הכדורגל 2003-2004 נערכה דקת דומייה לזכרו של אשכנזי. מאז מניפים האוהדים בכל משחק של הקבוצה שלט עם תמונתו של ארז ולצדה הכיתוב: "ארז אשכנזי - אדום שלא נשכח".
מאז נבטה היוזמה המשותפת להקמת בית הספר לכדורגל על שמו של אשכנזי, המגרש בקיבוץ רשפים הומה פעילות, כבר מעל 15 שנה. "בית הספר על שם ארז פועל ברוחו וברוח השייטת", סיפר ינון, האב. "אני מתכוון לומר שהרוח שנושבת במועדון היא רוח החברות, העזרה ההדדית, התמיכה אחד בשני. מחנכים להיות אזרחים טובים, בני אדם ואוהבי המדינה. אם גם יצאו מפה שחקנים טובים - זה כבר יהיה עבורי בונוס", אמר.
הצוואה של ארז
אבל מעבר לפעילות השוטפת, עיקר גאוותו של אשכנזי הייתה על הפעילות המתרחשת בבית הספר עבור ילדים ונערים בעלי צרכים מיוחדים. במסגרת בית הספר פועלות שלוש קבוצות המונות בסך הכול 60 חניכים בעלי צרכים מיוחדים. כל אחד מהם מגיע לאימון אחת לשבוע ופעם בשנה נערך אירוע מיוחד בהשתתפות לוחמי שייטת ומאמני אגף הנבחרות של ההתאחדות לכדורגל.
"ההחלטה על הפעילות הזאת נולדה גם כן ברוחו של ארז. הוא וחבריו לצוות בשייטת, היו מגיעים מדי שבוע להיפגש עם ילדים בעלי צרכים מיוחדים בחיפה. לכל לוחם היה קשר עם ילד שאותו הוא ליווה. נערים לא כותבים צוואות, אבל אני מאמין שהפעילות הזאת הייתה מעין צוואה שארז השאיר אחריו ואני רוצה להמשיך את דרכו. הייתה בו רגישות ואהבה לילדים האלה", סיפר אשכנזי. "אני רואה את זה גם היום במפגשים של הלוחמים אתם. הכיף שלי הוא לראות את אותם ילדים שמחים ומרגישים רצויים וחלק מהחברה. באחד המפגשים אצלנו בבית ספר, בא ילד עם צרכים מיוחדים ללוחם שייטת ואמר לו: 'כשאהיה גדול, אני רוצה להיות לוחם בשייטת'. אני כל כך התרגשתי, הלכתי הצידה ובכיתי".
לינון אשכנזי ולאשתו בתיה, נולדו ארבעה ילדים: ארז, רוני, אביב ולילך. השכול לא היה זר למשפחה: הסבים של ארז איבדו בן במלחמת יום הכיפורים; ירון אשכנזי, בן 21, אחיו של ינון, נהרג בקרבות ברמת הגולן, ביום הראשון למלחמה, 6 באוקטובר 1973. צוות הטנק עליו נמנה, יצא לחלץ את חיילי מוצב 111 בדרום רמת הגולן. סיפרו כי ירון פעל בקור רוח, במהירות וביעילות. הטנק נפגע והוא נהרג. עשרה חודשים לאחר מכן מת אביו, אברהם, מצער.
כמעט מדי יום הגיע ינון למגרש הכדורגל ברשפים, מלווה את מה שהוא הגדיר "מפעל החיים שלי". גאווה מיוחדת הסב לו אחד מנכדיו שמתאמן בבית הספר. מלבד המשפחה והפועל תל אביב, הקיפו אותו עוד מספר מעגלי חברים, מקיבוצו, רשפים, חבריו של ארז לצוות, תושבי האזור, חברים מתקופת המילואים ועוד. "הרעות היא הערך החשוב ביותר לדעתי, ומי כמוני יודע את חשיבותה של הרעות, ברגעים הקשים החברים לא עזבו אותי", אמר.