מהרמזים שפיזר תא"ל זילברמן ניתן ללמוד שישראל לא חסכה מאמץ כדי להפציר בבהאא לחדול בטרם ייחדל. אפשר לשער שהמודיעין המצרי התבקש להבהיר לו, במישרין ובאמצעות חמאס, שאם יעמוד במריו - דמו בראשו. ללא הועיל. הוא עשה את חשבונו והחליט להמשיך; הרתעה לא הייתה כאן. ההתנקשות בו הייתה אם כך במסגרת כללי המשחק באזור ולמעשה גם בשירות חמאס ומצרים: אזהרות יש לממש.
ההתנקשות האווירית בבכיר הג'יהאד האיסלאמי, בהאא אבו-אל עטא, משקפת את הדילמה הישראלית הקבועה מול רצועת עזה: עם מי מדברים שם, האמנם אפשר לסגור עסקה עם אחראי כלשהו, איך לפעול באופן המצמצם נזקים ולא מגביר אותם.
ככלל, צה"ל חדל להשתמש בסכו"ם - סיכול ממוקד. יעילותו מוגבלת. הרי לא הצידוק המוסרי ואף החוקי, הבא להורגך הסכ"ם להורגו, הוא הקובע. המאזן הוא תמיד בין יכולתו של היעד לסיכול להמשיך ולהזיק לבין מחיר התגובה הפלסטינית על הסיכול, מיד וכשיקום לחלל יורש.
אל תפספס
לכן בחר הבוקר הרמטכ"ל, רב-אלוף אביב כוכבי, לשגר לעזה איתות פומבי באמצעות דובר צה"ל, תא"ל הדי זילברמן: אין בכירים נוספים על הכוונת, מי שלא יפגע בישראל לא ייפגע, בהאא היה חריג חד-פעמי. ככל שהדברים תלויים בישראל, אפשר לחזור לשגרה, ובלבד שמטחי הזעם, הנקם והתסכול הצפויים לא יגרמו לקורבנות בנפש.
מדינה אינה יכולה לחיות בכוננות ספיגה מתמדת, רק מפני שאיזה בהאא עושה דין לעצמו. הקלישאה "לכל כדור יש כתובת" מניחה שבצד השני יש אכן כתובת. בשמונה השנים האחרונות, מאז שחרורו של יחיא סינוואר בעסקת גלעד שליט, ראש חמאס אמור להוות אותה כתובת, למגעים מילוליים ואלימים. אם הוא אינו מסוגל לכפות את מרותו על סוררים, ולחילופין אם אותם סוררים אינם מצליחים למשמע את הסורר העיקש מכולם, נותרה רק דרך אחת, כדי ששתי אוכלוסיות, שמונה מיליון ישראלים ושני מיליון עזתים, לא תהיינה שבויות בגחמותיו של יחיד, הנענה רק לקולו הפנימי או להנחיות מטהראן.
אי אפשר להשלים לאורך זמן עם מצב של יחיא בוהה ובהאא חי. בצה"ל העריכו ששליטת חמאס בעזה ירדה אל קו 70 האחוזים, פחות או יותר. הארגון עודנו קיצוני במצעו הבסיסי כלפי ישראל, אך מתון יחסית בנכונותו להגיע למתכונת של דו-קיום ארעי ומותנה ורך מבעבר ביכולתו, על פי תחושתו, להתמודד עם המאתגרים את שלטונו - לפני תריסר שנים היה זה פת"ח, שדוכא באכזריות, היום ההבלגה כלפי הגא"פ היא כאילו מדובר ברשת הלבשה. אבו אל-עטה הפריע להסדרה המיוחלת, שתביא שקט לדרום ותכלול עסקת שבויים, נעדרים ואסירים. הברירה שעמדה בפני ישראל במפורש וחמאס במשתמע הייתה לפיכך סיכום או סכו"ם.
בהאא ידע היטב שבעיני ישראל הוא בן-מוות; ולא רק בעיני ישראל. סינוואר לא היה שותף להתנקשות, לפחות לא ככל הידוע, ומי יתיימר לדעת את נתיבו הפתלתל של המודיעין, אבל ניתן להקביל את הכרתו בכורח הישראלי להיפרע מבהאא להחלטת יצחק שמיר וחבריו בהנהגת לח"י להרוג - בחולות השפלה, כיום בטווח רקטות הגא"פ -את עמיתם אליהו גלעדי, שהתנהגותו הפרועה סיכנה את הארגון ומאבקו. שמיר פיצה במשהו את מצפונו בהעניקו לבתו את השם "גלעדה". לסינוואר אולי לא יהיה נכד בשם בהאא, אך מנהיג חמאס מבין את ההגיון שביסוד הסיכול, גם אם כלפי חוץ עליו לדבוק בנוסחאות "הפשע הישראלי" וללחוץ קצת על ההדק - בדיוק כפי שנהג חסן נסראללה לפני חודשיים, כשנהרגו לבנונים בסוריה בתקיפה ישראלית ורחפנים שיוחסו לצה"ל פגעו במטרה בלב ביירות. זאת יציאה ידי חובה, מידה כנגד מידה, לא הסלמה העלולה לצאת משליטה.
מהרמזים שפיזר תא"ל זילברמן ניתן ללמוד שישראל לא חסכה מאמץ כדי להפציר בבהאא לחדול בטרם ייחדל. אפשר לשער שהמודיעין המצרי התבקש להבהיר לו, במישרין ובאמצעות חמאס, שאם יעמוד במריו - דמו בראשו. ללא הועיל. הוא עשה את חשבונו והחליט להמשיך; הרתעה לא הייתה כאן. ההתנקשות בו הייתה אם כך במסגרת כללי המשחק באזור ולמעשה גם בשירות חמאס ומצרים: אזהרות יש לממש.
מעט תהילה, הרבה אחריות
כוכבי היה ראש אמ"ן במבצע "צוק איתן" והתחכך אז בראש השב"כ יורם כהן. כרמטכ"ל, יחסי העבודה שלו עם יורשו של כהן, נדב ארגמן, מעולים. כוכבי טרח להדגיש את חלקו של השב"כ באיתור בהאא החמקמק ובהפללתו, שכללה גם אימות הימצאותו במקום שהיפגעותו בחימוש זעיר ומדויק לא תקטול בלתי-מעורבים. השב"כ בישל וצה"ל, חיל-האוויר, כבש. זאת ההתקפה. עד כמה יעילה גם ההגנה של כיפת ברזל, אוגדת עזה ופיקוד העורף, ייבחן בשעות וביממות הקרובות.
יכולת מודיעינית ומבצעית מהסוג שמומש נגד בהאא נשמרת לרוב למהלומת הפתיחה של מערכה, למשל נגד מפקד חמאס אחמד ג'עברי ב"עמוד ענן" ב-2012. הפעם היא נשלפה בתקווה למנוע מערכה כזו, שהייתה עלולה להתפתח אילו בהאא מימש את כוונתו לבצע פיגועים רקטיים ויבשתיים נוספים.
הפגיעה בבהאא אירעה בדיוק שנה לאחר הסתבכותה של הפעולה המודיעינית בחאן יונס, ב-11 בנובמבר אשתקד. ללא פעולות כאלה, שברגיל אינן נחשפות, מסתכנים צה"ל והשב"כ בפערי מידע שבלעדיהם קשה ויקר לפעול נגד יעדים מסוגו של בהאא. המסקנה היא שהוגן יותר לבחון את המכלול, ולא כל רכיב בו בנפרד.
אם לא יושם מחסום מישפטי על דרכו של נפתלי בנט למשרד הביטחון, ההתנקשות בבהאא, שאושרה לפני כשבוע והמתינה להצטברות הנכונה של הנתונים, הייתה הפעולה האחרונה של בנימין נתניהו בתפקיד שר הביטחון; היא והאזעקות שבעקבותיה במרכז הארץ. זה מסר מהמציאות לבנט. כאן לא אמריקה, פה אין טראמפ שישתבח בהתנקשות במנהיג דאעש ביודעו שאין סכנת רקטות בוושינגטון ובניו יורק. יידע כל בנט: בביטחון יש מעט מאד תהילה והרבה יותר אחריות.