מלחמת העצמאות של המשטרה לא נגמרת באישום נגד נתניהו

בעוד שבוע יצוין, בלא-טקס, אירוע חריג במשטרת ישראל ובעצם במוסדות המדינה כולם: יום השנה למינוי ממלא-מקום למפכ"ל, תריסר חודשים מלאים ללא מפכ"ל מלא.

המ"מ, ניצב מוטי כהן, ישווה ביום שני את משך כהונתו של רב-ניצב הרצל שפיר ב-1980. בתחילת שנות ה-70 חלה המפכ"ל אהרן סלע ומת לפתע שבועות מעטים לאחר תחילת כהונתו. יוצא שכממלא-מקום ללא קידום בדרגה ישרת כהן כמפכ"ל בפועל יותר משניים מקודמיו, וגם מהרמטכ"ל מרדכי מקלף ומראש השב"כ כרמי גילון.

סיכוייו של כהן לקבל מינוי מלא תלויים בהקמת הממשלה הבאה ובזהותו של השר לביטחון הפנים. השר החדש אמור לראיין מועמדים - כהן אולי בראשם מתוקף בכירותו כרגע, אך לא בהכרח המוביל - ולהציע שם לוועדת השופט בדימוס אליעזר גולדברג. לא כל ההצעות מתקבלות, כזכור מפרשת פסילתו של ניצב בדימוס משה (צ'יקו) אדרי, מועמדו של גלעד ארדן ועדיין מנכ"ל משרדו.

אחת מחברות ועדת גולדברג, פרופ' טליה איינהורן, היא חסידה מושבעת של בנימין נתניהו ומשוכנעת שנגרם לו עוול. זאת דעה קדומה בעייתית כאשר אמת-מידה חיונית לאיתור המפכ"ל הטוב היא יושרה. בלי נכונות להתייצב באומץ כלפי השררה הפוליטית, שתחליט על המינוי והתקציבים ושבלעדיה מובטחים חיכוכים בין כל שר ומפכ"ל, המועמד לא יהיה ראוי לפקד על 30 אלף לובשי המדים הכחולים (והירוקים של מג"ב).

אתמול, בתום סוף-שבוע מיותר של שתיקה לנוכח התנפלות הנאשם נתניהו ותומכיו על חוקרי המשטרה, יזם כהן ביקור ביחידה שקציניה חקרו את נתניהו, להב 433, כדי להביע בהם אמון ישיר וגם ציבורי. קצת מאוחר, קצת מליצי מדי ("התעלמו מרעשי רקע", כאשר מרעיש הרקע הוא ראש הממשלה), אך עדיין מסר ברור: נגד "לחקור את החוקרים", בעד מיצוי מרבי של חשדות שחיתות, גבוה ככל שיגיעו.

כהן שם בכך את ראשו מתחת למערפת. אם לליכוד תישאר השפעה בממשלה בכלל ובמשרד לביטחון הפנים, נציגיו עלולים לצאת למסע נקמה. הם אינם צריכים לעשות זאת במפורש. די בכך שיודו לכהן על שירותו המסור ויעדיפו ניצב אחר, פעיל או גימלאי.

זהו סיכון מקצועי שמפכ"ל, ולו גם ממלא-מקום, מוכרח ליטול על עצמו. תיקי נתניהו לא סיימו לאתגר את המשטרה, כמו את התביעה שמעליה - פרקליטויות המחוז והמדינה והיועץ המשפטי לממשלה. שלוש השנים וחצי עד כה היו רק הכנה למערכה הגדולה של משפט נתניהו. מפכ"ל שישתטה לזרוק את קציניו לכלבים, אלה שבחוץ ולא כלבי המשטרה, יאבד את עולמו.

לא תמיד המפכ"ל הוא נושא דגל המלחמה בשחיתות והשר הוא בצד של החשודים. שלמה בן עמי התעקש למנות חוקר ללא חת וללא חטא, משה מזרחי, לראש אגף החקירות, למרות התנגדות המפכ"ל המיועד שלמה אהרונישקי. זה היה משפט שלמה, מהדורת 2000: אם אהרונישקי ימשיך לסרב, בן עמי ימצא מפכ"ל אחר. הפיתוי - נתניהו היה בוודאי מכנה אותו "סחיטה באיומים" - הביא לתוצאה הרצויה.

אחרי מזרחי חיפש אהרונישקי ניצב סוער פחות, שיסכים לסטות לשנה ממסלולו כמפקד מחוז כדי לאחד את אגפי החקירות והמודיעין. בלי חשק ניאות לכך ניצב דודי כהן, אחיו של מוטי. כמפכ"ל, שגה כהן בתחילה ויצר לעצמו דימוי של שוטר הקשוב מדי לרצונותיו של ראש הממשלה עתיר החקירות אהוד אולמרט. אחר כך התעשת וגיבה את החוקרים. עכשיו, לאחר שהתייצב לצד החוקרים, רשאי מוטי כהן לומר, "השוטר (כמו) אחי אנוכי".

מפקחים ורבי-פקדים צופים בפיקוד הבכיר של המשטרה ומגבשים את דעותיהם, האם יש טעם להישאר בארגון כזה. בלי תמיכה בחקירות ללא משוא פנים, עם תחבולות ותעוזה וחתירה למגע, הכל בגבולות החוק, המצוינים והמקצועיים יפרשו והבינוניים והכנועים יישארו.

על השנה של כהן, כמו על ישראל כולה, ריחפה אווירה של ארעיות וסימני-שאלה. המשטרה, שאינה נמצאת בשיאה זה שנים, כולן באחריות נתניהו וארדן, זקוקה למפכ"ל עם אופק כהונה של שלוש-ארבע שנים. לא בהכרח מוטי כהן - יש מועמדים בולטים יותר, כמו ניצב בדימוס יורם הלוי - אך גם הוא אינו פסול, כי את ההתמחות כבר סיים גם אם טרם הוסמך.

בעת שפרסם את כתב האישום נגד נתניהו שיגר היועץ המשפטי אביחי מנדלבליט מסר מעניין אף יותר מזה של כהן: הוא הוקיר שמית את ראש אגף החקירות והמודיעין, ניצב גדי סיסו - ואת קודמו, ניצב בדימוס מני יצחקי. העוקץ הוא שיצחקי ניצח על חקירת פרשת הרפז, כולל החוויות הקשות שעברו על החשוד מנדלבליט. ממצפה ראש התביעה, האילוצים נראים אחרת, ומנדלבליט לא סלח לרפ"ק זה ואחר, אך מכיר בתום ליבם של מפקדי החוקרים. תמורה דומה עברה בעשור שעבר על מני מזוז, שהגיע לתפקיד היועץ בעת שנוסח כתב האישום נגד אריאל שרון כיריב מר של הפרקליטות ונושא הדגל הכוזב של "תופרי התיקים", ושינה קוטבית את עמדתו כמוביל החקירות נגד אולמרט.

המשטרה היא מתפרה בערך כמו שהכור בדימונה הוא מפעל טקסטיל. חובתו של המפכ"ל, כמו של פרקליט המדינה והיועמ"ש, להילחם על עצמאות החקירות גם נגד הדרגים הפוליטיים הבכירים ביותר. בעולם מושלם, בארץ משתפרת, גם הם, הפוליטיקאים, יתמכו בכך.