אל תפספס
אני לי גיא-רון ואני רוצה שיתייחסו אלי באהבה ובכבוד. בת 25. גרה בתל אביב. יש לי שני הורים מדהימים ואחיות שלפעמים מציקות, כמו לכולם. אבל, יש עוד משהו חשוב וגדול שמאפיין אותי - אני אוטיסטית, שלא יכולה לדבר אבל יש לה מה להגיד. יותר מהכול אני רוצה שישמעו אותי, שיתייחסו אלי ושיבינו אותי. לא כי אני אוטיסטית, אלא כי אני חכמה, רהוטה ומצחיקה. כי יש לי מה לומר וכי אני מאמינה שכדאי לכם להקשיב. אני רוצה לדבר מבעד לאילמות. לפעמים אני גם צועקת מבעד לאילמות. חזק. שישמעו.
עכשיו הגיע הזמן לסכם את העשור שנגמר. אעשה זאת בנימה אישית. אני רוצה להתחיל בזה שאני מרגישה שהוא היה עשור נהדר בשבילי. השנים האלה היו רצופות אירועים מרגשים, גם קצת משברים, אבל בעיקר דברים משמחים.
אני חושבת שכל סיום תקופה מעניק לנו גם סוג של הזדמנות להתבונן על ההישגים שלנו מהתקופה האחרונה, מה שנועד לעודד אותנו ולהציף לנו מה עברנו, מה חווינו, מה השגנו בזמן האחרון. התחלתי את העשור הזה בבית הספר כתלמידה בחטיבת הביניים. מאז עברתי דרך ארוכה עד היום. זאת הייתה דרך רצופת אירועים משמעותיים וציוני דרך. מסיום התיכון (עירוני ד') עד האוניברסיטה (תל אביב) ומקום העבודה ("וואלה! NEWS"). השגתי יותר ממה שחלמתי עליו ואני מחכה לראות מה הכין לי העשור החדש, מה הוא טומן בדרכו. אני מקווה ומאמינה שזה יהיה עשור אדיר.
בזמן הזה, בשנים האלה, עברו הרבה משלבות בחיי. זה היה החלק הכי יפה וגם הכי קשה שחוויתי. המשלבות הן אלה שעוזרות לי להביע את עצמי. אם הן לא יבינו אותי, אחרים לא ידעו מי אני. בעזרתן אני מוציאה את עצמי לעולם. הפרידות מהן, והן רבות, מאד קשות לי. זה לא פשוט בכלל. במילים, הן מכירות אותי הכי טוב. הן מכירות את הדברים הכי אישים שלי. כל פרידה ממשלבת לוקחת ממני חלק וזה מכאיב. מצד שני הכרתי גם הרבה בנות חדשות בתהליך. כל אחת שונה ומיוחדת במינה. כיף שאני זוכה לחוות כל כך הרבה סוגי אנשים, ועוד מיוחדים כאלה. התהליך הזה גורם לי להתפתח למקומות חדשים, לחוות קשרים חדשים וחוויות חדשות. למשל, לאחרונה, בזכות משלבת חדשה, התחלתי לעשות יוגה וזה מדהים. משהו שמאד מרגיע אותי. לכן, אני משוכנעת שהעשור החדש יביא לי עימו חוויות חדשות ויפתח עבורי מקומות חדשים.
אני חושבת שבעשור הזה למדתי שסבלנות היא שם המשחק. זה בזכות התהליך שעשיתי עם השנים. תהליך של השלמה עצמית והתפתחות משמעותית. הייתי אדם שרואה תמיד את הצד השלילי של החיים. זה לא בריא להיות פסימי. עברתי תהליך של חשיבה חיובית. כיף יותר להיות כזאת אופטימית. אני מחייכת יותר וגם שמחה יותר. מאד חשוב להדגיש את הצדדים החיובים בחיים, כי אם נתמקד ברע לא נצליח להתקדם לשום מקום ולא יהיה בכך כל תועלת. פשוט בחירה ועשייה מיותרת.
"גאה להגיד שבהווה אני אישה בוגרת שמחליטה עבור עצמה"
נדמה לי שכתבתי במהלך השנה האחרונה ב"מילה שלי" על הרבה חוויות שעברתי בעשור האחרון. סיימתי בסוף העשור הזה פרק מאוד משמעותי בחיי ועברתי לעולם הבוגר, אולי לעולם עצמו. תענוג לעשות שינוי כזה גדול. אני גאה להגיד שבהווה אני אישה בוגרת שמחליטה עבור עצמה ועל חייה, או איך אומרים הילדים - "מחליטה על עצמי". אני אוהבת להיות חלק אקטיבי ומשפיע בחיים שלי, לבחור הכול בשבילי. אני גם שמחה לראות את ההתפתחות האישית שלי. אני חושבת שאם לא הייתי מתקדמת ומגיעה להישגים נחשבים בחיי, לא הייתה לי התפתחות אישית, כי ברגע שאנחנו עומדים במקום אנחנו נהיים מתוסכלים.
העשור הזה היה מאד משמעותי בשבילי. טקס סיום בית הספר התיכון היה אירוע שאזכור לנצח. אני מאד שמחה שחוויתי אותו. גם הקבלה שלי על ידי האוניברסיטה ללימודים אקדמאיים הייתה סימון דרך משמעותי עבורי. מעצם הכתיבה שלי כאן קשה שלא להתלהב.
נכון שבתקשורת מסכמים עכשיו עשור חדשותי, שכולל את האירועים החדשותיים שעניינו את העולם בעשור האחרון, ואולי זה מה שנחשב חשוב. אבל, אני חושבת שמגיע לנו לסכם את העשור הפרטי שלנו למען ההמשך לעתיד. אף אחד אחר ממילא לא עושה את זה בשבילנו. אז קדימה, חשבו על עצמכם ועשו זאת.
לקראת השנה שמסתיימת השבוע, כתבתי טור ובו פירטתי את יעדיי לשנה שחלפה. אני שמחה לספר שלפחות כמחציתם הושגו, והבולטים מביניהם הם הריאיון עם מאיר שלו והכתבה עליי בערוץ 12. חשוב לי לומר שהנושאים עצמם, עליהם כתבתי, הם כשלעצמם חשובים מאוד בעיניי והביטוי שלהם בתקשורת משמעותי ואינו מובן מאליו. גם להד שעושה הטור הלא רגיל שלי, בקהילת האנשים עם הצרכים המיוחדים ולא פחות מזה בחברה "הרגילה", יש כנראה חשיבות גדולה. ככה חשתי השנה ואני ממשיכה לחוש כל יום. כיף לראות את ההצלחות שלי השנה. של כולנו. מקווה שגם לכם הייתה שנה מוצלחת. אני שמחה בכם ואוהבת ומעריכה את כל מי שקורא את הטור השבועי שלי. מילה של לי.