הרעיון "להוביל באף" את איראן לשולחן המשא ומתן קרס. הוא התחיל את תהליך הנביטה בין לשכת ראש הממשלה בירושלים לבין משרדי בכירי אגף המודיעין בצה"ל, שחשבו שלא נכון לבטל את הסכם הגרעין של איראן עם מדינות המערב, אלא ליצור משבר מדומה - להפעיל מנופי לחץ על טהראן באמצעות סנקציות כלכליות והגבלת תנועת הבכירים.
לאחר מכן, קיוו הבכירים ללחוץ על כפתור הטיימר כדי למדוד כמה זמן ייקח למשטר האייתוללות להתחנן למשא ומתן מחדש, באופן שיאפשר לבית הלבן להכניס בו סעיפים חדשים שיקזזו את יכולות האיראנים ויצמצמו את הביטחון העצמי שלה, שנמצא במגמת עלייה כבר כמה שנים.
אל תפספס
אולם, היו גורמים בכירים בישראל שלא קראו נכון את האיראנים - אלופי המשא ומתן שמשכו את מנהיגי אירופה לתוך מלכודת דבש. זו שהתירה להם להחזיק ביכולות צבאיות מתקדמות, להמשיך בפרויקט הטילים ולממן פעילות טרור ברחבי העולם.
כך קרסה הקונספציה: נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ אימץ את הרעיון הישראלי והטיל סנקציות קשות על איראן, כולל שיגורי ציוצים מאיימים. כשהאיראנים נבהלו ועשו קולות של פשרה - בכירים במטכ"ל התרברבו שמדובר ברעיון תוצרת כחול לבן.
עם חלוף הזמן, הבינו במערכת הביטחון שמישהו לא העריך נכון את העתיד לבוא. בכירים אמריקנים התבטאו לאחרונה בשיחות סגורות כי הם כבר מבינים שהאיראנים לא ייסוגו לאחור. להערכתם, בטהראן הבינו שארצות הברית נמצאת במערכת בחירות לנשיאות, כך שטראמפ לא באמת יעז להיכנס איתם לעימות צבאי ישיר כדי לא לפגוע בתדמיתו ולטלטל את הכלכלה האמריקנית.
לשם כך, עליהם להמתין עד להכרעה על זהות הנשיא הבא של ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות. אם יהיה זה נשיא אחר, האיראנים מקווים לחזור להסכם הגרעין המקורי שנחתם בשנת 2015. אם טראמפ ייבחר בשנית יהיה עליהם לשבור את הראש: האם פניהם לעימות צבאי ישיר על גורל הגרעין - או שיסכימו להגיע לפשרה לפחות למשך ארבע שנים נוספות.
לחזור לימים שלפני 2015?
היציאה ההדרגתית של איראן מהסכם הגרעין, והודעותיה התכופות על החזרה להעשרת האורניום והפעלת המתקנים, כבר לא אמורה להדאיג את מערכת הביטחון בישראל, אלא להוביל אותה לכדי פעולה. הדרג המדיני בישראל צריך כבר להתייחס לתרחישים מסוכנים. החמור מהם ביותר הוא האפשרות שאיראן פועלת בחשאי במישור הצבאי להעשרת אורניום כדי לייצר פצצות גרעיניות, או לפחות להתקרב לטווח של העשרת אורניום שיאפשר לה פריצה מהירה לשלב הקריטי של ייצור פצצה.
בנוסף לכך, איראן הוכיחה במעשים שהיא לא רק הולכת על הקצה בפרויקט הגרעין, אלא גם מנצלת את המציאות במזרח התיכון כדי לבצע פעולות טרור, כמו המתקפה על מתקני הנפט בערב הסעודית, או פיגוע הרחפנים שסוכל ברמת הגולן הסורית בחודש אוגוסט האחרון. על ישראל להתכונן לפיגוע משמעותי מאוד בעורף המדינה, לא רק מבחינת הגנה אלא גם בגביית מחיר. אם הדרג המדיני בישראל יחלט שיש לתקוף בלב איראן, עולה השאלה האם לקחת בחשבון אפשרות לפגוע במתקני גרעין איראנים.
אם תהיה התלקחות בין איראן לבין ישראל, הדרך למלחמה ביותר מחזית אחת תהיה מהירה מאוד. צה"ל צריך לשקול על בסיס המידע המודיעיני האם לחזור לימים שקדמו לחתימה על הסכם הגרעין בשנת 2015, כשראש הממשלה בנימין נתניהו דיבר על כל האופציות שנמצאות על השולחן. בחיל האוויר - מהטייסים, דרך צוותי הקרקע ואפילו מנהלי המטבחים בבסיסי החיל - לא זוכרים תקופת אימונים אינטנסיבית כמו באותה השנה, כחלק מההכנה לאפשרות של תקיפה באיראן. מדובר בשאלה כבדת משקל, מאחר שמשמעותה היא עיצוב מחדש של התכנית הרב-שנתית של צה"ל, הקצאת תקציב מיוחד לחימושים ולאימונים בהיקף גבוה ורכש יכולות בהגנה ובהתקפה.
לאור המציאות הנפיצה במזרח התיכון, על הציבור הישראלי להבין שבמסגרת האפשרות להתנגשות, בנתה איראן איומים על עורף מדינת ישראל גם מלבנון, סוריה, תימן, עיראק, רצועת עזה ומקומות נוספים. אם המנהיג העליון של איראן עלי חמינאי ירגיש שחרב מונחת על צווארו, הוא עלול ללחוץ על הכפתור האדום, והמלחמה הבאה לא תהיה דומה בשום צורה למה שהכירו במדינת ישראל כבר עשרות שנים מבחינת היקף הטילים והפגיעות בעורף.
