אלימות נגד נשים. עיבוד תמונה
אלימות נגד נשים(צילום: עיבוד תמונה)

"הייתי בגיהנום, אבל החלטתי שאני מנצחת"

המונים ברחבי העולם מציינים את יום המאבק באלימות נגד נשים. בריאיון מיוחד לוואלה! NEWS, שלוש נשים אמיצות מספרות על מערכת היחסים האלימה עם בני זוגן, מוחות על אוזלת היד של הרשויות ומתארות כיצד הצליחו לבחור בחיים חדשים

25/11/2019

ברחבי העולם מציינים היום (שני) את המאבק באלימות נגד נשים, כאשר רק לאחרונה נרצחו בישראל בתוך חודש שלוש נשים - מיכל סלה, מריה טל ואסתי אהרונוביץ'. במסגרת יום המאבק יתקיימו ברחבי הארץ מעגלי שיח, מיצג מחאה של בגדי נשים שנרצחו על ידי בני זוגן וכן הצעדה השנתית בתל אביב שבסיומה תתקיים עצרת מרכזית ברחבת המשכן לאמנויות הבמה. בריאיון מיוחד לוואלה! NEWS שלוש נשים מספרות על מערכת היחסים האלימה עם בני זוגן, מוחות על אוזלת היד של המדינה והמשטרה ומתארות כיצד הצליחו לבחור למרות הכל בחיים חדשים.

בווידאו: ריאיון עם אורית (שם בדוי) באולפן וואלה! NEWS

מערכת וואלה!

שירה עזרא, בת 39, אימא לנערה בת 16

"הייתי ילדה, אחת מבין שמונה ילדים, שגדלה בבית דתי בקריית ארבע, בלי הרבה אמצעים", תיארה השבוע שירה עזרא, שחוותה אלימות מצד בעלה. "פתאום בצבא גיליתי את העולם הגדול, התאהבתי בפעם הראשונה, הייתי כמו מסוממת". מיד לאחר השירות הצבאי, בשלבים הראשונים במערכת היחסים עם בעלה, היא נישאה לו. "התחתנו, לקחנו משכנתה, פתאום יש לך דירה, יש לך ילדה שאת אחראית עליה".

"גם לפני החתונה וגם אחריה הייתה אלימות מסוגים שונים", היא נזכרת. "כשהילדה ממש התחילה לזחול היא הייתה נכנסת מתחת לשולחן בסלון, שולחן כזה עם שתי קומות, כשהחלק התחתון מזכוכית. הייתה נשכבת מתחת ומנופפת עם הידיים והרגליים. יום אחד הוא התחיל לצעוק ולהשתולל 'מה היא נכנסת לשם', ואז פשוט לקח את השולחן, שבר אותו בעוצמה וניפץ הכול מולי ומול הילדה. באיזשהו שלב הוא גם ניתק את הקשר ביני לבין ההורים שלי".

מקרה אחר אירע כשהגיעה הביתה מאוחר ממשמרת בעבודתה בשירות הלקוחות של קופת חולים. "חזרתי ב-23:00, הוא אומר לי - 'תכיני לי אוכל'. אמרתי לו - 'אתה היית פה בבית, שמרת על הילדה, למה לא הכנת לעצמך אוכל'. הוא ענה לי: 'אפשר לחשוב מה את עושה בעבודה', והשבתי לו: 'לא עושה כלום, אבל מרוויחה יותר ממך', ואז קיבלתי את הסטירה של החיים שלי".

האירוע שהוביל למקלט לנשים מוכות התחיל בטריקת דלת לאחר ויכוח. "הוא תפס אותי: 'את לא תטרקי את הדלת בבית שלי!' וזרק אותי על הגב על שידה בחדר שינה שלנו, כשהילדה על המיטה, בעט בי והתחיל להשתולל. נכנסתי לשירותים הסמוכים והסתגרתי שם, ואז הוא יצא מהבית אחרי שלקח את כל הטלפונים איתו, הטלפון של הבית והסלולרי שלנו. אמרתי לעצמי שהיום הוא הולך לרצוח אותי. הלכתי למטבח, זה היה מאוחר בלילה ולא היה לאן לברוח. לקחתי סכין קצבים וישבתי לילה שלם על המיטה", היא סיפרה. "בחמש וחצי בבוקר אני שומעת קולות, הוא כנראה ישן בסלון ואז הוא יצא מהבית. באותו רגע לקחתי את הילדה ואת עצמי ועם טלכרט התקשרתי לבית של ההורים שלי אחרי שלא דיברתי איתם הרבה זמן, והתחלתי לבכות".

עוד בוואלה!

מחיפה ועד אילת: מבנים נצבעו באדום כחלק מהמאבק באלימות נגד נשים

לכתבה המלאה
"ניצחתי אותו, ניצחתי את הכול". שירה עזרא(צילום: באדיבות המצולמים)
לקחתי סכין קצבים וישבתי לילה שלם על המיטה"

"כשהלכתי לרווחה כנראה פגשה אותי עובדת סוציאלית חדשה כי היא בכתה יחד איתי", המשיכה. "אחרי שהלכתי הביתה לאסוף דברים למקלט, נכנסתי למונית, ישבתי מאחורה עם הילדה על הידיים שלי, וברקע התנגן 'שיר לשירה' עם 'עולם חדש וטוב אני אתן לך'. מאז - זה מה שאני עושה כל יום. עולם שבו אני מראה לילדה שלי שגם בגיל 35 אפשר להתחיל לעשות תואר ולהצליח בו, ואחר כך לעשות תואר שני. ולא לוותר, ולעשות הכול. עולם שבו לילדה הזאת לא חסר כלום, והיא מתנדבת ורוצה לשרת רק בקרבי, זה העולם שאני נותנת לה היום", אמרה בדמעות.

עזרא שחזרה כיצד בעלה, למרות הציפייה לתמיכה וחיזוק ממנו, נהג להתייחס להתייחס בזלזול ליכולותיה. "הוא תמיד היה אומר לי - 'את לא תסתדרי בלעדיי'. כשהייתי הולכת לראיונות לעבוד בשירות לקוחות של חברות תקשורת גדולות, עבודות מאוד מבוקשות, הוא היה אומר לי: 'מה את הולכת, רק הטובים ביותר מתקבלים'".

"אז כשהייתי במקלט, העובדת הסוציאלית אמרה לי להתחיל להתאפס על עצמי, אחרת היא לוקחת את הילדה, מעבירה להורים שלי ומתחילים לטפל בי", הסבירה. "ישר ישבתי על הפקס והתחלתי לשלוח קורות חיים לכל מיני מקומות. קיבלתי זימון לראיון בסלקום. התחלנו עם דינמיקה קבוצתית ואז מבחנים מול מחשב ועוד ראיונות. בסוף מודיעים לי שהתקבלתי, ואני התחלתי לבכות מולם. רצתי כל הדרך על עקבים מהמקום שהיה בו ראיון עד המקלט, שברתי את העקב גם בדרך, נעמדתי מול החדר של העבודת הסוציאלית ואמרתי: 'פנינה, ניצחתי!'. ניצחתי את כל מי שאי פעם לא האמין בי. ניצחתי אותו, ניצחתי את הכול. ומאותו הרגע החלטתי שאני מנצחת".

אורית (שם בדוי), אם לילדה

בדומה לשירה, אורית (שם בדוי) הגיעה לריאיון בסיוע ארגון "הקול הנשי". בשיחה היא תיארה בכאב דווקא מקרה אחר - מותה של מיכל סלה, שנרצחה בידי בעלה אלירן מלול לפני כחודשיים. "יש כל כך הרבה קווי דמיון בין הסיפור שלי ושל מיכל", אמרה. "קראתי כל פרט שקשור לזה ואני יודעת שזו יכולתי להיות אני. שתינו לא עומדות במה ש'מצופה' לכאורה מאישה מוכה: באות ממשפחה נורמטיבית, תומכת ומעצימה. שתינו אקדמאיות, הגבר 'צ'ארמר' וכלפי חוץ הכול היה נראה מעולה. אצלי הוא גם היה בעל מקצוע מכובד, אני עצמי הייתי בתפקיד יוקרתי, אבל בבית הוא עבד בלענות אותנו - אותי ואת הבת המשותפת".

אורית התראיינה לוואלה! NEWS לפני כשנה, סביב גל המחאות נגד אלימות במשפחה. היא יצאה אז ממעגל האלימות אחרי שש שנים עם גבר אלים. כמו בסיפור של סלה, גם אורית ובעלה החלו לצאת בגיל בוגר יחסית, תחילת שנות ה-30 לחייהם ושוב, ככל הנראה בדומה לסיפור במוצא, גם כאן האובססיה והאלימות התחזקה לאחר החתונה ובעיקר לאחר לידת התינוקת.

"הוא קבע בבית הכול: מצב הרוח, הלו"ז, מי נכנס, איפה אהיה ומה אלבש", סיפרה. "הכול נעשה דרך מחוות של רכישות גדולות, בגדים, הלבשה תחתונה ואביזרים ברמה של קליפס לשיער, עד שזה הגיע למצב שאין לי שום דבר שהוא שלי, שאני בחרתי אותו. בהיריון שהיה בסיכון, התחילה אלימות בצורה של דחיפות, לכאורה אלימות פחות חמורה".

על השאלה למה לא עזבה או התנגדה כבר אז, היא השיבה: "את פעם אחת שומעת אותו מאשים אותך במשהו, או בהתנהגות שלו עצמו, ואת אומרת לעצמך: 'אוי, הוא כזה ילדותי ומעוות את המציאות', ופעם שניה או שלישית את מתחילה להאמין בזה. זה פשוט מלחמה אבודה מראש לנסות לדבר אל אדם כזה, אל ישות כזו. אחרי הלידה, זה היה כמו משהו שבער ורק רצה לפרוץ החוצה. הייתי צריכה לבקש אישור לעשות כל דבר. חודש אחרי הלידה, כשאמרתי שאני רוצה להיפגש עם המשפחה, הוא תלש את הילדה תוך כדי הנקה ופשוט היכה אותי, בעט בי, עם הילדה על הידיים. כשהיא התחילה לצרוח הוא הניח אותה בעגלה ופשוט טיפס עליי. אני יכולה להיות מאוד רהוטה, מאוד ורבלית, אינטליגנטית והכול - אבל זה משהו שאף אישה לא יכולה לנצח, לא יכולה להילחם בזה".

"יש כל כך הרבה קווי דמיון לסיפור שלי". מיכל סלה שנרצחה בידי בעלה אלירן מלול(צילום: מערכת וואלה!, דיפולט)
הייתי מסמנת כוכבית ביומן כל יום שהיה אירוע אלימות בבית. היום אני מסמנת בסולמיות

כששמעה אורית שסלה ניהלה יומן, זה נשמע לה מוכר. "היומן שמיכל ניהלה עם החששות שלה 'מוצלח' יותר מהיומן שאני ניהלתי", סיפרה. "אני לא העזתי לפרט את המכות והאיומים והכאבים, אז הייתי מסמנת בכוכבית כל יום שהיה אירוע אלימות בבית. כשהייתי פותחת שבוע ורואה מלא כוכביות, הייתי מבינה שאני עומדת למות, שלא רחוק היום והוא ירצח אותי. היומן הזה לימים הופקד במשטרה. היום, כשאני רוצה לסמן משהו, כל דבר, אני מסמנת בסולמיות".

האלימות כאמור הובילה למעצרים, וגם להבטחות וניסיונות לשלום בית. אחרי מה שהיא מגדירה "ניסיון רצח שבנס, בנס, לא צלח" - כליאה שלה בבית ותקיפה באמצעות סכין קצבים - היא הצליחה לחייג למשטרה, לברוח ובהמשך להיפרד ממנו סופית.

היום הגרוש שלה יושב במעצר על עבירה אחרת, אבל משתחרר עוד שבועיים. "למרות שהוא יושב על משהו אחר, אני והילדה עדיין נחשבים משפחה בסיכון, אז לקראת השחרור שלו שאלו אותי אם אני רוצה להיכנס שוב למקלט לנשים מוכות. אתם מבינים? בגלל שהוא עסק בפלילים והורשע בעבירה אחרת זה איפשר לי בשנה האחרונה מרחב מחייה נורמלי וחיים רגילים. למה כשגברים אלימים או אלימים בעברם יוצאים מהכלא - הם לא ייכנסו לאיזה מקלט שיקומי? איזה אזיקון לתקופה ממושכת? מעקב שבאמת נאכף? הנה דוגמה: באיזשהו שלב לא היו עדכונים על מה קורה איתו ורק אז גיליתי שקצינת המבחן שלו ילדה והתיק שלו לא הועבר למישהו אחר. אין אף אחד שבאמת עוקב כמו שצריך. יש גישה מאוד סלחנית ומכילה כלפי גברים אלימים. לעומת זאת כלפי האישה יש כל הזמן חובת הוכחה. אני כל הזמן צריכה להסביר מה אני עושה כדי להגן על עצמי. אם אני לא רוצה להיכנס למקלט ישאלו אותי שאלות שמעריכות אם אני לא המשוגעת ואם אני אמא מספיק טובה".

"הוא משתחרר בעוד שבועיים, ושאלו אותי אם אני רוצה להיכנס למקלט לנשים מוכות"(צילום: דוברות משטרת ישראל)

למרות הכל, היא מדגישה היום שאפשר לצאת מכל זה: "אני עדיין בחרדה, אבל יכולה להגיד לך שהיום, בניגוד לעבר, אני הולכת ונעשית חזקה יותר. אני כל הזמן צוחקת עם חברים שאני חוזרת להיות מי שהייתי לפני שהכרתי אותו. לפני שבע שנים הייתי בחורה מאוד מוצלחת", היא אמרה וצחקקה, "אז גם היום אני כבר מרשה לעצמי לעמוד בביטחון מול תביעות שלו להפסיק מזונות והתעללויות כלכליות אחרות. פעם הייתי כמו דג מולו, חלשה, כמו גופה מהלכת. בבית משפט לענייני משפחה, ברבנות. היום זה אחרת, וזה משהו שאני יכולה לזקוף לזכות הזמן ולאנשים הטובים שסביבי. מקווה שגם אם תדברי איתי עוד עשר שנים אני אוכל להגיד את זה, ושאני לא על איזה שעון מתקתק".

בתיאום הראיונות עם שירה ואורית סייע ארגון "הקול הנשי".

איה, בת 23, אימא לשני ילדים

עברתי אונס מצד בעלי, ניתקתי את כל החיים שלי ושל הילדים למדינה אחרת

עד ספטמבר השנה הייתה איה (שם בדוי), בת 23 ואמא לשני ילדים קטנים בני שנתיים וארבע, במקלט מוגן לנשים מוכות וילדיהם של נעמת, לאחר שביולי אשתקד עזבה את בעלה לאחר מסכת של התעללויות. היום נמצאת איה בדירת מעבר ואומרת לכל מי שרק רוצה לשמוע, כי אין טעם למשוך את זה כמה שיותר זמן ולפחד - אלא עדיף לקטוע את זה באבו. "יש לי שני ילדים קטנים, והגיל לדעתי לא אמור לעצור אישה מלצאת מהבית. אני שומעת הרבה נשים שאומרות שעדיף לחכות שהילדים יגדלו, אך בעיני זה לא נכון. ברגע שמתחילים מצבים כאלה, צריך לצאת מהבית. ככה אני הגעתי למקלט, אחרי אלימות מצד בעלי". סיפרה איה, שחלקה זוגיות של ארבע וחצי שנים עם בעלה.

היא תיארה כיצד התחילה לחוות אלימות במהלך הקשר, וכמו נשים רבות, גם כאן הייתה מעורבת אובססיה מצד בן הזוג. "זה תמיד היה על אש קטנה. זה התחיל באמירות, ותמיד היה גבול דק בין 'אני אוהב מאוד' לבין אובססיה. אף פעם לא ידעתי אם הוא באמת אוהב אותי, או אובססיבי. ואז האלימות החלה לעלות שלבים", סיפרה.

איה, שהיא ובעלה נישאו בניו יורק כשהייתה רק בת 18, סיפרה איך רק לאחר שהגיעה לביקור בישראל הבינה שמשהו בקשר של בני הזוג אינו תקין. "היו עוד נשים, סמים ,כסף שנעלם ואני הייתי קטנה ולא כל כך הבנתי מי נגד מי. ואז פשוט אחרי ארבע וחצי שנים הגעתי לביקור בארץ והבנתי שאני בבעיה. ראיתי קשרים בריאים, נורמליים והחלטתי פשוט להישאר פה. הוא הגיע לישראל לחפש אותי, וזה היה כבר הסוף: עברתי אונס מצד בעלי. כן, יש כזה דבר. הרבה נשים חושבות שזה בסדר אם הוא בעלי, אז לבעלך מותר. לא, הוא לא יכול לעשות מה שהוא רוצה. את לא שלו והוא לא שלך", אמרה.

היא הדגישה כי הכל צריך להתנהל בהסכמת שני הצדדים. "אם זה לא רצון הדדי, זה נקרא אונס. הגשתי נגדו תלונה במשטרה ונכנסתי למקלט כשהילד שלי בן שנה". היא סיפרה שחרף מקרה האלימות הקשה עם בעלה בארץ, היא החליטה להישאר בישראל. "החלטתי לעבור מדינה, ניתקתי את כל החיים שלי ושל הילדים למדינה אחרת, רק כדי שיהיה לנו שקט ושלווה מאלימות, תככים ולחץ נפשי. הרבה נשם חושבות ש'בוא ניתן עוד זמן, הוא יתרפא, הוא ישתנה', אין כזה דבר. מספיקה פעם אחת שזה קורה - והאחריות של האישה היא לעשות עם זה משהו, להציל את עצמה מזה. אני חושבת שזה בידיים שלנו".

"האחריות של האישה היא לעשות עם זה משהו", איה(צילום: באדיבות המצולמים)
"אלימות מתחילה בטשטוש גבולות, אני לא ידעתי שאני בבעיה"

האם הצעירה חיה כיום בדירה מטעם ארגון אישה לאישה, כשלב מעבר בטיפול בה. "המטרה של דירת מעבר היא להמשיך את הטיפול עם האישה אבל גם לתת לה את החופשיות והעצמאות. הילדים יוצאים לגנים, ואנחנו כביכול בקהילה, אבל ממשיכים בטיפולים עם עובדות סוציאליות. זה מתווך את המציאות באופן יותר רגוע, מאשר שהיית במקלט במשך שנה ופתאום את צריכה להשכיר דירה לבד", סיפרה.

"אלימות במשפחה היא דבר נורא", העידה איה על תחושותיה במבט לאחור. "לאף אחד, גם לא לאישה וגם לא לגבר יש זכות להחליט לבן אדם מה הוא מרגיש, איך לנשום, איך לאכול, האם היא נראית יפה לטעמו או להפך. זה הכל נתון לבחירה של האדם עצמו ואף אחד לא יכול לכפות את עצמו על אדם אחר. אלימות מתחילה מטשטוש גבולות, אם הוא אומר לך איקס ואת שותקת - אז הגבולות מטשטשים. זה מתחיל הרבה לפני האלימות. הוא קודם מדכא אותך, את האישיות שלך כדי שלא תחשבי שאת יכולה לבד, ואז תחשבי שאת לא יכלוה בלי הבן זוג, וזה מתכון לבעיות. אלימות היא לקחת עצמאות מבן אדם עצמו. זה פשוט לשבת עליו ולהחדיר לו שהוא לא שווה. החברה צריכה להבין שזה מתחיל במילים והסוף של זה הוא אלימות".

ההבנה בנוגע למצבה הקשה, הגיעה לדבריה לאחר הגשת התלונה במשטרה. "מי שהיה לידי באותו רגע, נתן שם למה שחוויתי שם - 'אונס'". הסבירה. "עד אז לא ידעתי שאני בבעיה, אף פעם לא הבנתי שזה מה שאני עוברת. רק אחרי שאת עוברת טיפול את מבינה מה עברת, כל כך הרבה גבולות מטושטשים, את חושבת שהבאת את זה על עצמך, היית על אש קטנה וחיממת אותו. אין לאף אחד זכות להרביץ לך גם אם עברת את הדבר הכי נורא. הוא יכול לצאת, ללכת ולהסביר שזה לא מתאים לו, אבל הוא לא יכול לעשות לך דברים שימוטטו את הפרטיות והמגבלות שעליהן החלטת".

"במילה אחת - אלימות זה זוועה", קבעה. "כל אחת צריכה לעשות עם עצמה חשבון נפש, איפה היא היום והאם זה מה שהיא רוצה להמשך החיים שלה. אף אחד לא מבטיח לה את הכי טוב, היא צריכה להבטיח לעצמה את הכי טוב, והטוב יגיע אליה". על תפקודה עם הילדים במקלט לנשים מוכות, היא אמרה: "הילדים שלי עוד קטנים, אבל אני מרגישה שזה קשה להם. אני חושבת שדווקא היה לנו תהליך מדהים, הגן במקלט עטף אותנו, והפכנו למשפחה. יש מגוון רחב של אוכלוסייה: יוצאי העדה האתיופית, רוסים, ערבים, כולם הפכו לאחים שעוזרים אחד לשני. המשפחתיות שחווינו בתהליך בנתה את הילדים. עם זאת, אני ממליצה לעזוב כמה שיותר מהר את המקלט, כל עוד הילדים קטנים והשריטות הן קטנות בנפש".

מריה טל שנרצחה על ידי בעלה בקריות ובנותיה(צילום: באדיבות המשפחה)

יעל לוין, מנהלת מקלט לנשים נפגעות אלימות בנעמת, הסבירה לרגל יום המאבק כי בארגון זיהו לאחרונה מגמת עלייה בכל הקשור לגילויי אלימות במשפחה. "אנחנו רואות שיש החמרה", טענה. "זה משהו שקשור לפן החברתי היותר רחב: עוני, חברה שנהיית יותר אלימה ומקוטבת, התמוטטות של מנגנוני רווחה ומצוקות חברתיות. לכל הדברים האלה יש השפעה גם על אלימות במשפחה. אנחנו רואות שיש צורך רב לחזק את העשייה החברתית ואת הפעולות של המדינה בתחום של מניעה וטיפול, כולל בתחום של אכיפה וענישה. אם הענישה והאכיפה היו יותר אפקטיביות, פחות נשים יצטרכו להגיע למקלטים".

"יש משהו מעוות מטבעם של המקלטים לנשים נפגעות אלימות", הוסיפה. "הנשים שנמצאות בסיכון הן אלו שצריכות בעצם להימלט יחד עם ילדיהם למקלטים. יש בזה משהו מעוות. אם האכיפה והענישה הייתה יותר אפקטיבית, פחות נשים היו צריכות להגיע למקלטים". היא הוסיפה כי יש להרחיב את התקצוב בנושא. "יש צורך לתקצב את התוכניות של הוועדה הבין משרדית לטיפול באלימות במשפחה".

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully