לפקד יוסי קמושר הייתה עוד שעה עד לבואו של אורח למשרדו, באגף החבלה, שבבניין המשטרה בקריית שמונה. מדובר היה בביקור לא שיגרתי והוא הכין את הרקע לפגישה.
"מדובר באדם שסבו היה בין הממונים על הסליקים בקיבוץ איילת השחר לפני הקמת המדינה והוא התרגש לשמוע שבידינו יש רימונים שנשמרו באחד הסליקים", סיפר קמישר. "הוא לא זכה להכיר את סבא שלו ועבורו לראות ולחוש את רימוני היד האלו הוא מעין יצירת קשר עם משהו מוחשי מהימים של סבו".
ארבעה ימים קודם לכן, בערב חג שמחת תורה הזעיק רכז הביטחון של איילת השחר את חבלני המשטרה מאיזור הגליל לקיבוץ. עובד שהפעיל ציוד מכני לחפירת יסודות לקראת בניית בית חדש בהרחבת הקיבוץ, הבחין לפתע כי בערימת העפר יש חפצים מוזרים שנראים כמו אמצעי לחימה ישנים. מדובר בעפר שהובא בעבר למקום מנקודה אחרת בשטח הקיבוץ וכיום לא ניתן לשחזר את תא השטח ממנו נלקח.
אל תפספס
קמושר סיפר כי חבלן שהגיע לזירה הבין שמדובר ברימוני יד ישנים מאוד. הוא זיהה שלושה רימונים והחל לסרוק את השטח בעזרת מגלה מתכות, שם התגלו נוספים, חלקם עדיין בתוך מארזי אלומיניום מקוריים. על הרימונים החשופים נראו מוטבעות האותיות USA. אותן אותיות היו חרוטות גם על פני מארזי האלומיניום. למקום הגיעו גם פקד קמושר ושלושה חבלנים נוספים.
סביב ערימת העפר החלו להתקבץ סקרנים רבים ולדברי קמושר היה חשש כי הרימונים עלולים להתפוצץ. הסקרנים הורחקו מהמקום וערימת העפר הגדולה פוזרה על פני שטח גדול. "למרות שהיה ערב חג וכבר החשיך הבנו שחייבים לאתר את כל הרימונים. היה ברור שאם נעזוב לפני שחשפנו את כולם, עלולים להגיע למקום ילדים או סקרנים שעלולים למצוא רימון שפספסנו", הסביר קמושר.
עד שעות הערב נמצאו במקום 30 רימונים. שניים מהם נמצאו ללא הפיקות שלהם והוחלט להמשיך בסריקות עד שגם אותן הפיקות האבודות נמצאו. מתברר כי אותם 30 רימונים נחשבים בין המוצרים הטובים שייצר ארגון ההגנה, בימי שלטון המנדט הבריטי בארץ ישראל.
"חתיכת עבודה שלנו"
ייצור נשק בהגנה היה משולב בתולדות הארגון. ההכרה בחשיבות ייצור עצמי של אמצעי לחימה עלתה בעיקר בימי המאורעות תרפ"ט (1929). עד מלחמת העצמאות כבר הייתה בידי ההגנה תעשיית נשק מפוארת שפעלה במחתרת ובמידור קפדני. במכונים הסודיים ייצרו רימוני רסס, כדורי רובה, פצצות, מרגמות ועוד.
אתר האינטרנט על תולדות ההגנה מפרט כי עד פרוץ המלחמה, במאי 1948, הושלם ייצורם של עשרת אלפים תתי-מקלע ואספקת הכדורים עבורם הגיעה לחצי מיליון בחודש. הוחל בייצור פצצות אוויר למטוסי ה"פרימוס", מטולי פיא"ט נגד טנקים ומרגמות "דוידקה" שהיוו את הנשק הכבד בחודשים הראשונים של מלחמת העצמאות. מספר עובדי התעש בפרוץ המלחמה היה כ-300 ולקראת סיומה הגיע לאלף.
כשביקר דוד בן-גוריון במפעל S של תעש בנחלת יצחק בתחילת מלחמת העצמאות (ינואר 1948), כתב ביומנו: "יחד עם צינור המים לנגב - אלה הם שני המפעלים ההיסטוריים הגדולים שהוקמו בשנתיים האחרונות". אחד מאותם מוצרים של אותם מכונים סודיים היה רימון USA. אותיות אלו שהוטבעו על הרימונים על האריזות שלהם נועדו להטעות את הבריטים וליצור רושם שמדובר ברימונים אמריקנים ובכך להרחיק את הבולשת מחשיפת תעשיית הנשק. שם המוצר גם היה מעין הלצה פנימית של אנשי ההגנה. נהוג לומר כי מדובר בראשי תיבות של שלוש מילים ביידיש: "אונדזער שטיק ארבעט ((aundzer shtik arbet", שתרגומן הוא: "חתיכת עבודה שלנו".
קמושר מודה כי הוא מלא הערכה לרמת המקצועיות הגבוהה של מתכנני ויצרני הרימון. "מדובר בפריט שיוצר ברמה גבוהה מאד, אפילו המארז שהוא נשמר בו נעשה בהקפדה - בתחתית שלו הודבק לבד כדי למנוע חיכוך שעלול לגרום לפיצוץ. המארז נאטם ונמרח גריז וחלק מהרימונים היו שמישים כשמצאנו אותם. כל המכלול היה אטום ושמור ברמה גבוהה מאוד. בהיבט המקצועי זה ממצא מרשים וההערכה שלי גדלה כשאני יודע שהכל נעשה בתנאי מחתרת וברמת מידור מאד גבוהה", אמר.
"אנשים לקחו על עצמם סיכון מאד גדול. היבט נוסף הוא המאמץ המשותף של כל הישוב העברי שחי פה אז. אנשים חיו ממש בדלות וחסכו אוכל מהפה שלהם כדי שאפשר יהיה לפתח כוח מגן", הוסיף קמושר. במקרים כאלו מפונים אמצעי הלחימה שנמצאו ומפוצצים בצורה מבוקרת, אולם קמושר הסביר כי "הרימונים היו במצב מעולה וביקשתי אישור לפרק ולשמור על הפריטים לצורך לימוד ועבור מוזיאונים שעוסקים בנושאי ביטחון מימי טרום המדינה. הרימונים האלה מספרים סיפור ועבורנו הם היו דרישת שלום מהעבר ולכן ראינו חשיבות לשמר אותם. הרימונים האלה הם חלק אחד מתוך פסיפס גדול של הסיפור שלנו פה".
תחמושת שמספרת סיפור
מרבית הרימונים יועברו בזמן הקרוב למוזיאונים שעוסקים בכוח המגן היהודי בארץ ישראל ומספר רימונים יצטרפו לתצוגת אמצעי הלחימה שנמצא במבנה המשטרה בקרית שמונה. מזה עשרות שנים אוספים החבלנים בתחנה אמצעי לחימה בהם טיפלו וכיום מדובר בתצוגה ענקית שכוללת כאלף פריטים - מוקשים, מטעני חבלה, פצצות, מטולים, מרגמות, רובים, רימונים ועוד.
חלק מהפריטים הם מהתקופה בה שלטה ישראל בדרום לבנון, אחרים מימי לחימה קשים בגליל ויש גם פריטים שונים מאירועי זליגת ירי מסוריה לגולן הישראלי. גם "זויל" - הרקטה שנחתה ליד בית הקברות בכפר גלעדי במלחמת לבנון ה-2 וגרמה למותם של 12 חיילי צה"ל, שמור בתצוגה.
"פריטי התחמושת האלה מדברים ומספרים סיפור של עשרות שנים ושל אלפי אירועים ביטחוניים ופליליים. הם גם משמשים ללימוד ולחקר תחמושת. זה חלק מההיסטוריה ומניסיון מצטבר של החבלנים בתחנה שאין לו תחליף", הסביר קמושר.