מסוגלת, השאלה אם היא רוצה: הפתרון למשבר העוני נמצא בידי המדינה. דעה

במדינת הסטארט-אפ, שבה הכלכלה צומחת והאבטלה נמוכה, איך ייתכן שחמישית מהמשפחות ושליש מהילדים חיים בעוני ושיעורי העוני נותרים לאורך השנים כה גבוהים? נדמה שהגורמים להתמשכות העוני בישראל ידועים והצעות לדרכי התמודדות עם התופעה מוכרות. השאלה הקריטית היא האם יש לקובעי המדיניות את הרצון והנכונות לחולל שינוי במצב.

עוני הוא מצב בו רמת חייהם של משפחות היא נמוכה בהרבה מרמת החיים המקובלת בחברה שלנו. הימצאותם של אנשים רבים כל כך בישראל שרמת חייהם נמוכה ביחס לכלל החברה לא נובעת מחוסר היכולת שלנו לייצר די משאבים על מנת להבטיח רמת חיים טובה, וגם לא מחוסר רצונם של מי שחיים בעוני לקיים את עצמם. הוא נוצר בגלל שהמשאבים בישראל מתחלקים באופן לא שוויוני.

הדבר קשור בכך שאנחנו חיים בשוק חופשי שמעצם טבעו הוא לא שוויוני. תפקידה של המדינה במציאות הזאת היא להתערב כדי שהחלוקה תהיה שוויונית יותר ולהבטיח שמי שלא נהנה (מסיבות מגוונות) מהמשאבים שאנחנו מייצרים כקולקטיב, יזכה למספיק על מנת להתקיים ברמת חיים סבירה.

אנחנו יודעים איך מתמודדים עם עוני. השתתפתי בעיצוב מסקנות ועדת אלאלוף למלחמה בעוני לפני מספר שנים וראיתי אנשי אקדמיה, פקידים בכירים, עובדים סוציאלים ואנשים החיים בעוני מנסחים שורה של המלצות ראויות. ההמלצות הללו יכולות להקטין את ממדי העוני או לכל הפחות לקרב את המשפחות החיות בעוני מרוד אל עבר קו העוני. חלק מהצעדים שוועדת אלאלוף המליצה עליהן אומצו ויושמו על ידי הממשלה, מה שהוביל לירידה מסויימת בשיעורי העוני בשנים האחרונות, בעיקר בקרב זקנים.

אולם, אנחנו עדיין רחוקים מרמת העוני הקיימת במדינות רווחה אחרות וההוצאה החברתית בישראל נמוכה בהרבה מהמקובל במדינות הדומות לנו. לפי ממצאי מחקר מעקב של מרכז טאוב באוניברסיטה העברית, חלק ניכר מהמלצות ועדת אלאלוף טרם אומצו וההוצאה על המאבק בעוני היא נמוכה בהרבה מהנדרש.

האמת העצובה היא שניתן לשפר את מצבן הכלכלי של משפחות החיות בעוני ולהתמודד עם המצוקה שהן חשות בגלל מצבן. זה לא פשוט וזה מחייב לא רק שינוי בסדרי העדיפויות אלא גם העלאת מסים והתערבות רבה ומוצלחת יותר של הממשלה במה שקורה בשוק העבודה ובקהילה. הידע המחקרי מצביע בבירור על כך ששילוב בין הוצאה חברתית רבה יותר ואימוץ תוכניות חברתיות מתאימות יכול לצמצם את תופעת העוני, אבל לכך נדרש רצון פוליטי של קובעי המדיניות.

פרופ' ג'וני גל מבית הספר לעבודה סוציאלית ולרווחה חברתית באוניברסיטה העברית וראש צוות הרווחה במרכז טאוב