62 שנים אחרי המבצע הכושל שנודע בציבור כפרשת "עסק הביש", פרסם היום (חמישי) ארכיון צה"ל במשרד הביטחון מסמכים חדשים ממאחורי הקלעים של הטלטלה שפקדה את המערכת הצבאית והפוליטית בעקבות הפרשה שהמשיכה להטריד את המדינה שנים רבות. התכתובות בין ראש הממשלה בן גוריון, למי שמונה לרמטכ"ל אחרי המבצע, חיים לסקוב, ולראש אמ"ן בנימין גיבלי שופכות אור נוסף על הסערה שעוררה הפרשה בצמרת המדינה ועל המאבק העיקש של גיבלי לטהר את שמו.
"עסק הביש", או בשמו המבצעי "מבצע סוזאנה", החל כמבצע מודיעיני של ישראל שמטרתו הייתה למנוע מהבריטים לפנות את תעלת סואץ. לשם כך הוחלט ב-1954 לבצע פעולות חבלה נגד מטרות בריטיות במצרים ולגרום להן להיראות כאילו בוצעו בידי ארגונים מצריים. בין היתר תכננה הרשת של אגף המודיעין שנשלחה למשימה לפוצץ מטעני חבלה בבתי קולנוע בקהיר ובאלכסנדריה ב-23 ביולי, יום ההפיכה במצרים. התכנית השתבשה לאחר שאחד המטענים התלקח בטרם עת. בעקבות זאת חשפה מצרים את הרשת, וחבריה נשפטו. חלקם הוצאו להורג ואחרים נידונו לעונשי מאסר במדינה.
עוד על "עסק הביש":
בן גוריון על לבון: "באיזו רשות שלח 13 איש מהמסורים לטבח?"
61 ל"עסק הביש": "אדוני שר הביטחון, אני לא יכול להאמין לך"
כרזת תעמולה היסטורית: המטאטא שינקה את לכלוכי "עסק הביש"?
לאורך שנים רבות אחרי "עסק הביש", שכונה בהמשך גם "הפרשה", המשיכה להדהד השאלה מי נתן את ההוראה למבצע חסר האחריות. גיבלי ושר הביטחון דאז פנחס לבון הטילו זה על זה את האחריות. הרמטכ"ל בשעתו משה דיין הרחיק את עצמו ככל האפשר מהפרשה, ואילו ראש הממשלה משה שרת וראש המוסד איסר הראל (הלפרין) כלל לא היו בסוד העניינים. הפרשה המשיכה לטלטל את מפלגת השלטון מפא"י עוד עשור שלם בעימותים קשים בין דוד בן גוריון למוסדות המפלגה על רקע הגיבוי שנתנו ללבון.
אחד המסמכים שהתפרסמו היום הוא מכתב מיוני 1958 מהרמטכ"ל באותה עת לסקוב לראש הממשלה ושר הביטחון בן גוריון. במכתב עדכן הרמטכ"ל את בן גוריון בפגישה שערך עם גיבלי. בפגישה ביקש גיבלי, שעננת הפרשה עדיין ריחפה מעליו והוא שימש מפקד פיקוד המרכז כממלא מקום בדרגת אלוף-משנה, לקבל דרגת אלוף. לסקוב כתב כי אלוף הפיקוד הקודם, מאיר עמית, תמך בקידומו של גיבלי, אך לדבריו "שר הביטחון הגיב בחולשה" בנושא. הרמטכ"ל כתב עוד כי בשיחתו עם גיבלי אמר לו כי יש לו "שם רע בצה"ל, וכל עוד לא ינוקה שמו על ידי עובדות ועבודה, יעמוד הדבר כמכשול בדרכו בעלייה בדרגה". לדבריו, הוא התנה את העלאת דרגתו של גיבלי בסיום החקירה בפרשה.
"אני חוזר ואומר - ההוראות ניתנו על ידי שר הביטחון"
הפרשה לא שככה, ואף שהוסתרה מפני הציבור הישראלי, המשיכה לבעבע מתחת לקרקע. לאורך השנים הוקמו שורת ועדות לחקירת הפרשה. הראשונה שבהן הייתה ועדת אולשן-דורי שהוקמה בהוראת בן גוריון ב-1955. בין היתר העיד בוועדה אברי אלעד, שעמד בראש הרשת והואשם בהמשך שהפך לסוכן כפול והסגיר אותה למצרים. מאוחר יותר עלה החשד שלוועדה הוצגו מסמכים מזויפים ושגיבלי הדיח את אלעד, שכונה במסגרת הפרשה "האדם השלישי", לעדות שקר יחד עם סגן-אלוף מרדכי בן צור, שפיקד על יחידת המודיעין שפעלה במצרים. אלעד, שנעצר ב-1957, הורשע בבית המשפט המחוזי כמה חודשים קודם להקמת ועדת החקירה וטען במשפטו כי הודח להעיד עדות שקר בפני ועדת אולשן-דורי כדי לטפול את האשמה על לבון.
ב-1960 הורה בן גוריון להקים את ועדת כהן כדי לדון בנושא "האדם השלישי". תפקיד ועדה זו היה לבחון את המערכת הצבאית בלבד ולא את יחסי הגומלין בינה לבין המערכת הפוליטית. גיבלי, שהיה באותה עת נספח צה"ל בבריטניה ובסקנדינביה, הגיע לארץ להעיד בפני הוועדה וטען כי קיבל את ההוראה לפעולה משר הביטחון לבון. ועדה זו מצאה כי אכן היו עדויות שקר.
אחד המסמכים שנחשפו היום הוא מכתב של גיבלי לרמטכ"ל, לסקוב, בנוגע למסקנות הוועדה. "אני למד כי הוועדה באה למסקנה כי הייתי בעצה אחת עם סא"ל מרדכי בן צור להדחת רב-סרן זיידנברג (אברי אלעד א"א) לעדות שקר", כתב גיבלי. "היועץ המשפטי (לממשלה א"א) קבע כי כיום אין אפשרות להעמידני לדין בפלילים, אך העיר כי יש להביא לתשומת לבך אם בנסיבות העניין יש מקום להמשך שירותי בצה"ל. עליי לחזור ולהדגיש כי לא הדחתי את רס"ן זיידנברג למתן עדות שקר, ולא השתתפתי בהדחתו למתן עדות שקר, למרות ממצאי הוועדה הנ"ל".
במכתבו שב גיבלי ללב הפרשה וטען שוב כי לבון הוא שנתן את ההוראה: "...נאמר על ידי מר פנחס לבון כי לא נתן לי הפקודה לביצוע הפעולות במצרים. אמרתי והנני חוזר ואומר כי ההוראות לביצוע הפעולות ניתנו על ידי שר הביטחון דאז. ועדת כהן לא הוסמכה לדון ולא דנה בשאלה זו, שלגביי היא השאלה העיקרית הנוגעת לפעולותיי בצה"ל. שאלה זו חייבת על כן להתברר. עקב בירור זה אוכל גם להזים טענות נלוות המאפילות כיום על השאלה העיקרית הנ"ל". גיבלי ביקש מהרמטכ"ל להעביר את בקשתו להקים ועדת חקירה שתקבע אם אכן שר הביטחון נתן את ההוראה, כטענתו. הוא סיים את המכתב בבקשה שיתאפשר לו להגן על שמו הטוב כקצין צה"ל וכאדם.
מסקנותיה של ועדת כהן לא נתנו מנוח לפרשה ולמעורבים בה, ואף החלו ליצור קרעים בלתי-ניתנים לאיחוי במפא"י מצד אחד לבון, שנפגע מהטיפול בקנוניה שנרקמה נגדו, ומנגד בן גוריון, שהתקשה לקבל את הפגיעה בצה"ל. כשבוע וחצי אחרי הגשת המסקנות הקימה הממשלה ועדה נוספת, "ועדת השבעה", שבה ישבו נציגי מפלגות הקואליציה. מזכירתו של גיבלי אף העידה בפני הוועדה על זיוף מכתב. גם ועדה זו הגיעה למסקנה שלבון לא נתן את ההוראה. הממשלה אישרה את מסקנות הוועדה פה אחד, בעוד ראש הממשלה בן גוריון נעדר בהפגנתיות מהישיבה בטענה שהוועדה חרגה מסמכויותיה. בסוף ינואר 1961 הוא התפטר מראשות הממשלה. כעבור ימים אחדים הודח לבון מראשות ההסתדרות, במה שנראה כניסיון לפייס את בן גוריון.
"אשאר נאמן בכל נימי נפשי למערכת הביטחון"
ממש באותם ימים סוערים הכתה החלטת "ועדת השבעה" בגיבלי, והוא הבין כי גורלו נחרץ. הוא עוד ניסה להביא להקמת ועדת חקירה נוספת, שתקבע אם לבון נתן לו הוראה "לביצוע פעולות מסוימות במצרים". את עמדתו בנושא הבהיר לבן גוריון במכתב, שהתפרסם גם הוא היום. במכתבו הוא קבל בפני בן גוריון על חוסר סמכותה של ועדת השרים לדון בסוגיה והתקשה לעכל את העובדה שהממשלה הסכימה עם הוועדה כי "יש לראות בבירור הפרשה נגמר ומסוכם".
הוא הבין שלא היה לו מוצא ושדרכו בצה"ל הגיעה לסופה, וכתב לבן גוריון כי אינו מתכוון "לנקוט יוזמה נוספת לעת עתה למנוי ועדת חקירה", והודיע לו: "כדי לא להעמיד אותך ואת הרמטכ"ל בפני השאלה הקשה בקשר לשירותי בצה"ל, החלטתי לבקשך לפרוש מצה"ל". במקביל הוא שלח מכתב דומה לרמטכ"ל, ואת שני המכתבים הוא סיים באמירה: "עליי להבטיחך כי בכל ענייניי ומאמציי בעתיד לטיהור שמי אשאר נאמן בכל נימי נפשי למערכת הביטחון ולא אפגע בשמה הטוב".