הסערה סביב האמצעים הפסולים שהופעלו בחקירתו של ניר חפץ, טרם הפיכתו לעד מדינה בתיקי ראש הממשלה, מסרבת לשכוך. לא ניתן לומר הרבה על תרגיל החקירה שנעשה לחפץ, אך על פי הפרסום של עמית סגל בחדשות 12 מדובר בזימון למשטרה של אדם שאינו קשור לתיק 4000, אך ורק כדי להפעיל לחץ על יועץ התקשורת לשעבר של משפחת נתניהו. למרבה הצער, חפץ אינו לבד - וגרסאות שונות של הפעלת לחץ באמצעות מקורבים צצות מדי פעם בחקירות.
בשנת 2007 נעצר ראתב אבו עצא, גנב רכב שבמהלך מנוסתו דקר את השוטר שלומי אסולין וגרם לפציעתו באורח קשה. בחקירה סירב אבו עצא להודות בהאשמות שהוטחו בו, עד שנודע לו כי המשטרה עצרה את אביו, אמו ואחותו. החשוד טען שנעצרו כדי ללחוץ עליו, בעוד העילה הרשמית הייתה שהם נעצרו כדי למנוע מהם לתאם עדויות באשר לאליבי שמסר. בית המשפט קיבל את גרסת המשטרה, ואת הודעותיו של אבו עצא, שהורשע ונשלח ל-20 שנות מאסר. עונשו אף הוחמר לאחר שהשוטר אסולין מת מפצעיו.
לקריאה נוספת בנושא:
כמה שנים לאחר מכן נחשד אדם בשם ג'יאד חמאיסה ברצח אחותו. בזמן החקירה טרם נמצאה גופת האחות, ולמעשה כלל לא היה ידוע בוודאות שהיא נרצחה, אך חמאיסה נעצר והיה בחזקת החשוד העיקרי. החוקרים עצרו גם את הוריו בשל חשד עמום לפיו "נטלו חלק בעבירת הרצח, או בפריפריה שלה". מעצרה של האם שימש את החוקרים - הם הכניסו אותה לחדר החקירות של בנה, ושם בכתה, צעקה והשתוללה. החוקרים אמרו לו שוב ושוב שהוא האחראי למצב של אמו, והבטיחו לשחרר אותה ואת יתר בני המשפחה העצורים אם יודה ברצח. בית המשפט אישר לחלוטין את התרגיל, דחה את הטענה כי מעצר בני המשפחה נעשה אך ורק כאמצעי לחץ, והרשיע את חמאיסה.
אמצעי הלחץ "המשפחתיים" לא נשמרים רק למקרי אלימות קשים. בשנת 2000 נחקר אדם בשם צבי ארבל בחשד לתיווך בשוחד בעיריית ירושלים. הוא ביקש מבית המשפט לפסול את ההודעות שמסר במשטרה, וטען שהופעלו עליו לחצים לא חוקיים להעיד כי בכיר בעיריית ירושלים קיבל שוחד. לדבריו, החוקרים איימו כי יזמנו את זוגתו לחקירה ויחשפו בפניה שהוא מנהל קשר אינטימי עם אישה אחרת. החוקרים אף איימו, לטענתו, שהדבר ייוודע לאביה של זוגתו, אדם חולה מאוד, ועלול להחמיר את מצבו.
נעם סולברג, אז שופט בבית משפט השלום בירושלים וכיום שופט בית המשפט העליון, קבע כי זימון זוגתו לחיים של ארבל באותו שלב של החקירה דווקא לא היה מופרך. הוא הוסיף כי החוקר לא איים על החשוד - אלא רק "הסביר לו על משמעויות העניין", ורצה "להטיח בו ולהראות לו רוב המידע האצור אצלו". סוף דבר: ההודעות במשטרה התקבלו, וארבל הורשע על בסיסן.
המצב השונה של חפץ
ניר חפץ אמנם היה חשוד בזמן שהופעלו עליו הלחצים, אך המשטרה לא בוחלת בהפעלת אמצעים קיצוניים גם כלפי עדים, בתיקים שלדעתה מצדיקים זאת. למשל, במסגרת חקירתו של גבי קורסונסקי, "האופנובנק 2" שהורשע ברצח ובמעשי שוד, הגיעו החוקרים גם לידידתו שלא הייתה חשודה בדבר.
"עיון בתמליל החקירה וצפייה בדיסק בו תועדה החקירה, מעלים איומים, קללות, השפלות ושלילת זכויות", כתב השופט אחיקם סטולר. החוקרים אף איימו על הידידה שבתה הקטנה תילקח ממנה. "(החוקר) בחר לעשות שימוש ב'שירותי הרווחה' והכל על מנת להוציא מהעדה עוד פרטים שיסייעו בהרשעת הנאשם", הוסיף השופט סטולר. "הוא המשיך להתנהל באופן המתואר מול העדה המייבבת בבכי, עת סברה כי שירותי הרווחה לוקחים חסות על בתה".
יש מי שטוען שרבים מאלו שמזדעקים על חקירתו של חפץ אינם דואגים לזכויות החשודים, אלא דווקא לזכויות ה-חשוד בה"א הידיעה - בנימין נתניהו. זה בהחלט ייתכן. אבל לפעמים מתוך שלא לשמה בא לשמה, ואם הסערה תשפר ולו במעט את ההגנה על זכויות חשודים ונחקרים - דיינו.
דווקא עבור החשוד נתניהו יש תועלת מוגבלת למדי בטענות לאמצעים פסולים שננקטו כלפי חפץ. בדרך כלל טענות כאלה עולות כשנאשם או עד שמסרו עדות מפלילה במשטרה מסרבים לחזור עליה בפני בית המשפט, וטוענים שנגבתה באמצעים פסולים. אצל חפץ המצב שונה. הוא צפוי לחזור בבית המשפט על הדברים שמסר לחוקריו, ולהבהיר שמסר אותם מרצונו החופשי. ככל שכך אכן יקרה, סנגורי נתניהו יתקשו להוכיח את ההפך.
טענה נוספת שעלתה בימים האחרונים נוגעת לשינויי הגרסאות של חפץ במהלך חקירותיו. אלא שעדותו של חפץ לא עומדת לבדה, ונתמכת בראיות חיצוניות רבות. למשל, פורסם כי חפץ לא הצליח לזכור מתי התקיימה פגישה קריטית בין נתניהו לאלוביץ'. הוא סיפק מספר גרסאות עד שלבסוף "ננעל" על התאריך הנכון לאחר שיצא מהחדר עם חוקריו. זה עשוי להישמע מחשיד, אך השורה התחתונה היא שקיומה של הפגישה ממילא הוצלב ואושר בראיות חיצוניות שאינן תלויות בעדותו, או בזיכרונו, של חפץ.