בין כניסת השבת לצאתה, נתניהו וליברמן הכתיבו לגנץ מציאות חדשה

אחרי תקופה ארוכה של נמנמת פוליטית יחסית, זריקת מרץ עוצמתית ניערה את המערכת בסוף השבוע. שניים מתוך שלושת השחקנים המרכזיים על המגרש, בנימין נתניהו ואביגדור ליברמן, יצאו למהלכים ותמרונים שחידדו את כללי המשחק: לפני כניסת השבת, נתניהו הודיע על המינוי של נפתלי בנט לתיק הביטחון ואיחוד הסיעות של הימין החדש והליכוד, והרג את החלומות של כחול לבן על עריקה אפשרית שלו ושל איילת שקד לטובת ממשלת מיעוט בראשות גנץ.

בצאת השבת, ליברמן שלף את הקלף שלו, וטלטל את הקיפאון במגעים לממשלת אחדות כשהציב לנתניהו וגנץ איום אמיתי על השולחן: אם הם לא יקבלו את התנאים שלו לאחדות - הוא יקים ממשלה עם הצד האחר. בתווך, גם הוא הרג כמה חלומות - בליכוד, ש"ס, ועוד, ושל כל מי שקיווה לברוח מהקלפי אל בחירות ישירות לראשות הממשלה, והסיר את האפשרות הזו מהשולחן.

רק השחקן השלישי, בני גנץ, זה שיש לו עוד עשרה ימים לנסות להרכיב ממשלה, לא שלף שום שפן פוליטי מהכובע; בין כניסת השבת לצאתה, נוצרה עבורו מציאות חדשה וגבולות גזרה שעוצבו על ידי מישהו אחר, או בעצם שניים. בעשרת הימים הקרובים גנץ יצטרך לקבל "החלטות קשות", כפי שהצהיר כשקיבל את המנדט מהנשיא, ונתניהו וליברמן צמצמו לו את מרחב האפשרויות.

קלף המיקוח העיקרי שהיה לו במשא ומתן על אחדות - ממשלת מיעוט - נחלש משמעותית. בכחול לבן ניסו בשבועות האחרונים לגייס את בנט ושקד להצטרף לממשלת מיעוט עם העבודה, המחנה הדמוקרטי וישראל ביתנו, שלא תזדקק לאצבעות הרשימה המשותפת. אבל נתניהו היה צעד אחד לפניהם וסגר את הדלת. הוא נעל את הימין החדש בליכוד להמשך הכנסת ה-22, והגשים את חלומו של בנט להיות שר הביטחון. כן, בדיוק באותה קלות שבה סירב בשנה שעברה לדרישה שלו להתמנות לאותו תיק. הפעם, המטרה הייתה שווה את האמצעי: הוא ביצר את בלוק ה-55 והותיר את כחול לבן עם אופציה הרבה יותר קלושה ומורכבת פוליטית שמתבססת על תמיכת הרשימה המשותפת ותלויה באדם אחד - ליברמן.

ליברמן דווקא לא סגר את הדלת שישתף פעולה עם ממשלת מיעוט של המרכז-שמאל אמש בחדשות 12 ונראה שהוא משאיר אותה בחיים ולו רק כקלף מיקוח מול נתניהו, שחרד שתקום ממשלת מיעוט שתדיח אותו מבלפור. אבל הוא גם לא שלל את האפשרות שיחבור חזרה לגוש הימין-חרדים.

שתי האפשרויות רעות מבחינתו: חבירה למרכז-שמאל ושיתוף פעולה עם הח"כים הערבים מנוגדים לטבע האידיאולוגי שלו ושל הרבה מתומכיו ומצביעיו, אבל הצטרפות לממשלת ימין-חרדים, באותו הרכב שממנו ברח לפני שנה, שנגדו רץ בבחירות, ושאליו סירב להצטרף עד כה, עשויה להגחיך אותו לנצח נצחים. אתמול הוא אותת שהוא מוכן לשאת במחירים - רק לא בחירות.

התנאים בנוסחת האחדות של ליברמן מוכרים וברורים, ונוגעים בשני סלעי המחלוקת הטעונים ביותר במשא ומתן בין כחול לבן והליכוד: הרוטציה והגוש. עד כה, נתניהו לא הסכים להיפרד מהשותפים הטבעיים שלו בבלוק, וגנץ לא הסכים שנתניהו יהיה ראשון ברוטציה ובהמשך יצא לנבצרות, אחרי שיוגש נגדו כתב אישום.

ליברמן שלף את האקדח שאמור לחייב את שני הצדדים להתפשר, או לקחת את הסיכון שהצד השני ירוויח בגדול. "כל אחד שלא ידע לקבל את ההחלטה הנכונה - אנחנו נתמוך בצד השני". פי אלף יותר לשון מאזניים.

על פניו, המתווה מספק מוצא הגון לכל אחד מהצדדים, אבל הפשרות שהוא מבקש נושאות מחיר פוליטי כבד: הציפיה שנתניהו ייפרד מהבלוק שמעניק לו חסינות פוליטית, רגע לפני כתב אישום כשהוא ממש צריך אותם, קלושה, ומהצד שני, מתווה הנבצרות לא מקובל על כל החברים בקוקפיט. גנץ נחשב למי שמוכן לשקול את המתווה שהניח הנשיא ריבלין, כדי לשים תאריך עם סוף לכהונת נתניהו ולהתמנות לראש הממשלה בעוד כשנה, אבל לפיד, יעלון ואשכנזי לא נלהבים, בלשון המעטה, לשבת תחתיו, גם אם זה רק לכמה חודשים.

ככלל, לגנץ אמור להיות יותר קל לשכנע את חברי כחול לבן לקבל את המתווה ולו רק למראית עין, במיוחד לאור האיום שנלווה לו, כדי לשמור את ליברמן בצד שלהם. כשהבחירה היא בין ממשלת אחדות שבראשה עומד נתניהו לתקופה מוגבלת, לבין ממשלת ימין חרדים עם ליברמן, שבה הוא יכול להמשיך לכהן עוד זמן רב, החישוב הפוליטי בכחול לבן עשוי להשתנות.

בתרחיש קיצוני - גנץ עשוי להחליט להיכנס לממשלה עם נתניהו גם בלי לפיד, למרות שזה נראה לא סביר בעת הזו. נתניהו, מצד שני, יחשוש הרבה יותר להראות סימני התרחקות מהבלוק, כי ברגע שהחרדים יריחו שהוא מתרחק מהם הם עשויים לנוע לכיוון גנץ. במידה רבה המשחק יהיה מי מסרב לליברמן ראשון, ובמקרה ששניהם מסרבים, המשמעות היא כנראה בחירות. כמו בדילמת אסיר משולשת, כולם משחקים בתנאים של אי ודאות לגבי הצד השני, והתוצאה הסופית לא בהכרח תהיה התוצאה האופטימלית.

גנץ טרם הגיב לאירועי סוף השבוע, אבל הוא פותח את השבוע הגורלי ביותר בחייו הפוליטיים עד כה כשידו על התחתונה. עם הצירוף של הימין החדש לליכוד, הם יהפכו לסיעה הגדולה בכנסת, ויגנבו לכחול לבן את תואר הבכורה; בעוד הם מנהלים משא ומתן על "קווי יסוד" עקרוניים, נתניהו עקץ את החלופה הכי טובה שהייתה להם להקים ממשלה בלעדיו.

אפשר לנבור שעות בארכיון ולמצוא אמירות ביקורתיות של בנט על מדיניות הביטחון של נתניהו ולגלוגים של הליכוד על דרישתו לקבל את תיק הביטחון, אבל פוליטית זו הייתה עסקה משתלמת - כל אחד מהם קיבל את מה שהוא צריך: נתניהו מחץ את חלומות פיצול הבלוק ובנט קיבל את תיק חלומותיו, גם אם זה לארבעה חודשים.

גנץ מדווח בפייסבוק מזה שבועות על "דברים שקורים" במגעים חשאיים, אבל מאז הבחירות נתניהו הוא היחיד שעשה מהלכים פוליטיים אמיתיים - עצם הקמת בלוק ה-55, והביצור של הבלוק עם המינוי של בנט -שאיתם הוא חסם כל יכולת להקים ממשלה בלעדיו, אפילו במחיר בחירות נוספות. בסוף השבוע נתניהו הוכיח שלמרות התיקו עם גנץ בבחירות, הוא נותר זה שקובע את כללי המשחק - אבל ליברמן מיהר להזכיר שהכל תלוי גם בו. המהלך העיקרי של גנץ עד כה היה לשמור אותו קרוב אליו, וזה הדבר היחיד שהוא יכול לעשות בשבוע הקרוב.

לא בטוח שנוסחת ליברמן תביא לפריצת דרך במגעים לממשלת אחדות, אבל היא מחדדת את היותו לשון מאזניים - אם ירצה ימליך את גנץ לראשות הממשלה ואם ירצה, ימליך את נתניהו - היא משאירה אותו במרכז העניינים, ומציגה אותו כמי שעושה הכל כדי למנוע בחירות. אם זה לא יצליח - לפחות הוא יגיע מוכן במשחק הבליים גיים. ובסגנון ליברמן; המתווה שלו לא בהכרח יספק מוצא מהפלונטר אבל הוא בהחלט מכניס בו קצב ועניין.