בקיבוץ לוחמי הגטאות שבגליל המערבי הלך אמש (שני) לעולמו מרק הרמן, ממייסדי הקיבוץ. בן 92 היה במותו. כשהיה נער במלחמת העולם השנייה, איבד הרמן את כל משפחתו ונלחם בשורות הפרטיזנים. לאחר המלחמה, הוא הגיע לישראל באוגוסט 1948, נלחם בשורות הפלמ"ח והיה ממקימי קיבוץ לוחמי הגטאות.
מרק הרמן נולד ב-1927 בעיר לבוב שבפולין. בעדותו ששמורה במוזיאון בית לוחמי הגטאות, סיפר כי משפחתו התגוררה בבית עתיק יומין. אביו עבד ככובען בעסק שהוקם בבית המשפחה והם חיו בדלות. "אני זוכר בחריפות את אווירת המחסור שהיתה בבית. ארוחה מבושלת לא היתה דבר קבוע", סיפר.
עם הכיבוש הגרמני וסגירת היהודים בתוך גטו, ברח הרמן לצד הפולני של העיר, שם ליקט מזון משאריות המזון של החיילים האיטלקיים ששהו בעיר. בסוף אביב 1943 החזירה איטליה את חייליה מפולין. והרמן, שהיה אז נער בן 16, החליט להצטרף לחיילים האיטלקים שהחלו לשוב לארצם. הפלוגה שלידה חי יצאה במפתיע והוא הגיע לפלוגה אחרת וסיפר כי היה אמור לצאת עם הפלוגה שהסתלקה. "נתתי יד לחייל איטלקי ובצורה זאת הגעתי לקרונות", סיפר.
עוד בוואלה!
אולם בהגיעם לאיטליה, אחרי נסיעה שארכה כמה ימים, נשבו בידי הצבא הגרמני שכבש את צפון איטליה לאחר כניעתה לכוחות הברית ביולי 1943. החיילים, כשהרמן יחד אתם, הועלו על רכבות בדרך לגרמניה. "להגיע לגרמניה היה שווה בעיני למוות. הכנתי תכנית בריחה", העיד.
בסיועם של כמה מהחיילים האיטלקים הצליח הרמן לקפוץ מהרכבת ולהימלט. הרבה חיילים איטלקים שהבינו כי כבר לא יוכלו להשתמש בכספם, נתנו לו אותו. אחד מהחיילים ששמו היה ג'ובאני פרדו, צייד אותו במכתב לשאותו ביקש שיעביר להוריו שהתגוררו בבקניסקיו שבמערב איטליה. "קבלו אליכם את מרק כאילו היה בנכם", הוא כתב.
מרק הרמן הצליח להגיע לביתם של בני הזוג פרדו, שקראו בדמעות את המכתב מבנם. המשפחה שיכנה את מרק בביתם והוא זכר משם ימים נהדרים. "המרפסת שלי היתה עטופה במטפס של זמורות גפן שבאותה תקופה הניבו פרי", סיפר על אודות התקופה.
אחרי יומיים של מנוחה החל הרמן לעבוד עם המשפחה בעבודת השדה. כעבור זמן מה עזב את המשפחה שהיטיבה עמו, והצטרף ליחידה של פרטיזנים שהורכבה מאיטלקים וצ'כים. היחידה לחמה בצפון איטליה והרמן השתתף איתם בקרבות רבים. הוא אף סיפר שהיה בן חסות של המפקד הנערץ של היחידה ששמו היה ג'יג'י.
שמחה שטיין, חבר קיבוץ לוחמי הגטאות ובעבר מנכ"ל "בית לוחמי הגטאות", אמר כי באיטליה מרק הרמן נחשב לגיבור בזכות השתתפותו בקרבות עם הפרטיזנים האיטלקים. הוא אף זכה לכינוי - "מרקו פיקולו". הסופר האיטלקי הנודע פרימו לוי אף הזכיר אותו באחד מסיפוריו.
ב-1 בספטמבר 1944 הצטרף למשלחת הקשר של הביון האמריקני. גם בשורות המשלחת השתתף הרמן בפעולות רבות. היחידה התמקמה בהרים ומרק הפך לרץ ולקשר. לצורך כך קיבל אופניים, והוא גמא עליהם מאות קילומטרים. בין תפקידי היחידה היה להעביר שדרים כדי להזמין נשק עבור כוחות הפרטיזנים. היחידה השתתפה במספר קרבות ומספר פעמים כבר היו על סף מוות או נפילה בשבי.
מצפון איטליה לקרבות בנגב
בסוף אפריל 1945 פרצת שביתה כללית בכל צפון איטליה. הפרטיזנים ירדו מההרים ונלחמו בכוחות הפשיסטיים האיטלקיים. עם שחרור טורינו יוצאת יחידת הרדיו של הרמן ממחבואה ומצטרפת לכוחות השחרור. אחרי המלחמה שב הרמן ללבוב עירו, וגילה כי הוריו טוניה ונפתלי, אחיותיו בלה ואסתר ואחיו משה-מיכאל - נרצחו כולם.
כעבור זמן מה בלבוב, עזב הרמן את העיר והצטרף לקיבוץ "דרור" בעיר וורוצלב. הוא חזר לאיטליה והחל לעסוק בפעילות "הבריחה" (פעילות שהובילה ההגנה להברחת כ-300 אלף ניצולי שואה ממזרח אירופה אל נמלי הים התיכון, בדרך לארץ ישראל).
לאחר הקמת המדינה, באוגוסט 1948, עלה הרמן לישראל ומיד הצטרף ליחידות הפלמ"ח בצה"ל. הוא נלחם בשורות הגדוד השמיני בחטיבת הנגב והשתתף בפעילות מול משטרת פלוג'ה ובמשלטים בקרבת רביבים. לאחר מכן היה מדריך וסמל מחלקה בצה"ל, עבר קורס סמלים קרביים והיה למפקד מחלקה בגדוד 52 בגבעתי.
אחרי מלחמת השחרור הצטרף הרמן לחבריו והיה ממייסדי קיבוץ לוחמי הגטאות שבגליל המערבי. קיבוץ שאותו הקימו ניצולי שואה ולוחמים בגיטאות ובשורות הפרטיזנים. "כשהשתחרר מצה"ל והגיע לקיבוץ, הוא נכנס לאוהל והניח בקופסת עץ שנקראה אז 'ברוס' כמה ספרים וחפצים מעטים", ציטט שמחה שטיין מזכרונותיו של הרמן. "הוא אמר: לראשונה זה עשר שנים - יש לי סוף סוף בית".
במהלך השנים היה הרמן מזכיר המשק, מרכז קליטת העלייה ועבד גם בארכיון בית לוחמי הגיטאות. בנוסף לכך, עבד ברפת וגם כנהג והיה מעורב מאוד בחיי הקיבוץ. את קורות חייו פרסם בספר "מהרי האלפים עד ים סוף" (הוצאת בית לוחמי הגטאות).
שטיין ציין כי מרק היה מזכיר הקיבוץ האחרון מקרב דור המייסדים, והוסיף כי הוא היה נודע בדייקנות שלו ובירידה לפרטים. "היתה לי הזכות להחליף אותו בתפקיד וללמוד ממנו רבות", אמר שטיין. "עם מותו של מרק מסתיים פרק בחיי לוחמי הגטאות. הוא אחרון ניצולי השואה שהקימו את הקיבוץ. זה יום עצוב", הוסיף שטיין. מרק הרמן היה נשוי ללאה (ליזקה) שנפטרה לפני קרוב לארבע שנים. הוא הותיר בלכתו שתי בנות - אילה ויונית. ההלוויה תתקיים מחר בשעה 15:00 בבית העלמין של הקיבוץ.