פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      קול התור נשמע פחות: הציפורים שכבר לא מרגישות בבית בישראל

      בעשורים האחרונים חלו שינויים רבים באוכלוסיות בעלי הכנף שמגיעים לארץ, ובחלקם נרשמו ירידות משמעותיות. לצד כניסתו של התור המצוי לרשימת המינים בסכנת הכחדה, היו גם תגליות רבות. במרכז הצפרות הישראלי הסבירו כי "ישראל היא קצה גבול התפוצה העולמי" של חלק מהמינים

      קול התור נשמע פחות: הציפורים שכבר לא מרגישות בבית בישראל
      צילום: קרן קימת לישראל, עינבר שלומית רובין, עריכה: איתי עמרם

      "אתה רואה אותם עכשיו לאלפים בכל פינות הארץ - על עצים, על כבישים, על חוטי חשמל וטלפון וסתם באוויר", כך פתח עזריה אלון, מומחה לטבע ולידיעת הארץ ולימים חתן פרס ישראל, את המאמר הנלהב שלו על ציפור התור המצוי.

      המאמר נכתב בשנת 1957 בעיתון "למרחב" ואלון המשיך לפרט על התורים ש"לאחר שנכנסו ארצה באלפיהם בימי האביב (בלי לעמוד בתור ליד משרדי ההגירה באפריקה או בתחנות העלייה ארצה), הם ניגשים לסיור קצר על פני הארץ כדי למצוא מקום נאה לקינון".

      כידוע מדובר בציפור שאף זכתה למקום של כבוד ב"שיר השירים" כאחד ממבשרי עונת האביב. "הַנִּצָּנִים נִרְאוּ בָאָרֶץ, עֵת הַזָּמִיר הִגִּיעַ, וְקוֹל הַתּוֹר נִשְׁמַע בְּאַרְצֵנוּ", נכתב.

      אלא שאותה ציפור רבת תפוצה שנחשבה דורות על דורות כחלק מהנוף הארץ ישראלי כבר לא מרגישה כאן בבית. התור המצוי עדיין נראה כאן, אבל במספרים נמוכים בהרבה ממה שהיו במשך שנים. הגיע המצב לידי כך שהוא "זכה" להיכנס לרשימה העצובה והאדומה של מינים בסכנת הכחדה.

      תור מצוי (החברה להגנת הטבע , צילום: ד"ר יואב פרלמן)
      נכנס לרשימה של המינים בסכנת הכחדה. התור המצוי (צילום: ד"ר יואב פרלמן, החברה להגנת הטבע)

      אבל לא רק אוכלוסיית התור המצוי עברה שינוי דרמטי. בעשורים האחרונים חלו שינויים מרחיקי לכת בציפורי ישראל. ד"ר יואב פרלמן, המנהל המדעי של מרכז הצפרות הישראלי בחברה להגנת הטבע, ריכז את הנתונים החשובים עבור יום העיון השנתי ה-40 לצפרות של המרכז של החברה להגנת הטבע בשיתוף עם המרכז הבינלאומי לחקר נדידת הציפורים בלטרון וקרן הדוכיפת, שיתקיים באוניברסיטת תל אביב ב-30 בדצמבר.

      לדבריו, "במקביל לתמונה הכללית של ירידות בגדלי אוכלוסייה, מינים שונים וקבוצות מינים שונות הראו יציבות או עלייה בגדלי האוכלוסיה או הרחבת שטחי תפוצה, אם בתהליכים טבעיים או כתוצאה מפעולות האדם".

      על פי הנתונים שריכז פרלמן עבור הרבה מאוד מיני נודדים לטווח ארוך, שדוגרים באירופה ובאסיה ונודדים לאפריקה, ניכרות ירידות משמעותיות. לדוגמה, לצד התור המצוי מספריהם היום של עוד מינים נודדים נפוצים קטנים בסדרי גודל בהשוואה לעשורים הקודמים. הוא מונה בהם דוחל חום-גרון, גיבתון גנים, חכלילית עצים, שליו נודד ורבים אחרים.

      פפיון הרים (החברה להגנת הטבע , צילום: ד"ר יואב פרלמן)
      מראים ירידות משמעותיות. פפיון הרים (צילום: ד"ר יואב פרלמן החברה להגנת הטבע)

      ישנן כמה קבוצות של מינים שמראות מגמה של יציבות, למשל העופות הדורסים הנודדים דרך ישראל, כמו עיט חורש ואיית צרעים.

      מינים רבים שמבלים את החורף בישראל מראים ירידות משמעותיות, למשל קיכלי רונן, סתרי מצוי, יונת עצים. ישנם כמה מינים שגודל האוכלוסייה החורפת שלהם עלה בישראל באופן דרמטי, וביניהם עגור אפור ודיה שחורה.

      באופן כללי, המינים הנודדים לטווח ארוך שדוגרים בישראל וחורפים באפריקה מראים רובם ככולם ירידות משמעותיות, לדוגמה חמריה, תור מצוי, גיבתון אדום-מקור, חטפית אפורה. מינים חובבי בתה נמצאים כמעט כולם בקטגוריות סיכון שונות, למשל סלעית קיץ ופפיון הרים. חלק גדול ממיני המדבר הערבתי סובלים גם הם מסכנת הכחדה, למשל חוברה, מיני הקטות, ועפרונים שונים. חלק גדול ממיני העיר והכפר מראים על יציבות או ירידות מתונות.

      ב-40 השנים האחרונות נכחדו 14 מיני מקננים

      בעשורים האחרונים התרחשו כמה תופעות בולטות של הרחבת אזורי תפוצה והתבססות באזורים חדשים. דוגמה בולטת היא דאה שחורת-כתף שתוך כעשור הפכה להיות אחד ממיני דורסי היום הבולטים בישראל, כמעט בכל הארץ.

      ב-40 השנים האחרונות נכחדו כמקננים 14 מינים, שלושה מתוכם בעשור האחרון (חרגולן זמירי, עפרוני פסגות וסייפן) שהצטרפו לרשימה העצובה שכוללת בין השאר- עוזניית נגב, פרס, זרון סוף, אנפה אפורה. מין נוסף נמצא עכשיו בדרך להכחדה בישראל כמין דוגר: חופמי גדות. אולם, בעשור האחרון שבו לקנן בישראל מינים שבעבר נכללו ברשימת המינים שנכחדו: קורמורן גמדי, טבלן מצויץ, בז נודד, עיטם לבן-זנב וצחראש לבן. חלק מהמינים שבו בתהליך טבעי, ואחרים, למשל עיטם לבן-זנב, כתוצאה ממאמצי השבה לטבע במסגרת פרויקט "פורשים כנף" בשיתוף עם רשות הטבע והגנים, החברה הגנת הטבע וחברת החשמל לישראל.

      חלק מהתהליכים שהתרחשו כאן משקפים תהליכים אזוריים או גלובליים, כגון שינויי אקלים ופלישות ביולוגיות נרחבות. חלק מהשינויים נובע מתהליכים מקומיים, ובראשם אובדן והרס בתי גידול כתוצאה מגידול אוכלוסיית האדם בישראל והעלייה ברמת החיים, שיוצרים לחץ עצום על המערכות הסביבתיות.

      עפרוני פסגות (החברה להגנת הטבע , צילום: ד"ר יואב פרלמן)
      נחד בעשור האחרון. עפרוני פסגות (צילום: ד"ר יואב פרלמן, החברה להגנת הטבע)

      ישראל לא מצטיינת בציד ובהרעלות כמו שכנותיה, אבל למרבה הצער תופעות אלו בכל זאת קיימות עדיין בישראל והשפעתן מזיקה. פרלמן מציג לדוגמה את תופעת ציד החוחיות והרעלת טורפים שפוגעת קשות בדורסים ובנשרים.

      גם פגיעות בתשתיות, כגון התחשמלות, התנגשות בקווי מתח ופגיעות בלהבי טורבינות רוח -תורמות את תרומתן המזיקה.

      בישראל גם צדים ציפורים ולא אחת הציד הקטלני אף זוכה בחסותו של החוק. לציד יש חלק בהיעלמות התור המצוי, לדוגמה. מדובר בחוק מנדטורי שזכה לעדכון ישראלי והניסיונות לשנות אותו נכשלים למרות היעלמות המינים.

      פרלמן אמר כי "באופן כללי, חלק גדול ממיני הציפורים בישראל מראים ירידה מתמשכת ומשמעותית בגדלי האוכלוסייה שלהם. הדבר נכון במיוחד לנודדים ולחורפים, אך גם לחלק גדול מהמינים הדוגרים ויציבים". עם זאת, לדבריו "יש לציין כי עבור מינים דוגרים רבים, ישראל היא קצה גבול התפוצה העולמי שלהם ואצלנו יש אוכלוסיות קטנות, דבר המגדיל בצורה ניכרת את ההסתברות לירידות בגדלי האוכלוסייה".

      קינון קינת הבצרה בישראל - אחת התגליות המרעישות

      בשני העשורים האחרונים התגלו כמקננים בישראל (אם בקינון ספורדי או בהתבססות) 15 מינים חדשים באופן טבעי: דאה שחורת-כתף, אנפית מנגרובים, פורפיריה, עפרוני עב-מקור, עפרוני שחור-זנב, עלווית חורף, טדורנה, קורמורן גדול, שחפית כספית, שחפית שוניות, קנית בצרה, חמריה שחורה, יונת ענק ותחמס אירופי. גילוי הקינון של קנית הבצרה בעמק החולה, שנמצאת בסכנת הכחדה עולמית, והיעלמותן לאחר שנים ספורות, היה אחת התגליות המרעישות בצפרות הישראלית בעשורים האחרונים.

      בעשורים האחרונים התרחשו תגליות מרעישות נוספות, למשל: שעיר משורטט שהתגלה כדוגר בכמויות משמעותיות במטעי התמרים בבקעת הירדן כתוצאה מהתפתחות חקלאות התמרים בבקעה, ותחמס מצרי שנמצא דוגר במרחב צפון ים המלח. שניהם מינים ששבו לקנן בצורה נרחבת אחרי קינון ספורדי בעבר.

      תהליך משמעותי מאוד הוא ההתבססות של מספר מינים פולשים, שהפכו להיות דומיננטיים מאוד בנוף הישראלי, ויש עדויות לכך כי הם גורמים נזקים למינים המקומיים. מינים אלה שהתבססו בעשורים האחרונים הם יאורית, כסוף מקור הודי, מיינה ,תוכי נזירי, זרזיר בורמזי, ובתהליך התבססות גם תוכי סנגלי.

      תוכי נזירי (החברה להגנת הטבע , צילום: ד"ר יואב פרלמן)
      התבססות מינים פולשים הפכה לדומיננטית. תוכי נזירי (צילום: ד"ר יואב פרלמן, החברה להגנת הטבע)

      מצב המינים בסיכון הוערך בשנת 2017 במסגרת עדכון הרשימה האדומה של העופות הדוגרים בישראל, בשיתוף עם רשות הטבע והגנים. בהשוואה בין ההערכה הנוכחית לקודמת (2002), מצב 37 מינים הוחמר, מצב 21 הוטב. בהערכה האחרונה, 65 מינים הוגדרו כמינים בסיכון, מתוכם 21 מינים בדרגה החמורה ביותר.

      בנוסף לכך, רשימת ציפורי ישראל (545 נכון לעכשיו) הולכת וגדלה בעקבות תוספת של מינים מזדמנים המופיעים בישראל כמעט מדי שנה. למשל, בשנת 2019 נצפו בישראל לראשונה שרקרק לבן-גרון וכחל צהוב-מקור.

      זרון סוף (החברה להגנת הטבע , צילום: ד"ר יואב פרלמן)
      זרון סוף (צילום: ד"ר יואב פרלמן, החברה להגנת הטבע)

      פרלמן מציין שכדאי לראות את נקודות האור שמאירות את ההצלחות בשמירה על מינים שונים. כך במקרים של שני מיני ברווזים נדירים- ברווז משוייש וצולל ביצות. "שמרנו על המשאבים שהם צריכים וזה נותן תקווה לעתיד. אם ניתן לטבע אפשרות להתאושש ולחזור, נצליח בחלק מהמקרים", אמר.

      הנתונים המלאים יוצגו ביום העיון השנתי ה-40 לצפרות של מרכז הצפרות הישראלי של החברה להגנת הטבע בשיתוף עם המרכז הבינלאומי לחקר נדידת הציפורים בלטרון וקרן הדוכיפת, שיתקיים באוניברסיטת תל אביב ב-30 בדצמבר.