המסר לישראל בהפלת המטוס האוקראיני: המלחמה הבאה תשבית את נתב"ג

הפלת מטוס הנוסעים האיראני בטיל רוסי של מערך ההגנה האווירית האיראנית היא כמובן בראש ובראשונה טרגדיה אנושית ואחר כך גם תסבוכת בינלאומית, אבל היא מייצרת מסקנה המאיימת גם על ישראל: בסבב המלחמתי הבא, נגד חיזבאללה בלבד ובוודאי אם ישתתפו בו גם חמאס, סוריה או איראן, התעופה האזרחית לארץ וממנה תושבת, בין שנמל התעופה בן-גוריון ייפגע ישירות ובין שלא.

ב"צוק איתן" די היה בנחיתת ראש קרבי של טיל חמאס כקילומטר וחצי מחוץ לגדר הנמל להפעלת התקנון המחייב חברות תעופה לחדול מטיסות. נדרש מאמץ עילאי של אלוף גיורא רום, אז מנהל רשות התעופה האזרחית (רת"א) ולשעבר ראש מטה חיל האוויר ונספח צה"ל בוושינגטון, לניצול קשריו האישיים והמקצועיים לשכנוע מנהל התעופה הפדראלי לחדש את הטיסות ולהוביל בכך את שאר העולם. שתי היממות של השבתת נתב"ג סיפקו הישג לחמאס ודוגמית למה שעלול לקרות בהתנגשות עם אויב צפוני או מזרחי חזק, החמוש ברבבות טילים ורקטות וביכולת דיוק.

חמש שנים וחצי מאוחר יותר, המרחב האווירי צפוף ומסוכן בהרבה. טילי קרקע-קרקע, קרקע-אוויר ושיוט, רקטות, כלי-טיס בלתי מאוישים, מטוסי קרב העלולים להתחפש למטוסי נוסעים ולהגיע בנתיבים אזרחיים, רחפנים שיימצאו בידי חוליות קרקעיות; מהומה רבתי, בממשק שבין חיל האוויר ורת"א.

ישראל הכריזה רשמית שבמלחמה הבאה תפגע בלבנון, על תשתיותיה, כדי שממשלת ביירות תלחץ על חיזבאללה להפסיק את האש. תשתיות, משמע גם נמלי תעופה כמו ביירות. דבנ"ל, דמשק בין-לאומי, כבר הותקף שוב ושוב לפגיעה בציוד איראני שהותקן בו או שנמצא במעבר ללבנון. חסן נסראללה, שהתאהב עד כה במיכל האמוניה במפרץ חיפה, לא יהסס לכוון טילים, או לכל הפחות מילים על טילים, אל נתב"ג.

מה גם, שפרשת ה"בואינג 737" האיראני - וברור עד כמה שמחו בתאגיד הבעייתי שייצר את הדגם המשופר שלו, מקס, כשנשללה תקלה טכנית כסיבת התרסקותו - מלמדת שהשליטה בשרשרת האירועים בעת משבר אינה בידי מזכ"ל חיזבאללה, ראש ממשלת ישראל או הנשיא האמריקני.

דונלד טראמפ, שהכריז לוחמה כלכלית נגד איראן כדי להכניע אותה ולנצח את ברק אובמה שהתפייס איתה, פתח בשלב זה של המערכה בתגובה על מותו של נוורז חמיד, אזרח אמריקני ממוצא עיראקי, שחזר ארעית למולדתו כדי להתפרנס בשירות הצבא כמתורגמן שכיר, עובד אחת החברות הקבלניות שצצו בצפון וירג'יניה, בין הפנטגון ל-CIA. טראמפ השתמש במותו של חמיד להנמקת התקפה על הארגון הפרו-איראני שהרג אותו, ובכך חולל את ההסתערות על השגרירות האמריקנית בבגדאד, שגרמה לטראמפ להורות על הריגת קאסם סולימאני. בתגובה עליה, שיגרו האיראנים טילים לבסיסים האמריקניים ונערכו לספוג התקפת-נגד על "52 יעדים, כולל נכסי תרבות" שהבטיח טראמפ, מה שגרם להפלת המטוס האוקראיני. חמיד, שכמעט הפך למעין דוכס פרנץ פרדיננד שהתנקשות בו תצית מלחמה, לא היה מתקבל כלל בארצו החדשה, אילו התמהמה והמתין לממשל טראמפ, המתנגד למהגרים כמותו.

בסוף השבוע התפרסם בוושינגטון שסנאטורים רפובליקנים המקורבים לטראמפ דחקו בו להרוג את סולימאני, כדי למחוק את רושם סבילותו לנוכח מהלכי איראן ולהסיח את הדעת מהליכי ההדחה בקונגרס. סנאטורים אלה הם לרוב בני-שיח נאמנים של ממשלת בנימין נתניהו ושגרירותה בבירה האמריקנית. לא מן הנמנע שגלגלו עם ידידיהם הישראלים את רעיון ההתנקשות בסולימאני, לפני ששיווקו אותו לטראמפ.

בהפלת המטוס האוקראיני אשמה רק איראן, ואחת היא איך נחלקת בה האשמה, בין המנהיג העליון למפקד אוויריית משמרות המהפכה לקצין הזוטר ששיגר את הטיל מהסוללה. באחריות, להבדיל מהאשמה, יש חלק גם לטראמפ. הוא דיבר, האיראנים פעלו בהתאם, וכמעט 180 אזרחים חפים מתו. ליבו אולי גס באיראנים ובאוקראינים, אך לא בעשרות הקנדים. תמיכת קנדה, שראש ממשלתה ג'סטין טרודו מזלזל בטראמפ במופגן, חיונית למהלכים האמריקניים מול איראן ובנאט"ו.

נכון, אך לא חשוב, שלא אצבעו של טראמפ לחצה על ההדק. ההנהגה המדינית וההנהלה הצבאית נותנות את ההקשר, ההכשר והוראות הפתיחה באש. בקצה נמצא תמיד לובש מדים, בתא הטייס של מטוס קרב שריסק את הקונסטליישן של אל על בבולגריה ב-1955 או בקרון השליטה של הסוללה הסורית שהפילה את האיליושין הרוסי בסוריה ב-2018, וגם בסוללת ה"הוק" שהפילה בגלל זיהוי שגוי מטוס קל של חיל האוויר, במלחמת ההתשה.

ולא רק באוויר-אוויר. לפני שנתיים וחצי, ביובל לתקרית ה"ליברטי", פרסמה מחלקת ההיסטוריה של חיל הים האמריקני מסקנות השוללות את ההסברים המזימתיים שנוהגים להפריח ניצולי אניית הריגול ויריבים עיקשים של ישראל. ראש המחלקה, סמואל קוקס, ציין שההודעות הראשונות של הפנטגון היו שקריות וכי יומיים לפני התקרית תקפו מטוסי חיל האוויר האמריקני ספינת סוחר סובייטית ("טורקסטן") בנמל צפון וייטנאמי, באור יום מלא ומול דגל מונף, הרגו ופצעו מלחים. תאונה, התנצלו בוושינגטון; במוסקבה סירבו להתרצות.

במזיד או בשוגג, תקריות כאלה אופייניות למלחמה, ויש להביאן בחשבון לפני החלטה הרת גורל לפתוח בה. זה עניין לממשלה ולמטכ"ל בצדדים הלוחמים, ומאחר שזאת עובדת החיים, אין שום סיבה שנוסעים וצוותים יסתכנו בהכנסת ראשיהם הבריאים, שלא ניתן לחסנם, למיטה החולה של מלחמת ישראל באיראן או בחיזבאללה. חברות התעופה יזדרזו לבטל טיסות, וחברות הביטוח יתנערו מאחריות. שמואל זכאי, מנהל נתב"ג שנלחם בלבנון כמפקד חטיבת גולני, יישאר ללא תעסוקה כל עוד הקרבות נמשכים.

העברת התעופה האזרחית דרומה לא תועיל - גם שם הנמלים מטווחים; ותוצאה דומה צפויה גם בנמלי הים התיכון. ספינות סוחר ומכליות יתרחקו מחיפה ומאשדוד. למעט נמל אילת, מערך התובלה של חיל האוויר והקשר היבשתי עם ירדן, ישראל עלולה למצוא עצמה מנותקת מהעולם בשבוע דחוס של מלחמה ולאותת בכך שבריריות גם למשקיעים זרים; ואם החישובים המוקדמים מוטעים, והלחימה תתמשך לשבועות הרבים של לבנון 2006 ועזה 2014, יהיו לכך משמעויות גם באשר למלאי חומרי הגלם והמצרכים החיוניים. צה"ל ובתוכו חיל האוויר מניח שיותקף בבסיסיו ונערך לרציפות תפקודית. לחברה האזרחית, ובתוכה לתעופה, אין לאן לברוח כדי להמשיך לפעול.

על הנייר, או במחשב, נתונים כאלה אינם חדשים, אבל המעבר מההלכה למעשה, ברגע שהאיראנים האמינו להבל פיו של טראמפ, לחצו על מתג השיגור והפילו את המטוס האוקראיני, מקנים ממד מציאותי נוסף, לצד מחיר הדמים, להשלמה המילולית עם כורח המלחמה הבאה בעזה או בצפון.