עם עשרות מגויסים מהמגזר, שלטון הפחד של אל-בגדאדי הורגש גם בישראל

אחד הרגעים שבהם הטרור של הג'יהאד העולמי הרגיש קרוב מתמיד לישראל היה בסוף דצמבר 2005, כשמטח של שש רקטות שוגר מדרום לבנון לעבר קריית שמונה ויישובים נוספים בגליל המערבי. נזק נגרם למבנים ואזרחים לקו בחרדה. במערכת הביטחון העריכו שהאחראים לשיגור הם גורמים פלסטיניים מלבנון שפעלו מתחת לאף של חיזבאללה, אך חודש לאחר מכן "נסיך אל-קאעדה בעיראק", אבו מוסעב א-זרקאווי, הפיץ קלטת שבה קיבל אחריות על ירי הרקטות, וטען כי המטח בוצע בפקודה של אוסמה בן לאדן.

באותם הימים, התחרה א-זרקאווי על המקום השני ברשימת הטרוריסטים המבוקשים של ארצות הברית עם היימן אל-זווהירי, סגנו של אוסמה בן לאדן שעדיין שוטט בחופשיות בין אפגניסטן לפקיסטן. ארגוני המודיעין האמריקניים השקיעו מאמצים אדירים ותקציבים בלתי נתפסים כדי לאתר את א-זרקאווי ברחבי עיראק ולחסלו, אך ללא הצלחה. הוא הצליח פעם אחר פעם להימלט, לעיתים ברגע האחרון.

באותה השנה עשה א-זרקאווי טעות גדולה מאוד והחליט לאשר כמה פיגועים קטלניים, במיוחד במולדתו ירדן. המלך עבדאללה השני הבין כי האזרח, שבילה שנים ארוכות מאחורי סורג ובריח בממלכה ההאשמית, אך התרחק ממנה בלב וברגליים ופיקד על מגה-פיגועי טרור נגד יעדים בעיראק, חזר להיות בעיה ירדנית. בהתאם לכך, הוא הנחה את המוחבראת הירדני לסייע במצוד אחריו.

גורמי המודיעין הירדני, המתמחים בהפעלת סוכנים ומתאפיינים ביתרון על פני כל ארגון בפיצוח הקוד השבטי והתרבותי באזור, הצליחו להביא את "ידיעת הזהב" שפיצחה את התעלומה סביב מקום מסתורו של א-זרקאווי בעיראק. המעגל נסגר וארצות הברית חיסלה אותו בהתקפה אווירית. החשש שמא שוב יימלט בדקה ה-90 הכריע לטובת פעולה אווירית במקום פעולה מהקרקע.

א-זרקאווי, טרוריסט אכזר שקידם פיגועים מפלצתיים, השאיר אחריו מורשת לחיזוק ארגון "המדינה האסלאמית" (דאעש) בנפרד מאל-קאעדה של בן לאדן. את מקומו ירשו איוב אל-מסרי עומאר אל-בגדאדי, שפיקד ברציפות במשך כארבע שנים.

בשנת 2010 מונה אבו בכר אל-בגדאדי. אולם, לפני שמתעכבים על קורותיו של רב המרצחים, שחוסל השבוע במחוז אידליב שבסוריה, יש להאיר את הזרקור אל הדרמה המטלטלת שהתרחשה מהעבר השני של המתרס. הגנרל סטנלי אלן מק'קריסטל, שניבאו לו עתיד גדול, סיים את תפקידו בשירות הצבא האמריקני לאחר שהתבטא בריאיון לעיתונאי מייקל הסטינגס מה"רולינג סטונסט" נגד המדיניות של נשיא ארצות הברית.

בספרו של הסטינגס, "The Operators", מתואר סיפורו של גנרל מק'קריטסל כמפקד הכוחות המיוחדים האמריקניים, שהוביל מבצעים מורכבים נגד כוחות הטרור בעיראק ואפגניסטן. חלק ממבצעים אלה הסתיים בחיסול, אחרים בלקיחה בשבי והיתר באיסוף מודיעין איכותי ורגיש. מק'קריסטל סייע בלכידתו של סדאם חוסיין ולחיסולו של א-זרקאווי. גדולתו הייתה ביוזמה של רצף משמעותי של מבצעים מיוחדים מבוססי מודיעין מדויק, שהפעילו לחץ כבד ביותר על ארגוני הטרור וגרמו לפיקוד הבכיר של אל-קאעדה וטאליבן לבצע טעויות. מכאן, הדרך לחיסול מפקדים בכירים הייתה קצרה.

הגנרל המעוטר השאיר אחריו נעליים גדולות. החלל שהותיר אחריו סייע למנהיג החדש של דאעש להתרווח בכיסאו כמנהיג הארגון הרצחני ולפתח רעיונות שהאנושות תתקשה לשכוח.

אבו בכר, או בשמו המקורי - אברהים עוואד אל-בדרי, נולד בשנת 1971 בעיר סמרה שבעיראק כבנו של אימאם מקומי. לא ברור אם בנעוריו המאוחרים התגייס לצבא העיראקי, כמו חלק גדול מבני גילו, מה שיכול היה להצביע על אחת הסיבות להבנתו הצבאית. בשנות ה-20 לחייו, בעודו שומר על אורח חיים דתי אדוק, הוא החל בלימודים אקדמאיים של תורת המשפט האסלאמי. הלימודים הסתיימו בדוקטורט ובחברויות עם גורמים קיצוניים שנשאו את רעיונות הג'יהאד העולמי.

בשנת 2004 פלשה ארצות הברית לעיראק ואל-בגדאדי נעצר על ידי הצבא האמריקני, הועבר לחקירה ולאחר מכן להמשך כליאה במחנה "בוקה". אחרי כמה חודשים כבר לא היה ספק לגבי עתידו. המחנה שבו רוכזה צמרת הטרוריסטים בעיראק הפך לאקדמיה של ג'יהאד עולמי. רגע לפני שחרורו, נלקחו ממנו דגימות דנ"א שעתידות לשמש את צבא ארצות הברית בזיהוי גופתו, לאחר חיסולו.

הספר "דגלים שחורים" של ג'ובי ווריק, שעוסק בעלייתו של דאעש וזכה בפרס פוליצר לשנת 2016, חשף כי הקשרים שרכש ב"בוקה" הובילו אותו היישר למעגל הקרוב של א-זרקאווי. בתחילה, הוא היה יועצו לענייני המשפט על פי האסלאם, ומאוחר יותר הפך להיות היועץ של ארגון דאעש.

גורמי ביטחון אמריקנים יטענו לימים כי הוא זה שנתן את ההכשר לפיגועים רצחניים נגד מוסלמים, לעריפת ראשים ולפעולות שהקימו על ארגונו את מדינות ערב, חכמי דת ואפילו את ראשי אל-קאעדה. היימן אל-זווהירי, שלקח חלק בהרג אלפי אזרחים, הציע להם למתן את פעולות הטרור, אך אל-בגדאדי - כמו א-זרקאווי - התעלם, עד לנתק המוחלט בשנת 2015.

אל-בגדאדי, בשונה מא-זרקאווי, חלם בגדול. רעיון החליפות שתתפרס מעיראק ועד סוריה, עם שאיפות נוספות, היה אחד מאותם החלומות. בקיאותו באסלאם כאיש דת סייעה לו לצקת יסודות תחת רעיון זה, שעד אז נראה הזוי לחלוטין.

מלחמת האזרחים בסוריה והתפוררות משטרו של הנשיא בשאר אסד האיצו את חזונו מהלכה למעשה. למרות זאת, הוא לא מיהר לרוץ לסוריה. הוא בחן היטב את הפוטנציאל של המרחבים הפתוחים שבהם הצבא הסורי התבוסס בדם. משאבי הטבע, ובהם שדות הנפט, הפכו לקטר הכלכלי שלו. חשוב לא פחות, לא היו שם כוחות אמריקניים שיעקבו אחריו 24 שעות ביממה ויפציצו אותו מהאוויר באמצעות כלי טיס לא מאוישים. המציאות בסוריה ובאזור אפשרה לנקז לשטחי המדינה את רבבות הפעילים שהתגייסו לא מכבר לשורות דאעש - בהם גם אזרחים ישראלים.

בזמן שמנהיגי המערב קראו לאסד להתפטר, ובכירים במערכת הביטחונית הישראלית העריכו שימי שלטונו של רופא העיניים הסורי ספורים, בנה אל-בגדאדי תכנית סדורה להשתלטות על סוריה. בשנת 2012 הוא ביצע את המהלך המשמעותי הראשון כשהטיל על ארגון ג'בהת אל-נוסרה את המשימה לשמש בשמו ככוח החלוץ בסוריה.

באותם הימים, נחשב ג'בהת אל-נוסרה לסניף של אל-קאעדה בסוריה ופעילותו התרכזה בהרי הקלמון בגבול סוריה-לבנון, חאלב, חומס ואידליב, אך גם ברמת הגולן הסורית, שם הוא התחכך עם צה"ל. לפחות בראשית ימי הקמתו בסוריה, הוא הוגדר כאיום על הגבול הישראלי. היו גם פרסומים על אודות שיתוף פעולה בין צה"ל לבין בכירי הארגון, שאבטחו את הגבול בצד הסורי והרחיקו גורמים עוינים לישראל. בתמורה, הם קיבלו סיוע הומניטרי ורפואי.

בשנת 2014, כשהוא מחובר למשאבים לאומיים סוריים, וכשתחת פיקודו עשרות אלפי פעילים מרחבי העולם, הרגיש אל-בגדאדי חזק מספיק כדי להכריז על המדינה האסלאמית מעיראק ועד סוריה ועל עצמו כחליפה. מאוחר יותר, הוא הגביר את היקף הפיגועים שזעזעו את העולם.

ירדן, כמו ישראל, הייתה מוטרדת מאוד מהטרור המתפתח בסוריה, שאיים על היציבות בממלכה ההאשמית. היא אספה מודיעין ושלחה את מטוסי הקרב שלה כדי להפציץ את יעדי המדינה האסלמית.

באחת התקיפות, התרסק מטוס הקרב של הטייס הירדני מועאז אל-כסאסבה והוא נפל בשבי פעילי המדינה האסלאמית. חודש לאחר מכן, לוחמי הארגון כלאו אותו בכלוב והציתו אותו למוות, תוך כדי שהם מתעדים את הפעולה ומפיצים סרטון וידיאו באמצעות רשת "אל-חיאת", ערוץ התקשורת של הארגון. זאת, בדומה לשאר סרטוני עריפות הראשים של האזרחים הלבושים בסרבלים כתומים, סמל ההיכר לשלב שלפני ההוצאות להורג.

באותה השנה, הופצה קלטת שבה נשמע אל-בגדאדי מעביר מסרים מאיימים ליהודים בכלל ולישראל בפרט. "נסגור אתכם חשבון", הוא אמר. "פלסטין תהיה בית הקברות שלכם. לכן אלוהים אסף אתכם בפלסטין".

אל-בגדאדי לא הסתפק בסוריה. עם הכסף הרב שעליו הצליח להניח את ידו באמצעות פריצה לבנקים ומכירת נפט ומשאבי טבע אחרים, הוא הצליח לשכנע את מפקדי ארגון אנסאר בית אל-מקדס הפועלים בחצי האי סיני להישבע אמונים למדינה האסלמית. עד היום, מוגדר הארגון הסוני הפועל בסיני נגד הצבא המצרי בתור הכוח המיומן והקטלני ביותר של המדינה האסלאמית. איכות הפיגועים שבוצעו נגד הצבא המצרי בסיני האיצו את תהליכי איסוף המודיעין באזור על ידי שב"כ ואמ"ן.

לפי פרסומים זרים, ישראל הייתה אחראית לחיסול פעילים ומפקדים בארגונים המאיימים על גבול ישראל-מצרים, המסייעים לארגוני הטרור הפלסטיניים להבריח אמצעי לחימה, תחמושת ופעילים לרצועת עזה. זאת, בתמורה לסיוע רפואי, להכשרת לוחמים ולתכנון פיגועים.

בשנים הראשונות של אל-בגדאדי כמנהיג הארגון, הוא הסתער על בתי כלא ומחנות מעצר ברחבי עיראק, שבהם נכלאו פעילי דאעש ושאר פעילי ג'יהאד עולמי. בכך הוא הגדיל את כוחו, או לפחות טרף את הקלפים מחדש בעיראק וסוריה, והזריק כוח רצחני למערכה על השטח ועל העצמת כוחו. בתקופתו, הפעילים צברו כושר הסתגלות גבוה למעקב בלתי פוסק של ארגוני הביון השונים, יכולת גבוהה במעבר מאזור לאזור באמצעות שיירות טנדרים, השתלטות מהירה על אזורים גיאוגרפיים, השתלטות על אוכלוסייה כפרית ועירונית והעצמה של יכולות רטוריות, תוך שימוש ברגשות וניצול הרשתות חברתיות.

אל-בגדאדי ואנשיו הצליחו לסחוף מאמינים מכל רחבי העולם אחרי רעיון המדינה האסלאמית, בהם אזרחים ישראלים שהצליחו להגיע בחלקם לסוריה דרך טורקיה. אחד מהם עבר באמצעות מצנח רחיפה ממבוא חמה לדרום רמת הגולן הסורית, ועד היום לא יודעים מה עלה בגורלו. בחור נוסף, שנכלא על ידי כוחות סוריים, התראיין בראשית השנה לכלי תקשורת מערביים, התחרט על מעשיו וביקש לחזור לישראל. ביהודה ושומרון וברחבי ישראל ניסו להפיץ את האידאולוגיה, אך שב"כ ושאר גורמי הביטחון סיכלו את התפשטותה במהירות.

החל משנת 2015, הצטרפו 60 ישראלים לשורות ארגון דאעש כלוחמים בזירות הלחימה בסוריה ועיראק. לפי הערכות, כ-20 מהם עדיין שוהים באזורי הלחימה. השאר חזרו ונעצרו, או נהרגו. יותר מ-150 תומכי דאעש נעצרו ברחבי ישראל בזכות פעילות של שב"כ ומשטרת ישראל.

חייו של אל-בגדאדי כאחד מבכירי הטרוריסטים בעולם הסתיימו השבוע אחרי מצוד מתיש שנמשך יותר מעשור. החיסול בוצע במסגרת מבצע של הכוחות המיוחדים האמריקנים, וגופים רבים אחרים שיחד פעלו תחת ההגדרה המלאה של "סיכול ממוקד". מדובר בכלי מיוחד, שהתעצם החל משנת 2000, ומטרתו לבצע פגיעה כירורגית ייחודית בטרוריסט שפועל במסווה של אזרח, בסביבה אזרחית. לרוב אותו הטרוריסט מקיף את עצמו בחגורה אנושית ובאבטחה כבדה, שלא כוללת רק כוחות התקפה אלא גם הגנה, כמו תצפיתנים ואמצעי התרעה.

סיכולו הממוקד של מנהיג דאעש מדגיש מחדש את חשיבות הסיכול הממוקד שהתפתח בשירות הביטחון הכללי והפך לסיוט של בכירי ארגוני הטרור הפלסטיניים מהאינתיפאדה השנייה ועד עצם היום הזה. מדובר בדור חדש של מלחמה, שמצמצם את המוטיבציה של קברניטי המדינות לשלוח צבא סדיר למלחמה, במקום פעולות כירורגיות וממוקדות נגד ארגונים לא מדינתיים.

הזמן שחלף מאז ההכרזה על אל-בגדאדי כמבוקש עד הרגע שחוסל מצביע על האתגרים העומדים בפני סוכנויות האיסוף, גם כשלעיתים נדמה שיש לגורמי המודיעין משאבים בלתי נגמרים.

האתגר הראשון הוא תא השטח שבו פועל המבוקש. לכאורה, השטח הגיאוגרפי המשתרע בין עיראק לבין סוריה איננו בר השוואה למאמץ המודיעיני ברחבי יהודה ושומרון וברצועת עזה. אולם, אף שמדובר בתאי שטח קטנים בהרבה, גם הם הופכים את משימת איסוף המודיעין למורכבת - במיוחד אם המבוקש שומר על רמת מידור גבוהה, מסתייע בפעילים בודדים אך נאמנים וחי באזור תומך טרור מובהק.

כך היה בשנת 1998. אבראהים חאמד, מפקד גדודי עז-א-דין אל קאסם, הוכרז כמבוקש בכיר בגדה המערבית. במשך יותר משמונה שנים הוא חמק מידי מערכת הביטחון והוציא לפועל פיגועי התאבדות רצחניים, עד שנעצר בשנת 2006 ברמאללה במבצע משולב של שירות הביטחון הכללי והימ"מ.

אל-בגדאדי אמנם היה מוקף בבני משפחתו ברגעיו האחרונים, אך הוא חי חיי מבוקש נמלט. מנהיג דאעש לא התבלט, לא נחשף בציבור ושמר על קודים ברורים מאוד של מידור עד לשלב שבו המעגל הקרוב ביותר שלו עשה טעות אחת יותר מדי וחשף את מיקומו. במתחם שבו חי עם משפחתו ופעיליו, אף נבנתה מנהרה - לא לצרכי מילוט, אלא להגנה מפני תקיפות של כלי טיס. כמבוקש קיצוני, הוא גם הכין את עצמו לרגע שילכדו אותו והפעיל חגורת נפץ על גופו כדי לא להיעצר.

האתגר השני הוא השפה המשותפת בין הגופים. שב"כ מוביל את מלאכת איסוף המודיעין ואת הפללת המבוקש בזמן אמת באמצעות כמה מקורות מידע, עד לרגע שבו הטיל ישוגר או שהכוח המיוחד יקבל את הפקודה "פעל". היתרון של שב"כ בא לידי ביטוי בכמה רבדים, שהבולט ביניהם הוא גודל הארגון. בהשוואה לאגף המודיעין של צה"ל הוא קטן, אך בהשוואה לסוכנות הבריטית MI6 ולסוכנות האמריקנית CIA הוא קטן מאוד, ומכאן עוצמתו.

ראש השב"כ נדב ארגמן שואף לחדשנות מתמדת וליכולת השתנות בקצב גבוה כדי להתאים את היחידות בארגון למצבים ולאיומים השונים. מטרה נוספת היא לפתח שפה אחת שתתאים לגופים שעמם פועלים אנשי הארגון, כמו ימ"מ, יחידות עלית של צה"ל, אמ"ן, המוסד וגורמים זרים נוספים שלכל אחד מהם דנ"א שונה.

"הצלחת כלי הסיכול הממוקד נתונה ביכולת של כל גורם ויחידה לדעת מה היתרון היחסי שלה ובהתאם את מקומה בתהליך", הסביר גורם ביטחוני. כך היה גם בחיסול של אל-בגדאדי, שלא שילב רק יחידות מהמודיעין ומהצבא האמריקני, אלא גם גורמי חוץ כמו הכוחות הכורדיים ופעילות אווירית שבוצעה מבסיס צבאי טורקי וחשופה לגורמים זרים.

בעשור הקודם נרשמו חיכוכים רבים בתוך מערכת הביטחון על הובלת התהליך, התיאום וביצוע פעולת הסיכול, אך ברבות השנים השכילו ראשי הארגונים להפחית את מידת המתח ביניהם ולכוון את אנשיהם למטרה. בנוסף לכך, התפתחו טכנולוגיות ושיטות שמאפשרות לתהליך להיות חד וממוקד הרבה יותר.

ניתן לדמיין את ראש השב"כ יושב במהלך מבצע לסיכול ממוקד או פעילות מיוחדת במרכז החמ"ל המיוחד, רווי מסכי המחשב והחדרים השקופים. כל חלל מאפשר ניהול של פעולה שונה לחלוטין מהאוויר, מהקרקע או ברשת, וכן תיאום בין הגורמים והיחידות. כל מסך מציג מידע שונה שלפי החלטת הבכירים במקום עולה על אחד המסכים הגדולים במרכז החדר - מנתונים קריטיים ועד לצילום מהשטח בשידור חי.

ברגע האמת, גורם אחד צריך לקבל החלטה. הארכיטקטורה של החמ"ל המיוחד לא משאירה מקום לספק על מעמדו של שב"כ כסוכנות איסוף המודיעין האנושי הגדולה בישראל, והיא מאפשרת את הצלחת התהליך. החמ"ל מאפשר דיוק של הפעולה מהרגע שבו זוהה המבוקש, דרך כל תהליך הפללתו ועד לרגע שבו שירות הביטחון הכללי מעבירים את האחריות לחיל האוויר, המבצע תקיפה על פי שיקולו. כל שנייה חשובה בתהליך וכל רגע שבו יכול המבוקש להימלט הוא קריטי.

למרות ההשקעה האדירה של שירות הביטחון הכללי בטכנולוגיה בשנים האחרונות, לגורמי הביטחון ברור כי אין תחליף לעיניים של הסוכנים או של אנשי המבצעים בשטח. הסיכולים הממוקדים המוצלחים מוכיחים זאת. ארגמן, שהחל את שירותו בארגון כאיש מבצעים, מאמין גדול בחיבור בין טכנולוגיה לבין אנשי המבצעים בשטח, ולא כתחליף אליהם. זאת, במיוחד נוכח אתגרי הסיכול ואיסוף מודיעין בזירות או בתאי שטח שבהם אין בהכרח נגישות.

אתגר נוסף הוא תהליך הלמידה והחיכוך עם השטח שמאפשר לכלל הגורמים המעורבים את החדות הנדרשת לסגירת מעגל, במיוחד בזמן אמת. היתרון של שירות הביטחון הכללי בא לידי ביטוי בהיקף האינטנסיביות של הפעילות המבצעית בשטח לצורך איסוף מודיעין. אין לו מתחרים רבים בעולם בהיקף התמודדות עם טרור. לראיה, ניתן לקחת כדוגמה את רצף המבצעים המיוחדים של גנרל מק'קריסטל לפני כעשור, שהפעילו לחץ על ארגוני הטרור, שיבשו את פעילותם ואת התנהלותם של המבוקשים הבכירים.

מעל כל אלה, האתגר הוא בתהליך בחירת הפעולה. השאלה היא האם קיימת אפשרות לעצור את המבוקש הבכיר, האם סבירות הצלחתה היא נמוכה והאם כדאי לפעול באמצעות תקיפה מהאוויר, כמו חיסול א-זרקאווי, או מהקרקע. אפשרות זו מקנה ודאות קרובה לכך שאותו המבוקש יחוסל תוך מניעת פגיעה בבלתי מעורבים, אך טומן בחובו סיכון שהוא יימלט ברגע האחרון, כמו שהתרחש כמה פעמים עם א-זרקאווי, אוסמה בן לאדן ואל-בגדאדי עצמו.

המקרה הישראלי האחרון שהיה מורכב ביותר התרחש בקיץ 2014, בעת הסיכול הממוקד של שתי דמויות מפתח בטרור הפלסטיני: ראאד אל-עטאר ומחמוד אבו שמאלה. מדובר בשני טרוריסטים רצחניים שאחריהם רדפו בשב"כ כמעט שני עשורים. במהלך מבצע "צוק איתן" הם החליטו לצאת ממקום המסתור שלהם לאחר שהתפשטו שמועות על חיסולו של בכיר המבוקשים בעזה, מוחמד דף.

השניים נפגשו כדי לתאם עמדות ביום שאחרי דף, או אולי כדי להכריע מי יירש את מקומו. באותן דקות הצליחה הסוכנות לחשוף את המבנה בו התקיים המפגש הסודי. אחרי האימות הנוסף שאכן שני בכירי המבוקשים נפגשים באחד החדרים, בוצעה התקיפה. השניים נהרגו במקום, ושב"כ רשם לעצמו עוד שני "איקסים" ברשימת הסיכולים הממוקדים המוצלחים. אשר לדף, לעומת זאת - המבנה שבו שהה כמה ימים קודם לכן נהרס, אך המבוקש הבכיר עדיין חי ומייצר טרור נגד מדינת ישראל. לאור יעילותו המוכחת של הסיכול הממוקד, כלל הגופים, בדגש על צה"ל, צריכים לשמר יכולות מהסוג הזה כדי להיות ערוכים לחלון הזדמנות שבו יידרשו לסכל אחד מתוך רשימה ארוכה של מבוקשים.