פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      השוואה מכוערת: התשובה שלי לציוץ הפוגעני של יאיר נתניהו

      הרשתות החברתיות, שתופסות חלק נכבד מחיינו, הן כלי חשוב כדי להשמיע קול ואפילו להפגת בדידות, אך הן יכולות לשמש גם להסתה יעילה נגד מי שלא חולק את דעותיך. הציוץ של יאיר נתניהו, שמשווה בין בני גנץ לפורסט גאמפ, מראה כמה היד יכולה להיות קלה על המקלדת. מילה של לי

      לי גיא רון (ראובן קסטרו)
      הרבה יותר קל לתקשר דרך המסך מאשר להביט בעיניים. לי גיא-רון (צילום: ראובן קסטרו)

      אני לי גיא-רון ואני רוצה שיתייחסו אלי באהבה ובכבוד. בת 25. גרה בתל אביב. יש לי שני הורים מדהימים ואחיות שלפעמים מציקות, כמו לכולם. אבל, יש עוד משהו חשוב וגדול שמאפיין אותי - אני אוטיסטית, שלא יכולה לדבר אבל יש לה מה להגיד. יותר מהכול אני רוצה שישמעו אותי, שיתייחסו אלי ושיבינו אותי. לא כי אני אוטיסטית, אלא כי אני חכמה, רהוטה ומצחיקה. כי יש לי מה לומר וכי אני מאמינה שכדאי לכם להקשיב. אני רוצה לדבר מבעד לאילמות. לפעמים אני גם צועקת מבעד לאילמות. חזק. שישמעו.

      כולנו מכורים לרשתות החברתיות. זו אולי המחלה, לדעת אחדים, או התרופה, לדעת אחרים, של העידן בו אנו חיים. הרשתות החברתיות תופסות חלק נרחב מאוד מחיינו. אולי נרחב מדי. כמה זמן אתם מבלים מול הפייסבוק או האינסטגרם שלכם? כמה מידע אתם צורכים שם? היום אנחנו מתקשרים בעיקר דרך הווטסאפ, הפייסבוק או האינסטגרם. עצוב שהשיח כבר לא נעשה פנים אל מול פנים. חבל שאנחנו פחות ופחות נפגשים באמת האחד עם רעהו. עיניים לעיניים.

      ברור שקל יותר היום לתקשר דרך המסך, המחשב או הטלפון הנייד, מלהביט באמת בעיניים. נדמה לי שמול המסך, באמצעותו, אנחנו מרגישים אמיצים. אנחנו יותר יפים מול המסך. בוחרים את התמונה הכי יפה. את הזווית הכי יפה. אנחנו יותר מוכשרים. יש לנו פחות פגמים. אנחנו מעוניינים להותיר רושם שאנחנו חזקים, ובינינו, הכי קל לעשות זאת מבעד המסך.

      ציוץ של יאיר נתניהו נגד בני גנץ ועודד פורר (אתר רשמי)
      השוואה מכוערת. הציוץ של יאיר נתניהו (צילום מסך)

      דוגמה מכוערת מהשבוע האחרון - הציוץ של יאיר נתניהו. ראיתי את הפוסט והתמונה שפרסם על בני גנץ, שנראה לדבריו כמו פורסט גאמפ. השוואה מכוערת, שצוחקת על גנץ, ולדעתי בעיקר על בעלי הצרכים המיוחדים. בלי שום קשר לדעה פוליטית, אני רוצה להגיד שזה היה מעשה מכוער מאוד. כבר כתבתי כאן בעבר על ההתבטאות של ח"כ דוד אמסלם, והנה נדמה לי שצדקתי - כשמתירים את הדימויים האלה, הם מחמירים.

      אני חושבת שנתניהו משתמש בכך שקל להגיד דברים דרך מקלדת. קשה יותר לומר זאת, ובוודאי כשהתכנים מכוערים כל כך, פנים אל מול פנים. ברור גם שכל מה שמופיע בפייסבוק יכול להפוך מהר מאוד לוויראלי ולהיות מופץ להרבה אנשים. בימינו, זאת שיטה טכנית של הסתה יעילה כנגד מי שלא חולק איתך את אותן הדעות.

      בהיבט הזה, נורא שיש כל כך הרבה כוח לרשתות החברתיות ושהן מהוות כלי שיכול לשמש להפצת תכנים שלא רצוי שיעברו כך להרבה אנשים. יש דברים שמועברים ומאבדים כל שליטה. ברגע ששיגרת מסר מסוים, הוא מתועד, מופץ ויש לו חיים משלו לעד ברשת החברתית.

      כלי חשוב עם צד חיובי

      אבל כמו בכל דבר, יש שני צדדים למטבע. אני יודעת שהרבה מחאות חברתיות חשובות מאוד החלו ככה, ברשתות החברתיות. שבלי הרשתות החברתיות הן לא היו מצליחות. והן חשובות. כמו זו הגדולה משנת 2011, שהייתה דרך מוצלחת לגרום לכמה שיותר אנשים לצאת למחאה חברתית חיובית ברחובות. אני שמחה שיש גם צד חיובי, כי האמת היא שאולי אי אפשר לעצור את ההתפשטות של הרשתות האלה בחברה שלנו. אולי רק קצת לסייג אותן, פה ושם.

      בכל מקרה, כשיש שימוש חיובי ברשתות החברתיות, הן בסך הכול כלי חברתי חשוב מאוד, אולי הכי חשוב. נדמה לי שהן אפילו מסייעות להפיג בדידות של אנשים בודדים, אם כי חשוב שלא יהוו תחליף מלא לחיים עצמם, אלא רק אמצעי לשיפורם.

      יאיר נתניהו, במהלך דיון בתביעת לשון הרע שהגיש ,נגד הפעיל החברתי ואיש מפלגת העבודה אייבי בנימין (מערכת וואלה! NEWS , מוטי מילרוד, חדשות "הארץ")
      משתמש בכך שקל להגיד דברים דרך מקלדת. יאיר נתניהו (צילום: מוטי מילרוד, חדשות "הארץ")

      ומה לגבי עניין החשיפה ברשתות החברתיות והרדיפה אחרי מספר הלייקים? אישית, אני לא מאמינה שזה משקף משהו. יכול להיות פוסט עם הרבה לייקים או פוסט בלי שום לייק, ועדיין זה לפעמים לא משקף כלום. יש להרבה אנשים נטייה לחשוב, שאם יקבלו מאחרים תמיכה בדרך של סימון לייקים, זה יקבע שהם יותר מעניינים או יותר אהובים, אבל זה ממש לא נכון. בסך הכול מדובר בסוג של לחץ חברתי להראות מקובלות, להרגיל אנשים לחשוב שאם יש להם יותר עוקבים אז המשמעות היא שיש להם יותר חברים, אמיתיים או וירטואליים.

      למי שאין תמיכה כזו יש לפעמים תחושה שהוא בודד ולא מקובל או שמשהו בו פגום. זה הכוח של החברה עלינו. אנחנו מאוד מושפעים מהדרך שבה אנחנו נתפסים על ידי החברה. חשוב לנו להיות במעמד טוב. לכן, להיות חריג זה כל כך קשה. אתה שונה ואנשים מפחדים להתקרב. חלקם אפילו חושש לפגוע במעמד החברתי שלו. העניין הזה לא משהו חדש. תמיד היה שם העניין הזה. פשוט, הרשתות החברתיות משקפות את זאת גם דרך מספר העוקבים, החברים והלייקים. עובדה שאינסטגרם התחילה להסתיר את מספר העוקבים. גם הם הבינו שיש לכך השפעה חברתית שלילית גדולה, ואני חושבת שכל הרשתות החברתיות צריכות ליישם את זה ולחשוב בכיוון.

      דוד אמסלם באירוע הצגת רשימת הליכוד לכנסת, כפר המכביה 4 במרץ 2019 (ראובן קסטרו)
      כשמתירים את הדימויים האלה, הם מחמירים. אמסלם (צילום: ראובן קסטרו)

      אני אמנם מבקרת, אבל אני בעצמי נמצאת ברשתות החברתיות. נמצאת כבר שנים בפייסבוק ולאחרונה גם פתחתי חשבון אינסטגרם. אולי בעתיד גם אהיה פעילה בטוויטר. בשבילי, זאת דרך נוספת להשמיע את הקול שלי ואת מה שיש לי לומר כאדם שמתקשר רק דרך כתיבה. זאת אכן פלטפורמה תקשורתית טובה להפיץ את דבריי. אני מאחלת לכם, שגם אתם תמצאו דרך להפיץ את דעותיכם ולהצליח להשתמש בתבונה וביעילות ברשתות החברתיות, מבלי לנצל אותן כדי לפגוע באחרים ובלי לאפשר להן להחליף לנו את החיים עצמם. זה כל מה שחשוב. מילה של לי.