באחד המעמדים הידועים ביותר בתולדות הקולנוע, שיא "מזימות בינלאומיות" של היצ'קוק, מתאמץ הגיבור (קרי גרנט) להציל את הגיבורה (אווה מרי סיינט) התלויה בציפורניה על פני תהום ממצוק, כיאה לתואר קליף-הנגר. אחד הנבלים (מרטין לנדאו) דורך על ידו של הגיבור. עוד רגע, בין הרים ובין סלעים, טסה רכבת העצבים אל סופה; אך שוטר מיומן צולף ברשע, הצונח אל תחתיות מותו. הצדק מנצח ואיתו גם האהבה.
בנימין נתניהו, כלל לא קדוש, נמצא היום במצבה ההתחלי של סיינט. אם לא יושיע אותו רצף מופלא של אירועים, כוכבים שיסתדרו במסילתם כפיוטו של ראש השב"כ, ייפול. הוא זקוק למציל, שיופיע ברגע הנכון ויושיט לו יד חומלת וחזקה; לאויב - אצל היצ'קוק הוא שליח המודיעין הרוסי - שלא ימשיך להתנכל לו; ולאיש החוק, שיפעל לטובתו. כל אלה גם יחד, ועכשיו.
בהיעדרם, נקלע נתניהו לנחיתות שאינה יכולה להפוך לעליונות. לכל היותר, לתיקו ולהארכה. בני גנץ עדיין לא ניצח, אבל נתניהו כבר הפסיד. המכשולים שבפניו - אביגדור ליברמן, אביחי מנדלבליט, בג"ץ - נערמים זה על זה ונראים, בוודאי במצטבר, בלתי עבירים. מתווה הנשיא ראובן ריבלין מת, מה גם שאילו השתטו בכחול לבן לאמץ אותו, היה ראש הממשלה המחודש נתניהו יכול לפטר כרצונו החוקי כל שר, גם את ממלא-מקומו גנץ.
עוד בוואלה!
מטרתו המידית של נתניהו, הכרחית אך לא מספקת, היא להגיע לסוף השבוע כשאינו ראש הממשלה לשעבר. ממשלה בראשות גנץ תמיט עליו אסון משפטי שלא יהיה בכוחו למנוע באמצעים פוליטיים. אבל גם אם גנץ ייכשל בימים הקרובים, מצוקת נתניהו לא תופג. היא רק תעבור לשלב הבא, של שלושת עד חמשת השבועות בכנסת, כשבין כה וכה יודיע מנדלבליט על החלטתו להגיש נגדו כתב אישום.
עד להודעת היועץ המשפטי נתון גורלו של נתניהו בידי שלושה גורמים - ליברמן, ראשי הרשימה המשותפת וסוררים בליכוד. חבירה ביניהם, ולו גם כתוצאת החלטות נפרדות, תעניק לגנץ רוב בהצבעה היחידה הקובעת, על אמון הכנסת בממשלה החדשה. כל הרכב של 44 אנשי כחול לבן, העבודה-גשר והמחנה הדמוקרטי ועוד שמונה ישראל ביתנו ועוד ארבעה מהמשותפת או פחות מ-55 תומכים בנתניהו, למשל אם גדעון סער ודוד ביטן יחלו בשפעת, יכתיר את גנץ ויפיל את נתניהו.
זעקת השבר של נתניהו על "מצב חירום" שיקפה רק את מצבו. אכן, עת חירום היא לנתניהו. טענתו לתלות של גנץ ברשימה המשותפת בענייני ביטחון אווילית - הרי נתניהו יתמוך בו מבחוץ בכל מבצע, מה גם ששיתוף פעולה עם ח"כים ערבים בענייני ביטחון ופינוי התנחלויות אינו פסול עקרונית בעיניו. בפברואר 2005, כשהצביע (בניגוד לריבלין, סער, אדלשטיין וארדן) בעד תכנית ההתנתקות של אריאל שרון מעזה ומצפון השומרון, הוא חבר לעבד-אל מאלכ דהמשה ונשען על הימנעות חמישה מעמיתיו.
לאיימן עודה, אחמד טיבי ושות' יש הפעם הזדמנות היסטורית: לוותר על כל דרישה מכחול לבן ולחתור לשתי מטרות בלבד, שאינן ייחודיות לציבור הערבי - הפלת נתניהו ומניעת בחירות. אם ממשלת גנץ תמעל באמונם, יצביעו בהמשך נגדה. הליכוד לא יבחל בכך.
אילו ממשלת מיעוט בתמיכת סיעות ערביות הייתה כה נוראה בעיניו, חזקה על ציוני לאומי כנתניהו שהיה עושה הכול, עד כדי הקרבה עצמית, לסכל אותה. הרי אין פשוט מכך: אם נתניהו לא יהיה שם, ממשלת גנץ-ליכוד קום תוקם. בלעדיו, תיכון תוכנית החלוקה בראשות הממשלה, עם גנץ ראשון ויורשו הנבחר של נתניהו במפלגתו שני. באותה עת, בעודו נשפט, לא ייעלם נתניהו מהזירה. הוא יישאר בכנסת, בתפקיד בולט, כגון יו"ר ועדת החוץ והביטחון. כך נהג ליברמן, כשנאלץ להתפנות ממשרד החוץ בעת שעמד לדין.
אנחנו לפני אני
אחד ממעריציו החדשים של נתניהו, תת-אלוף במילואים גל הירש, התפקד בקיץ לליכוד לאחר שפרסם ספר ושמו "אנחנו לפני אני". זה מסר האמור לקסום לנתניהו. אנחנו - המדינה, המערכת הפוליטית, התנועה שתאבד חצי שלטון אם יעמוד באנוכיותו - לפני אני, ביבי (ושרה). אלא שמימוש הערך זר לנתניהו כרחוק מעשיהו מאנטבה.
נתניהו נוהג כחוטף המכוון אקדח לרקתו העדינה של תינוק ומזהיר שדמו של העולל בראש מי שלא ייכנע לתביעותיו. המתעקשים להשלים עם התועבה המוסרית של נאשם בפלילים בראשות הממשלה הבאה, הם האחראים להקמת ממשלת מיעוט או לבחירות שלישיות. הוא שאצבעו על ההדק, אבל הלחיצה עליו תהיה בגללם.
אם מנדלבליט יחליט על העמדת נתניהו לדין בשלוש היממות הקרובות, מפולת התמיכה בו בליכוד תהיה מהירה ועשויה להתבטא כבר בהצגת הממשלה, או בהצטרפות קרובה אליה אם לא יישאר זמן יעיל לכך (גנץ, בהסתמכו על סיכומים, יכול לבשר לנשיא כחוק שהצליח להרכיב ממשלה ולפרט את ההרכב לקראת ההצבעה בכנסת בימים הבאים). ולא, התמרונים יעברו לזירת הכנסת, בלי ממשלת מיעוט שגנץ מחויב בה, קצת לאחר האמצע, ולהסגיר את ראשותה לידי יאיר לפיד.
גם סניגורי נתניהו יודעים שמאבקו נגד כתב אישום נכשל. מנדלבליט נהג כלפיו ברכרוכיות קיצונית - גנז סעיפים שהפרקליטות הכינה לאישום נגדו ונגד שרה, אסר על המשטרה לחקור פרשיות נוספות, השהה תביעת 120 אלף שקלים שבוזבזו למדינה במעונות וחיפה על מקורבו של נתניהו, ראש המוסד יוסי כהן. עד כאן: כל ויתור נוסף ימיט קלון על התובע עוד יותר מאשר על החשוד.
מנדלבליט היה יכול לבחור בסעיף אחר משוחד, בתיק 4000 (בתיק 2000 חשוד נוני מוזס בשיחוד; בתיק 1000 נחלץ נתניהו מעבירה לכאורה של קבלת שוחד כי הוחלט שלא להאשים את ארנון מילצ'ן בשיחוד). מסעיפים 99 עד 106 בכתב החשדות עולה ששאול אלוביץ' נלחץ בידי משפחת נתניהו ולחץ על אתר וואלה! NEWS לספק לה תקשורת מגוננת עליה והתקפית כלפי יריביה.
השאלה היא מדוע - מה היה מצבו התודעתי של אלוביץ'. אם לא היו כאן מתת ותמורה, כהכחשת נתניהו ואלוביץ', יש רק הסבר חלופי אחר: אלוביץ', בהכירו את משפחת נתניהו, פחד שאם לא ייענה לתובענותה, יאונה לעסקיו. זהו השדה של עבירות סחיטה באיומים, או עושק, סעיפים 428 עד 431 לחוק העונשין ("המנצל מצוקת הזולת לדרוש או לקבל דבר שאינו מגיע לו כדין", או מאיים לפגוע בפרנסה). קו כזה של מצוקת אלוביץ', אם תנקוט בו הגנתו במשפט, עשוי להועיל לו אך לא לנתניהו: רק הסעיף יעודכן.
ההכרעה בידי מנדלבליט
הגשת כתב אישום נגד ח"כ נתניהו תמנע ממנו, בדיוק כמו מח"כ חיים כץ, לכהן כשר בממשלה. על כך לא נשמעה השגה, גם לא מצד איילת שקד, בהביעה זעזוע מהתנגשות אפשרית בין בג"ץ לבין חוק יסוד. משונה: אותו חוק יסוד הממשלה, שסעיף 18 בו מפרט מתי חדל נאשם לעמוד בראש הממשלה, גם קובע, בסעיף 23, מתי חדל נאשם להחזיק בתיק בממשלה. בשני המקרים, המועד הוא לאחר הרשעה עם קלון. אצל שר, מיד; אצל ראש ממשלה, לאחר דחיית ערעורו ושני דיונים בכנסת (ועדה ומליאה). והנה, לשקד - ולנתניהו - לא מפריעה הסתירה בין סעיף 23 לבין התפטרות השרים עם העמדתם לדין מתוקף הלכת דרעי, שקדמה לחוק ושלכאורה התיישנה עם חקיקתו. על דגלם חרוט רק סעיף 18.
בדגל זה שלושה קרעים גדולים. הסעיף חל, אם בכלל, רק על ממשלת קבע שזכתה באמון הכנסת, לא על ממשלת מעבר הנמצאת במעין שירות מילואים פעיל. בניגוד להלכת דרעי, הוא לא נבחן מעולם, מפני שהחשדות נגד ראשי הממשלה שרון ואולמרט לא הפכו לכתבי אישום נגדם בעת כהונתם, וטרם נקבעה בו הלכה דומה או שונה. ומעל לכל, אם נתניהו, כמו גנץ ושאר 118 הנבחרים הנוספים, טרם הרכיב ממשלה, תידון לא שאלת ההדחה מתפקיד שאינו ממלא, אלא סוגיית פסילתו מלהתמנות אליו.
בסוגיה אחרונה זו, כפי שהקדים לנתח לפני כמעט שנתיים אחד מסניגורי מנדלבליט בפרשת הרפז, עו"ד אשר הלפרין, ניתן להסיק מעמדת בג"ץ בנושא דומה (כשירות נאשמים לעמוד בראשות עיריות) שנתניהו ייפסל להרכבת ממשלה. זה כשלעצמו אינו מבטיח רוב בכנסת לגנץ, כי אפשר שליברמן יחבור אז למנצח בליכוד, בהתמודדות-בזק על ירושת נתניהו ובנוסחת פשרה עם החרדים.
בכל מצב, ההכרעה בידי מנדלבליט, בשלושה מובנים. ראשית, בעיתוי ההודעה על כתב האישום - בשתי היממות הבאות, שכמותן כמבצע "חגורה שחורה" של גנץ, או לאחריהן, בזירה המורחבת בכנסת. שנית, בתוכן האישומים, כי התקבע הרושם הכוזב ששוחד לבדו הוא סעיף כבד ומרמה והפרת אמונים הם זוטי דברים. שלישית, בכובעו הנוסף של היועץ, בעמדה שיציג בבג"ץ במענה לעתירות שיידרשו את פסילת נתניהו, אם גנץ עדיין לא יקים ממשלה.
בזירה הציבורית, נתניהו המאיס את עצמו והיה למאסיהו. במשפטית המקרינה על הפוליטית, כל התשובות שמורות אצל מנדלבליט, אבל ברור מה הוא רוצה - שלא תהיינה בחירות נוספות ושתקום במהרה ממשלה שאחד מחבריה יהיה שר משפטים שיחתום על מינוי ועדה בראשות מנדלבליט לאיתור פרקליט המדינה הבא, האמור להיכנס לתפקידו באמצע דצמבר.