כולם המתינו לתגובה האיראנית שבוא תבוא, אבל אם מה שקרה הלילה הוא הסוף, לפחות הגלוי שלה, ייתכן שהאזור נמנע, לפחות לעת עתה, מגלישה לעימות מלא. כיאה לאיראן, הצהרות לחוד ומעשים לחוד.
הבטחותיהם של בכירי המשטר להבעיר את האזור, לתקוף כל פינה במזרח התיכון - כולל גם את חיפה - בעקבות חיסול מפקד כוח קודס קאסם סולימאני הסתכמו בשיגור של לפחות 15 טילים קצרי טווח לשני יעדים בעיראק השכנה שבהם מוצבים כוחות אמריקניים. הם בחרו בתגובה גלויה, ולא דרך פרוקסיז, וגם מדודה, כפי שהבטיח המנהיג העליון עלי חמינאי. הטילים שוגרו משטח איראן, ולא מתוך עיראק, כך שלכוחות האמריקניים היה זמן להסתתר. נפגעים היו משנים את התמונה לחלוטין, והתעמולה האיראנית תסתפק בהצהרות מופרזות על עשרות אמריקנים הרוגים שנועדו לשרת את הקהל הפנימי.
היעדר הנפגעים האמריקניים, הקו האדום שחצייתו בסוף החודש שעבר בעת הרג האזרח האמריקני בבסיס בצפון עיראק משיגור רקטות הוביל לסבב הנוכחי, מעניק לממשל האמריקני מרחב תמרון כעת לא להגיב מעבר. העובדה שלא הייתה תקיפה מידית של צבא ארצות הברית, שלו יש נכסים וכוחות רבים באזור, וההודעה המתונה של טראמפ שלא כללה את האיומים מהימים האחרונים, מאותת על כך שהנשיא יכול להכיל את התגובה.
אל תפספס
הצהרתו הרשמית הראשונה, שבמהלך הלילה נדמה היה שתינתן תיכף ומיד, כמו בעתות מלחמה, נדחתה לשעון בוקר בארצות הברית, כמעט חצי יממה אחרי המתקפה. טראמפ עשוי ללעוג לאיראנים, לדחות על הסף את התיאורים המופרזים שלהם בדבר עשרות הרוגים, ואולי אף לנסות להציע ענף של זית עם קריאה לחידוש השיחות. קשה לראות אותו מורה על תגובה צבאית שעות ארוכות כל כך אחרי ההתרחשות.
אף על פי כן, ההתנגשות הבאה עם איראן כבר בפתח. הגם שטהראן הכריזה מבחינתה שהנקמה הושלמה - היא עשתה זאת בסמליות רבה במכוון, בזמן שסולימאני נטמן בעיר הולדתו כרמאן בתום מסע ההלוויה הגדול בהיסטוריה של הרפובליקה האסלאמית, ובדיוק באותה שעה שבה חוסל - אין צל של ספק שהיא מתכננת מהלכים נוספים, שהיו על הפרק עוד בחייו של מפקד כוח קודס. בראשם, והיא לא הסתירה זאת גם הלילה, היא נסיגת הכוחות האמריקניים מעיראק ומיתר המדינות השכנות.
הממשל האמריקני הדגיש ביומיים האחרונים כי אין תכנית לסגת מעיראק, חרף החלטת חברי הפרלמנט השיעים שהצביעו בעד הוצאות הכוחות הזרים בעקבות ההתנקשות בסולימאני ובבכיר המיליציות, אבו מהדי אל-מוהנדס. טראמפ אף איים בסנקציות כלכליות כואבות על בגדאד, אך למרות זאת, עצם הסוגיה, שהייתה עד לא מכבר חלום רחוק של הפלגים הפרו-איראניים בעיראק, עלתה על הפרק וצוברת תאוצה.
חלק מהמדינות החברות בקואליציה הבינלאומית נגד ארגון "המדינה האסלאמית" (דאעש), שהוא אחד המרוויחים הגדולים ביותר מהכאוס המתחדש בעיראק, כבר הודיעו על הוצאת כוחות וצמצומם. התקיפות הלילה ודאי יגבירו את הבהלה באותן המדינות, שאינן רוצות להיקלע לעימות האמריקני-איראני. בסופו של דבר, אמר טראמפ בעצמו, ארצות הברית תרצה לעזוב את עיראק.
נסיגה אפשרית, יחד עם המכה שהנחית על איראן בדמות חיסול האיש השני בחשיבותו במשטר, יכולה לשחק לטובת טראמפ לקראת הבחירות הקרובות. הוא הציב קו אדום, ואכף אותו, בניגוד לקודמו השנוא עליו עד מאוד ברק אובמה, לא שלח חיילים למלחמה רחוקה ומפסיק להיות "השוטר" של העולם. הלך הרוח בארצות הברית, הן הרפובליקני והן הדמוקרטי, הוא נגד מלחמות מסוגן של זו בעיראק ואפגניסטן, הכוללות שליחת מאות אלפי חיילים, בניית משטר חדש והתמודדות עם טרור.
בטווח הארוך, שאותו קשה ולא כדאי לחזות, איראן עוד עשויה להרוויח מכל ההתכתשות האחרונה. חרף כל ההערצה לסולמיאני, שניכרת גם בקרב מי שאינו נחשב תומך של המשטר, אם התוצאה של חיסולו תהיה עזיבה אמריקנית את עיראק, היה זה משתלם עבורה. עם זאת, לאור הזיגזוגים של טראמפ ביחס לנוכחותה של ארצות הברית בסוריה ובאזור כולו, על לה להסתמך על כך.
בטהראן צפויים לנסות ולהשפיע על הבחירות בנובמבר הקרוב, בתקווה לניצחון הדמוקרטים ולשינוי מדיניות בבית הלבן. עד אז, הסכם הגרעין ימשיך לגסוס וההתגרויות באמריקנים יימשכו. התפנית, אם אכן תהיה כזו, עשויה להיות רק אם איראן תאלץ להתמודד מול טראמפ למשך ארבע שנים נוספות.