אתי החפירה מוכנים: נתניהו והיועמ"ש מכינים לבג"ץ בור שממנו יתקשה להיחלץ

אחד משופטי העליון שלא ישב היום (שלישי) בהרכב שהתלבט בסוגיית כשירותו של נאשם בשוחד להרכיב ממשלה, שיצא לגמלאות מהרשות השופטת לפני למעלה מ-20 שנה ומתפקיד מבקר המדינה לאחר שבע שנים נוספות, ינהל מחר דיון בשאלת מינויים של מפכ"ל המשטרה ונציב שירות בתי הסוהר.

אליעזר גולדברג ייפגש עם שלושת החברים הנוספים בוועדת המינויים הבכירים, לליבון תשובתם לבקשת השר גלעד ארדן לעבוד למענו בסינון ומיון של שלושה ניצבים ושני גונדרים. ארדן, ואקום, רוצה שגולדברג יהיה בקו"ם. הוא מקווה שסבא אליעזר (88, תשעה נכדים) ימשוך למענו בגזר. ארדן יפריח לאוויר שמות, וגולדברג יירט מי מהם ויכשיר אחרים, עוד לפני שארדן יואיל לגלות מי מהם הזוכים המאושרים, בניגוד לסדר התקין ובאמתלה של נסיבות מיוחדות, שהאשמה בהן רובצת על כתפי שר בושת הפנים.

בנוסף למעלותיו האחרות, השופט גולדברג הוא אדם עצמאי. דיוני הוועדה בראשותו נערכים בגן הטכנולוגי מלחה, הרחק ממשרד ראש הממשלה שבמסגרתו היא פועלת. לפני שנה התעמת גולדברג עם ארדן, שפעל למינוי ניצב בדימוס משה אדרי. ארדן הובס וגרם לתסבוכת שממנה הוא מנסה לצאת על גבו של גולדברג, בעזרת היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט.

נציגו של היועץ, מנהל מחלקת הבג"ץ בפרקליטות ענר הלמן, כינה את הציפיה לפרסום עמדת מנדלבליט בעניין כשירות נתניהו "בור שחפרו" בדרכו של היועץ. גם בלי להידרש לשאלה, מדוע כה מופרך לבקש מהיועץ לחוות דעה (האם הוא סבור שסמכות הנשיא להטיל את הרכבת הממשלה על ח"כ היא מוחלטת וכוללת, למשל, נאשם שהתפטר מהממשלה בכנסת הקודמת, כגון חיים כץ), ברור שעניין המפכ"ל הוא בור שמנדלבליט סייע לארדן לכרות.

שלוש הן התכונות המשותפות לרצונו של בנימין נתניהו בחסינות מפני העמדה לדין, להתחמקות מנדלבליט מהבעת דעה באשר לכשירותו של ח"כ המואשם בשוחד להרכיב ממשלה ולמאמציו המגושמים של ארדן לגלגל ממנו והלאה את מינויו של מפכ"ל המשטרה: היתממות, התחסדות ובריחה מאחריות.

נתניהו נמצא זה שלוש שנים במנוסה מאימת הדין. הוא גר בבית זכוכית ומשליך אבני יסוד. לא סתם חסינות הוא רוצה, אף שלא יבחל בכל אמצעי, אלא בחסינות משוריינת - כזאת שלאחר השגתה תדבק בו ללא יכולת לקלפה ממנו ותהיה לו לעור שני. אין טעם בחסינות רגעית, שהכנסת תיתן ושבית המשפט העליון ייקח. לכן נחוץ לו רוב מוצק, שיחוקק את פסקת ההתגברות ויחזיר בכנסת מה שהשופטים ישללו.

בכנסת הנוכחית ובקודמתה קצרת הימים כמותה לא היה לנתניהו רוב כזה. משום כך חתר לבחירות השלישיות, כמהמר שאין לו מה להפסיד. רע יותר לא יהיה; ובין כה וכה הוא צובר עוד חודשים של בזבוז זמן, להיוון מאוחר במיקוח על הקלה בעונש, אם יורשע, או על כובד התשלום בהסדר טיעון.

מעולם לא הסתתרו כל כך מאחורי סעיפי החוק או פרשנותם האנוכית לו משרתי ציבור רמי-דרג שנקלעו למצוקה משפטית. עזר ויצמן, אילו נהג כשכנו מקיסריה, היה יכול להמתין במשכן הנשיא שנים נוספות בטרם העמיד עצמו לרשות חוקרי המשטרה - חוק הנשיא הוא בעצם "החוק הצרפתי".

לנתניהו גם לא אכפת איך תשפיע חסינותו על הנאשמים הנוספים בתיקי 2000 ו-4000. האם נוני מוזס, שאול אלוביץ' ושות' יתהלכו ארבע שנים תחת כתבי אישום מוקפאים, ללא קיבוע חפותם או לחילופין הרשעתם ותחילת ריצוי עונשם? סנגוריהם ייאלצו להחליט אם לדרוש להישפט עכשיו, להסכים לעיכוב או לבקש סגירת התיקים - או הסדרים נוחים - בטענת הגנה מן הצדק ואכיפה בררנית, לעומת הנאשם המיוחס.

שותפו התמים של נתניהו במהלכיו הוא בני גנץ. בדיוק כפי שלא נלחם על רוב למועמדו למבקר המדינה, ויתר גנץ על מאבק בשאלת בחירתו של יו"ר הכנסת. כביכול, כהונה ממלכתית, אך בפועל משבצת פוליטית המשמשת את יולי אדלשטיין בחשבונותיו הפנים-ליכודיים. אילו השכילו אנשי כחול לבן להשיג רוב לבחירת מועמד משלהם ליו"ר, הייתה ועדת הכנסת קמה, דנה ומתנגדת לחסינות נתניהו. בכך היה הנושא מוסר אחת ולתמיד מהשולחן.

ההבדל בין גנץ לנתניהו הוא בין תמים למיתמם. נתניהו טוען שהמצב שנוצר לאחר הבחירות מונע, ביחסי הכוחות בין הגושים, הקמה של ועדת הכנסת. אלא שהמצב לא נוצר - נתניהו יצר אותו ובכוחו לשנותו. מילה אחת שלו, וקום תקום הוועדה. לא אסון טבע, לא גזירת גורל, רק מהלך אנוכי, אדם אחד הגורר אחריו מפלגה, כנסת, מדינה.

אחד מטיעוניו הצפויים של נתניהו בעד חסינותו הוא היעדר תום לב בפעולות מערכת אכיפת החוק. זאת יריקה בפרצופו של מנדלבליט. והתגובה: מנדלבליט ממשיך לעזור לנתניהו. הוא מעכב זה למעלה ממחצית השנה פתיחה בחקירה בפרשת מניות נתניהו בחברת סי-דריפט של דודו נתן מיליקובסקי והשוואת הצהרות ההון של נתניהו לאורך העשור החולף עם המציאות הנסתרת שנחשפה. מנדלבליט גם נמנע מלתבוע משרה נתניהו להחזיר 120 אלף שקלים ששרפה בתנוריהם של אשפי המטבח שסיפקו לה ארוחות שחיתות. בשני נושאים אלה חשובה גם מעורבותו של פרקליט המדינה, שלא היה קיים גם בסוף תקופתו של שי ניצן. על כן אין לזלזל במשקלו של ממלא-מקום הפרקליט, שעליו מתגושש מנדלבליט עם שר המשפטים אמיר אוחנה: המ"מ יכול להשפיע, לטובת הציבור או לרעתו, על תיקים אלה של משפחת נתניהו שאינם נמנים באלפים.

הקודקוד הנוסף במשולש זה, לצד נתניהו ומנדלבליט, הוא ארדן. במשטרת ישראל, מהניצבים ומטה, גואה הזעם על התנהגותו של ארדן בפרשת מינוי המפכ"ל.

זה 13 חודשים מכהן ניצב מוטי כהן כממלא-מקום המפכ"ל. כהן הוא נציג מובהק של הדור האפור בקצונה הבכירה של המשטרה. כפי שארדן שלף אותו מפיקוד על מחוז, לאחר פסילת אדרי וכשללא נימוק התנכר לשני הניצבים הנוספים שהכניס במו ידיו לשלשת הגמר, אפשר היה לאייש את התפקיד בחצי-תריסר אחרים. אחד משני הניצבים המדולגים, יורם הלוי, המועדף בכישוריו בפער גדול על כל מתחריו, לדעת עמיתיו בשירות פעיל ובדימוס, פרש לפני כמעט שנה מהפיקוד על מחוז ירושלים, אך עדיין זמין ונמנע מכל פעילות חיצונית העלולה לסתור מינוי למפכ"ל. הניצב האחר, דוד ביתן ממחוז תל אביב, מפגין כלפי כהן, בדיוני סגל הפיקוד, טינה ואתגר לסמכותו. כהן נזקק למידה מרבית של מיומנות והתאפקות לניהוג הניידת המיטלטלת בין קיפאון בשיבוצים לבין רתיחה בגבור התסכול.

לא הייתה הצדקה להסכמתו של מנדלבליט שארדן - שר כושל בממשלת הנאשם בשוחד - יתניע מחדש עכשיו, ערב הבחירות הנוספות, את תהליך המינוי; אך אם כבר מינוי, ורק מקרב הניצבים שבפנים, אין עילה הוגנת למניעת הקביעות ממוטי כהן. שנה ויותר הוא במבחן אצל ארדן ועדיין השר אינו משוכנע שהוא ראוי להפיכת הדה-פקטו לדה-יורה?

כהן שגה קשות כשהסכים להתמודד על תפקידו מול ניצבים נוספים, הכפופים לו. היה עליו להעמיד את ארדן בפני ברירה - מינוי או פרישה. הפיתוי ניצח. במו ידיו קלע את עצמו למצב בלתי נסבל. אמנם גם בין מתחריו יש מי שמודה שמוטב למשטרה שכהן יסיר מעצמו את השלט "ל" ויישא בגאון את "מ", אך עד כדי הקרבה נוסח האלוף גדי איזנקוט כשדחק בנתניהו למנות לרמטכ"ל את גנץ, לא התעלה. עכשיו רוצה ארדן לבעוט את האחריות לסינון המועמדים ומיונם לוועדת המינויים הבכירים, בראשות השופט בדימוס גולדברג.

ארדן ידע שהצפת שמו של מועמד תביא לשיגור תלונות נגדו, על חטאים אמיתיים ומדומים, בין כאלה שנלכדו במסננת האכזרית של הפוליגרף המשטרתי ובין שזלגו מבעדה. שני פחדיו של ארדן הם לסיים את ארבע שנותיו וחצי במשטרה בלי להצליח למנות מפכ"ל ולהיכשל שוב בהצגת מועמד שייפסל. הפתרון: התנערות מאחריות. שיחליט מנדלבליט, שיקבע גולדברג, וארדן את נפשו יציל.

מנדלבליט, משגיח הכשרות המשפטית מטעם הוועדה, ראה חומרים - מהם שעסקו בטענות כלפי כהן בסוף העשור הקודם - וקבע שאין בהם למנוע את המינוי, אך זאת מהזווית המשפטית בלבד. לגולדברג ראייה רחבה יותר, ציבורית. הוא עשוי להסתייג ממינוי גם אם הטענות לא יגיעו לסף ההליך הפלילי, במהותן או משום שחלה על האירועים התיישנות.

ארדן רוצה שגולדברג יכופף למענו את ההיגיון שביסוד החלטת הממשלה, אשתקד, כשמתכונת עבודת הוועדה עודכנה וגולדברג הסכים לעמוד בראשה: תחילה מחליט השר (או ראש הממשלה) על מועמדו לתפקיד, אז מגיעים הממנה והממונה לשימוע בוועדה, בתוספת שאלון ותצהיר, לציבור ניתן שבוע להעברת מידע והשגות, הוועדה מתלבטת, האישור - אם אין פסילה - נשלח לממשלה.

בכל מקרה, לוח השנה מביא את ההחלטה על המינוי לאמצע ינואר, לכל המוקדם, חודש וחצי לפני הבחירות. בגלל שישה שבועות מוכן מנדלבליט להעמיק את הבור שארדן חפר.

גולדברג, בניגוד לנתניהו ולמנדלבליט בתחומיהם, אינו שליט יחיד בוועדה. אם יישאר במיעוט מול שלושת נציגי נתניהו, הצבעתם תקבע, אך אם יתייצב לצדו נציב שירות המדינה דניאל הרשקוביץ, שתמך במינוי אדרי אך הפתיע בהתנגדות למינוי אורלי בן-ארי גינזברג לממלאת מקום פרקליט המדינה, קולו הכפול של היו"ר יכריע ויהפוך תיקו להפסד של ארדן.

בשתי מערכות הבחירות האחרונות הצביעו אזרחי ישראל במשאל עם על נתניהו. בעקבות הפסדו הראשון גרר את תשעת המיליונים לשני, הגדול עוד יותר, ומהשני לשלישי. אבל אם בג"ץ יחליט שלא להחליט עד שחרב חדה תונח על צווארו, בדמות 61 ממליצי נתניהו לנשיא, לא רק יהיה מאוחר מדי - הנושא שבמרכז המערכה ישתנה. דחיית ההחלטה עד שתיוודענה תוצאות ההצבעה תהפוך את הבחירות למשאל עם על בג"ץ. העליון יידחק למגננה מתמדת. מרוב רצון שלא להתערב, יהיה מעורב עד לנחיריו. נתניהו ומנדלבליט, כל אחד מכיוון אחר, מגישים לשופטים אתים ומזמינים אותם לחפור.

(עדכון ראשון: 17:25)