(בווידאו: ערב הוקרה לאסירי פרשת "עסק הביש" שנערך בבית הנשיא בשנת 1989)
אברהם דר, לוחם פלמ"ח, קצין מודיעין שהוביל מבצעים מיוחדים, חקלאי ותעשיין, הלך לעולמו בביתו בעתלית והוא בן 94. דר הקים במצרים ב-1951 את חוליית הריגול שלימים הייתה מעורבת ב"עסק הביש". הפעלתה למשימות שלא יועדה אליהן והפקרתה, כפי שראה זאת דר, עוררו בו זעם גדול ותחושה כי בגדו באנשיו. עם זאת, המשיך להיקרא לדגל ולמלא משימות חשאיות שאותן אי אפשר לחשוף גם היום. "ג'יימס בונד החוויר לידו", אמר עליו בנו, במאי הקולנוע גידי דר.
דר נולד ב-1925 בירושלים למשפחה מיוחסת. אמו הייתה ממשפחת סיטון שחיה בירושלים דורות רבים. אביו, ממוצא תימני-אנגלי, נלחם במלחמת העולם הראשונה במדי הצבא הבריטי בגליפולי. כשהיה בן 17 התגייס דר לפלמ"ח, ולדברי בנו, מאז אותם ימים בהכשרה הוא נשבה באהבתו לחקלאות. על כן, לאורך כל השנים ועד לאחרונה, הוא עסק בגידול מטעים, לצד עיסוקיו האחרים.
שנה אחרי גיוסו, בתחילת 1943, נשלח דר לקורס הימי הראשון בקיסריה. לאחר מכן היה בשליחות בפרס ובעיראק, הוא הצטרף לפלוגה הימית והשתתף במשימות העפלה של המוסד לעלייה ב' ואחר כך, מונה לפקד יחד עם זלמן פרח על מחלקת הרכש של הפלמ"ח, במסגרת פלוגת הנמל בחיפה - וזאת עד יסוד חיל הים. עם הקמת צה"ל הוא היה לסגן ראש מחלקת מודיעין בחיל הים. הרקע שלו הכשיר אותו לתפקידי ביון להם היה זקוק אז הצבא הצעיר: הוא ידע על בוריין חמש שפות, בהן ערבית ברמת שפת אם, ובנוסף הייתה לו השכלה רחבה ורקע תרבותי עשיר.
אל תפספס
"הוא היה ממזר, אחד שידע לעבוד עם מבריחים, להשיג נשק, בעל יכולות מניפולטיביות, חסר פחד, עם הבנה תרבותית ותכונות נוספות שיצרו דמות שהיא דמות הסוכן המושלם", סיפר בנו. בהמשך הוא גויס ליחידה 131 שייעודה היה לפעול במדינות אויב. ישראל הייתה אז ללא מודיעין ראוי על המתרחש במצרים והוחלט לשלוח לשם את דר.
בן 25, לבדו בארץ אויב בדמות איש עסקים בשם "ג'ון דארלינג", הקים דר רשת מרגלים שחבריה היו צעירים יהודיים בני המקום. מדובר היה ברשת רדומה שבמידת הצורך תופעל כדי לעורר תסיסה נגד המלך פארוק - אלא שפארוק הופל כבר בשנת 1952. אברי אלעד החליף את דר במאי 1954 בתחילת חודש יולי באותה השנה החלה החוליה לפעול במה שנקרא "מבצע סוזנה". המשימה שהוטלה עליהם הייתה לבצע פיגועים במטרות מערביות בניסיון לפגוע ביחסי מצרים עם מעצמות המערב. על פי התכנית היו חברי החוליה צריכים להוציא אל הפועל פעולות חבלה ביום ה-23 ביולי, יום ההפיכה במצרים - אולם התכנית השתבשה בשעה שהמטען שהיה על גופו של פיליפ נתנסון, חבר הרשת, החל להתלקח על מדרגות בית קולנוע באלכסנדריה.
הרשת נחשפה בידי המצרים והתוצאות היו קשות ביותר: מאיר (מקס) בינט, קצין ביחידה 131, שלא היה קשור לאותה רשת, נעצר, עונה קשות בכלא ושם קץ לחייו. חבר הרשת יוסף קרמונה מת גם הוא בכלא המצרי. לא ידוע האם מת מעינויים או שמא התאבד. חברי הרשת משה מרזוק ושמאל עזר הועלו לגרדום. ויקטור לוי, רוברט דסה ופיליפ נתנסון נידונו למאסרי עולם. מרסל ניניו - שהלכה לעולמה אף היא לאחרונה - נידונה ל-15 שנות מאסר, ומאיר מיוחס ומאיר זעפרן לשבע שנות מאסר כל אחד. "עסק הביש" שכונה בהמשך גם "הפרשה" ושלעיסוק בו הוצמדה תמיד השאלה "מי נתן את ההוראה?" המשיך להדהד עוד שנים רבות. עם נפילת הרשת התבקש דר להגיע בבהילות למצרים ולפעול להצלת חבריה. בחרטום שבסודן כבר כמעט עלה על מטוס, שם נודע לו ששמו נחשף והוא שב ארצה. מותם של חבריו וכליאתם של שאר החברים ברשת גרמו לו לכעס רב.
"הוא לא חיפש כוח או פוליטיקה"
דר המשיך לשרת באגף המודיעין והוא שהוביל את המבצע לחיסולו של מוסטפא חאפז, האיש שפיקד על חוליות הפדאיון שחדרו דרך גבולותיה הפרוצים של ישראל וביצעו פיגועים ביישובי הספר בשנות ה-50. התכנית הייתה לשלוח לחאפז חבילה ממולכדת עם סוכן כפול. בפיצוץ החבילה ביולי 1956 נהרגו חאפז ואנשי המטה. מבצע זהה חיסל גם את סגנו שישב בירדן.
כמה חודשים אחר כך, אחרי פרוץ מבצע קדש, הוביל דר ביחד עם לובה אליאב ובסיוע כוחות צרפתים מבצע להצלת עשרות יהודי פורט סעיד, מחשש שייפגעו מידי המצרים. אחר כך תכנן להמשיך בשיתוף הפעולה עם הצרפתים ולשחרר את חבריו מהכלא בקהיר, אולם הלחימה נפסקה בטרם הגיעו לקהיר. בתום המלחמה היה משוכנע דר כי חבריו ישוחררו בעסקת חילופי שבויים, אולם הדבר לא קרה. הוא ראה בכך בגידה של המדינה באנשים ששלחה למשימה והכאב ליווה אותו כל חייו.
גם בתום מלחמת ששת הימים, 1967, כמעט וישראל ויתרה שוב על שחרורם. לאחר שיחה של דר עם מאיר עמית, ראש המוסד, איים האחרון כי יתפטר אם לא ישוחררו. שבויי צה"ל, טייסים ולוחמי שייטת אף עמדו על כך שחברי החוליה שכבר ישבו בכלא 13 שנה ישוחררו לפניהם, וכך היה. מאז, מדי שנה נערכה בביתו של דר מסיבה בה השתתפו כל פדויי השבי - חברי החוליה ביחד עם שבויי ששת הימים, שהיו איתם בכלא.
דר, שפרש מהצבא אחרי מבצע קדש, המשיך כל השנים לעבוד בחקלאות ופנה לתחומי התעשייה והעסקים. בשנות השבעים ניהל את חברת דלק ואחר כך את מכון הייצוא. לאחר מכן פנה לעסקים פרטיים. בין לבין המשיך להיקרא למשימות ביון מיוחדות. הוא זכה לכינוי "יחידה א"ד" (אברהם דר).
"הכעס שלו על מה שעשו לחבריו במצרים לא פגע אף פעם בתחושת השליחות והנאמנות שלו למדינה. הוא היה פטריוט אמיתי", אמר בנו. עם זאת, הוא ציין כי "למרות שהיה בקשרים קרובים עם בכירים במערכת הביטחון מעולם לא ביקש להיות במערכת הביטחונית או הפוליטית. במהותו לא היה איש צבא, לא חיפש כוח או פוליטיקה. הוא היה אינטלקטואל ואיש שאי אפשר לשלוט בו. היה אדם מאד כריזמטי ועם זאת צנוע". דר הותיר אישה, צופיה, חמישה ילדים, 17 נכדים ושישה נינים. הוא יובא למנוחות ביום רביעי בשעה 13:00 בשדות ים.
