משחקי האשמות או פשרות של הרגע האחרון: השבוע המכריע של המשבר הפוליטי

אם לא יקרו הפתעות גדולות, בעוד פחות מ-96 שעות הכנסת צפויה להתפזר ומדינת ישראל תלך לבחירות בפעם השלישית תוך שנה. ארבע יממות הן זמן לא מבוטל לפתרונות קסם או פשרות של הרגע האחרון שיתרקמו מאחורי הקלעים; כל השחקנים במערכת הפוליטית יצאו בסוף השבוע בקריאות "גוועלד" והצהירו שהם מוכנים לעשות "הכל" כדי למנוע בחירות נוספות, אך בכל הקצוות, מימין ומשמאל, רמת האופטימיות שואפת לאפס. לראייה: ההסכמה היחידה שמסתמנת בכל הכנסת בימים האחרונים היא על תאריך הבחירות - ב-3 למרץ.

כל הנתיבים להקמת ממשלה - אחדות, מיעוט, או ממשלה צרה - חסומים בשלב זה; בימים הקרובים צפויים לעלות יוזמות, מתווים, והצעות תיווך שונות שהמשותף לכולן הוא סיכוי היתכנות נמוך ביותר. ספויילר: רובן ככולן יהיו ספינים חלולים, שמטרתם העיקרית גלגול האחריות לבחירות מאחד לשני, מה שמכונה בעגה הברנז'אית "משחק ההאשמות". במרכז המשחק הזה עומדים שלושה שחקנים: בנימין נתניהו, בני גנץ, ואביגדור ליברמן. ב-12 השבועות שחלפו מאז בחירות ספטמבר, אף אחד מהם לא שינה משמעותית את עמדות הפתיחה של המשא ומתן; השניים הראשונים נכשלו, כל אחד בתורו, בהרכבת ממשלה, והשלישי התעקש שיתמוך רק בממשלת אחדות של שניהם ונותר עם ידיים ריקות.

המתווה האחרון על השולחן כלל הצעה של הליכוד לרוטציה שבה נתניהו מתחיל במשך חצי שנה, ולאחר מכן שנה וחצי שבה גנץ יכהן בראשות הממשלה, בליווי חבילת חוקים וערבויות שנועדו להבטיח שנתניהו יצא לנבצרות ולא יפיל את הממשלה רגע לפני שהוא מעביר את מקל הרוטציה. אבל בפגישתו האחרונה של נתניהו עם גנץ בשבוע שעבר הוא לא הסכים להיענות לדרישה לוותר על בקשת חסינות מהכנסת, וחוסר האמון בכחול לבן כלפיו הגיע לשיא. לאחר מכן, גנץ, שנחשב למי שמוכן לשקול בחיוב את המתווה, התקרב הרבה יותר לעמדת חבריו בצמרת המפלגה, יאיר לפיד ומשה (בוגי) יעלון, שלא מאמינים לנתניהו והטילו וטו על הצטרפות לממשלה בראשותו. בליכוד ממשיכים להפעיל לחץ על ליברמן להצטרף לבלוק ולהקים ממשלת ימין-חרדים צרה אך עד כה לא נרשמה התקדמות במסלול זה וליברמן ממשיך להצהיר כי ממשלה צרה זה "אסון" לישראל.

מבלי לפסול את האפשרות למהלך מבריק של הרגע האחרון שאף אחד לא חשב עליו ומתרקם מאחורי הקלעים - כי חייבים להישאר אופטימיים - לפחות באופן פומבי, כולם כבר באווירת קמפיין ועמוק בתוך אותו "בליים גיים" ידוע לשמצה. בכחול לבן מאשימים את נתניהו, כמובן, וטוענים כי הוא החליט על בחירות נוספות מלכתחילה, כדי להישאר בראש ממשלת מעבר בזמן קריטי מבחינת לוח הזמנים המשפטי של הגשת כתב האישום בעבירות של שוחד, מרמה והפרת אמונים. "הוא לא הסכים לוותר על החסינות, על הבלוק, ובוודאי שלא הסכים לוותר על מקומו כראשון ברוטציה", אמר גנץ ביום שישי. בליכוד, מצד שני, אומרים שהם הציעו לכחול לבן הצעות נדיבות - ומאשימים את לפיד - שלטענתם התנגד לאחדות כי היא מונעת את מימוש הסכם הרוטציה בינו לבין גנץ, או במילותיו של נתניהו, "הפנטזיה האישית של לפיד להיות ראש ממשלה". ליברמן, בראיון בחדשות 13, האשים את שתי המפלגות הגדולות בכך שהחליטו ללכת לבחירות ממניעים אישיים. באותה שעה, בערוץ המקביל, אריה דרעי האשים אותו בעצמו בסכסוכים שמנעו אחדות, וגם עמיר פרץ קבע שליברמן הוא "האשם המרכזי" שהולכים לבחירות, כי סירב לתמוך בהקמת ממשלת מיעוט בראשות גנץ שהייתה שמה סוף לשלטון נתניהו.

בשביל לקצר ויכוח ארוך במשולש נתניהו-גנץ-ליברמן, מומלץ להכריע: כולם אחראים. גם לשחקנים בצדי המשולש חלק לא מבוטל באחריות לבחירות: כל הסיעות בבלוק הימין-חרדים חתמו על נאמנות מוחלטת לנתניהו וסירבו לבחון ברצינות הצעות מכחול לבן, וכל גוש המרכז-שמאל סירב לשמוע על ממשלה בראשות נתניהו.

גם גנץ וגם נתניהו ניסו מאוד לעשות הפרד ומשול אחד לשני, אך לא נחלו הצלחה יתרה: החלומות בכחול לבן על פיצול בלוק הימני-חרדי או מרד פנימי בליכוד התבדו, הניסיונות של הליכוד לסכסך בין גנץ ולפיד ולפתות אותו לבוא בלעדיו לממשלה עלו בתוהו, וגם ההצעות הנדיבות ששוגרו לעבר מפלגת העבודה העלו חרס. מאז הבחירות - כל השחקנים, ללא יוצא מן הכלל, רק התחפרו בעמדותיהם, ולמען האמת, לאף אחד לא היה את האומץ לקחת סיכון, להפר הבטחות לבוחר, לעבור צד ולהמציא פתרון יצירתי. בנוסף, הקונספציה ששלטה בקרב חלק מהם, לפיה הגשת כתב האישום נגד נתניהו תערער את מעמדו ותטלטל את המפה, התבררה לעת עתה כנבואת שקר.

בצוק העתים, וככל שהדד ליין של רביעי בחצות מתקרב, שלל יוזמות יצירתיות צצות כמו פטריות אחרי הגשם. כך, ח"כ עמר בר לב (העבודה) הודיע אתמול כי הוא אוסף חתימות למען יו"ר הכנסת יולי אדלשטיין, וכמה שעות אחר כך נתניהו שלף את הקריאה לבחירות ישירות בינו ובין גנץ על ראשות הממשלה, במקום לחזור לבחירות כלליות בפעם השלישית. מדובר במהלך מורכב ושנוי במחלוקת מלכתחילה, שאין לו אפילו רוב בכנסת, והסיכוי לקדם שינוי כה דרמטי בשיטת הבחירות תוך ארבעה ימים קלוש לחלוטין. גם בליכוד יודעים את זה, אבל העיקר הבליים גיים. בינתיים, נתניהו הוא זה שמפסיד בכל הסקרים ומסומן כאחראי המרכזי לבחירות, וליברמן במקום השני די קרוב אליו. יש להם ארבעה ימים לגלגל עוד כמה ספינים שיחלקו את האשמה אחרת, או לחילופין, במקרה הקלוש, יש לומר, לבצע פליק-פלק דרמטי שימנע בחירות.