פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      "כאן אני מפחדת": מכתבי הילדים שחשפו את האנטישמיות באירופה

      מכתביהם של תלמידי כיתה ה' מבית ספר בפולין עומדים למכירת פומבית, יותר מ-80 שנה אחרי שנשלחו לישראל. בעברית רהוטה, תיארו הילדים שלא ידוע מה עלה בגורלם את תחושת המצוקה שבה חיו: "כשאנחנו יוצאים זורקים אחרינו אבנים, כולם חפצים מהר לבוא לארץ ישראל"

      מכתבה של לאה שווימר, מכתבים של ילדים יהודים מפולין, 17 באוקטובר 2019 (צילום מסך)
      מכתבה של לאה שווימר (צילום: בית מכירות Dynasty)

      "בטח שמעתם על המאורעות בפולניה שאנשים רעים מכים את היהודים ואין מי שיבוא לנו לעזרה. כל היהודים בפולניה חפצים מהר לבוא לארץ ישראל" - כך כתבה בסוף 1938 רחל מינץ, תלמידת כיתה ה' בבית הספר "תרבות" בעיירה זוויירצ'יה (Zawiercie) שבפולין.

      מכתבה של מינץ ושל ארבעה ילדים נוספים בגילה, מאותם הימים, ממחישים את האווירה הקשה ותחושת המצוקה בה חיו היהודים בפולין, שנה לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה. מכתבים אלה הגיעו לבית המכירות הפומביות DYNASTY ועומדים כעת למכירה. בעיירה חיו ערב המלחמה כ-7,000 יהודים. בסופה של המלחמה שרדו מקהילה זו יהודים בודדים. כל יהודי העיירה נשלחו למחנות המוות.

      יהודי זוויריצ'יה סבלו לאורך שנים מיחס קשה של שכניהם. ב-1919 התחולל בעיר פוגרום ביהודים ושניים מבני הקהילה נרצחו. כעבור שנתיים שוב התחולל פוגרום ביהודים - אדם אחד נרצח ורכוש רב הושחת ונבזז.

      מכתבה של ירחמיאל וייס, מכתבים של ילדים יהודים מפולין, 17 באוקטובר 2019 (צילום מסך)
      מכתבה של רחל מינץ (צילום: בית מכירות Dynasty)

      אחרי מלחמת העולם הראשונה הופצה עלילת דם לאחר שילד נוצרי בן שש נעלם מביתו. תושבי העיירה הפיצו שמועה שהילד נרצח בחנות של יהודי מקומי לצורכי פולחן. המונים הסתערו על החנות והפורעים שברו חלונות ודלתות ותקפו יהודים שנקרו על דרכם, ובני הקהילה חששו לחייהם. כעבור זמן קצר נמצא הילד האובד בריא ושלם, והמהומות שכחו.

      לאחר מכן, בשנת 1934 הוטל חרם כלכלי על עסקי היהודים והקהילה התרוששה ונקלעה למצוקה כלכלית עמוקה. לצד החינוך הדתי, החל להתעורר בקרב היהודים הרעיון הציוני, בעיקר אחרי הצהרת בלפור ב-1917. בשנת 1928 הוקם בית-ספר עברי של רשת "תרבות", וכעבור ארבע שנים נפתח גן ילדים עברי.

      "אפילו הקטנים סובלים"

      המכתבים שעומדים למכירה נכתבו בראש חודש כסליו תרצ"ח (נובמבר 1938) ונשלחו לארץ ישראל. נראה שהמכתבים נשלחו לילדים בני גילם. הכותבים הם תלמידי כתה ה' בבית הספר "תרבות", שכתבו את המכתבים בעברית ברמה גבוהה ומנוסחים היטב.

      במכתבים מתארים התלמידים את פועלם למען קק"ל באיסוף כסף וכנסים, וכן מציינים את העובדה כי בבית הספר מדברים עברית בלבד. בתוך הדברים, ניכרת האנטישמיות ההולכת וגוברת כלפי יהודי פולין. כמעט כולם ראו לציין את ההטרדות הבלתי פוסקות מצד הלא יהודים ואת החשש הכבד מפני הבאות.

      מכתבה של הניה יחסטון, מכתבים של ילדים יהודים מפולין, 17 באוקטובר 2019 (אתר רשמי)
      מכתביו של משה פרומן (צילום: בית מכירות Dynasty)
      מכתב שכתבו ילדים יהודים בפולין 1938 (אתר רשמי)
      (צילום: בית מכירות Dynasty)

      כך למשל, במכתב שכתבה תלמידה בשם הניה יחטסון: "בבית הספר שומעים רק עברית אבל כשאנחנו יוצאים אז השקצים מכים אותנו וזורקים אחרנו אבנים... אתם רואים ילדים שאפילו הקטנים סובלים, אבל הגדולים הרבה יותר, אני מאד הייתי רוצה לעלות לארץ ישראל הייתי יכולה להשיב למתנפלים, לא כמו כאן שאני מפחדת".

      במכתב אחר מתלמיד בשם משה פרומן נכתב: '"מצב היהודים בפולניה הוא רע, האנדקים (אנשי המפלגה הלאומית הדמוקרטית) חפצים שהסטודנטים היהודים ישבו בצד השמאלי של האוניברסיטה אבל היהודים לא מסכימים לזה, עתה גומר אני את המכתב. שלום לכם משה פרומן - בית ספר תרבות בזבירצה".

      מכתבה של הניה יחסטון, מכתבים של ילדים יהודים מפולין, 17 באוקטובר 2019 (אתר רשמי)
      מכתבו של משה פרומן (צילום: בית מכירות Dynasty)
      מכתבה של הניה יחסטון, מכתבים של ילדים יהודים מפולין, 17 באוקטובר 2019 (אתר רשמי)
      (צילום: בית מכירות Dynasty)

      ב-4 בספטמבר 1939 נכבשה זווירצ'יה בידי הגרמנים, ואלו הטילו על יהודיה גזירות שונות, ובהן חובת תשלום סכומי כופר, חובת ביצוע עבודות כפייה והחרמת עסקים, וזאת תוך מעשי התעללות שונים. בספטמבר 1941 רוכזו כל יהודי העיר בגטו שהוקם בה, שמעת לעת רצחו בו הגרמנים יהודים. תוך זמן קצר הצטרפו לגטו יהודי קרומולוב.

      באמצע שנת 1942 פשטו על הגטו שבעיר אנשי ס"ס ושוטרים פולנים, ושילחו כ-2,000 מיושביו לאושוויץ. בסוף 1942 החלה לפעול בגטו שבעיר מחתרת יהודית של חברי השומר הצעיר, שסייעה בניסיונות הברחת יהודים מהגטו למעבר הגבול של סלובקיה.

      באוגוסט 1943 גירשו אנשי ס"ס ושוטרים פולנים את כ-6,000 עד 7,000 היהודים שנותרו בגטו שבעיר לאושוויץ, תוך רצח אנשי היודנרט במקום. כ-500 עובדי כפייה שהושארו בגטו שולחו לאושוויץ באוקטובר 1943. לא ידוע מה עלה בגורלם של הילדים הכותבים, ואם שרדו את השואה או נספו.