בבית העלמין בקיבוץ בית קשת שבגליל התחתון הובא ביום חמישי האחרון למנוחות, פרופסור דניאל פיאט שהלך לעולמו בגיל 89. הוא נקבר ליד הוריו, אן ונתן פיאט. אחרי עשרות שנים של קריירה מדעית בישראל ובארצות הברית שב לנופים שהיוו בסיס חייו ושאיתם מזוהה כל כך אביו, המנהל המיתולוגי של בית הספר החקלאי כדורי בשנים 1959-1937.
פיאט נולד ב-1930 בבית הספר מקווה ישראל, שם לימד אביו, נתן. הוריו של דניאל, נתן ואן, עלו לארץ ישראל מסן פרנסיסקו בשנת 1927. נתן למד ולימד נושאים חקלאיים באוניברסיטה בברקלי. פרופ' עמוס פיאט, בנו של דניאל, אמר כי סבו האמין שחינוך חקלאי מודרני ומדעי זה מה שנחוץ בכדי לממש את החזון הציוני.
לקריאה נוספת
ב-1937 עברו בני משפחת פיאט לבית הספר כדורי. לבני הזוג נולד בן נוסף, גדעון. "אבי גדל למרגלות התבור בבית הספר כדורי, אותו ניהל סבי", כתב עמוס בהספד לאביו. "אגדה משפחתית היא שבימי המאורעות היו יורים מבחוץ לתוך הבית דרך החלון מעל מיטתו של אבי, ושהקיר ממול היה מלא חורים מירי".
בכדורי לא הייתה כיתה לבני גילו של דניאל בן השש והוא חשש שלא ימצאו לו חברים. ד"ר אסתי ינקלביץ' שחקרה את תולדות החינוך החקלאי בארץ ישראל וכתבה ספר על נתן פיאט - "היה שלום מר פיאט", סיפרה כי "המפגש הראשון עם התבור המתנשא והבניין המרכזי של כדורי נחרט בזיכרונו: 'הכל היה כל כך שונה ממקווה ישראל, הדירה בעלת החלונות הגדולים והמסורגים, שהייתה חלק ממבנה בית הספר'".
הוסיפה אסתי "דני היה מודאג, 'האם יימצאו לי כאן חברים?' שאל את אביו. פיאט השיב שכן, אך בפועל היו רק ילדים מעטים בני גילו. דני למד להתחבב גם על התלמידים. הוא זכר את המפגש שלו עם יצחק רבין, תלמיד מחזור ד' שפגש באקראי במסדרון שעה ששוטט בין אולמות השינה, רבין במבט חם הרגיע אותו, שלא ידאג, הדברים יסתדרו".
דניאל למד במשמר העמק, בכפר תבור, ובשלוחה של בית הספר הריאלי שנפתחה בטבריה. כבר בגיל צעיר היה תלמיד חרוץ ושקדן.
עוד לפני שמלאו לו 18, התגייס לשירות צבאי ובמלחמת העצמאות שרת כקשר בגולני והיה בקרב על הדגניות ובקרבות נוספים אחר כך, שבאחד מהם נפצע קשה. הוא למד בטכניון בפקולטה לטכנולוגיה כימית והתחתן עם מינה. לזוג נולדו שלושה ילדים: עמוס, יורם וארנה.
בתקופת לימודיו בטכניון, לימד דניאל בבית הספר כדורי ולדברי ינקלביץ' "הוא זכור לתלמידיו כמי שקרב אותם למקצוע וסייע להם להתגבר על החשש מהמקצועות הריאליים". לאחר שסיים דוקטורט יצא לפרינסטון ואחר כך לברקלי שבארצות הברית. לאחר מכן חזר למכון ויצמן כשבין לבין שירת במילואים.
דניאל פיאט הפך מומחה בעל שם עולמי לתהודה מגנטית. הוא הקים ועמד במשך שנים רבות בראש הארגון הבינלאומי לתהודה מגנטית. בראשית שנות השבעים עבר לשיקגו והיה שם שנים רבות. לאורך כל השנים שמר על קשר עם בית ספר כדורי ועם בוגריו, בית הספר המזוהה כל כך עם אביו, נתן.
רוב מחקרו עסק בתהודה מגנטית גרעינית, המנגנון עליו מבוססים מכשירי ה-MRI. עמוס אמר כי "בשלב מסוים עמד בראש מעבדה עם כעשרה מכשירי NMR ומכשירי MRI, כולם לצרכי מחקר ולא לצורך קליני". מספר שנים היה בסטנפורד ובשיקאגו בו זמנית, במסגרת שיתופי פעולה.
עמוס סיפר "הוא היה נלהב עד בלי קץ ממחקרו ומהמדע בכלל, גם אם הדבר לא עניין את בן שיחו כלל, אבי היה שוטף אותו בהתלהבותו. תמיד הסביר נושאים במדע לכל מי שהיה מעוניין. יש תמונות של ילדיי חסרי האונים מקבלים הרצאה מול איזשהו מוצג במוזיאון מדע", אמר בנו בהספד.
עד לאחרונה המשיך לחקור ולכתוב ולהרחיב את ידיעותיו. הוא למד בגיל מבוגר שפת תכנות מסובכת. בגיל 75 אף כתב מאמר משותף עם בנו, עמוס.
נתן הוא ששכנע את בוגרי בית הספר להגשים את חלומם להקים קיבוץ, באדמת הגליל התחתון ולא בחורן, כמו ששאפו. לקיבוץ שהקימו ב-1944 קראו בית-קשת והמנהל הנערץ תמך בהם וליווה אותם.
בקרבות מלחמת העצמאות נהרגו שבעה מהמקימים בקרב בשדות הקיבוץ. "נפילתם שברה את ליבו", אמרה ינקלביץ' בהספד. נתן פיאט מת בשנת 1959 כשהיה בן 65. לדברי ינקלביץ' "הבחירה להיקבר בבית קשת ליד תלמידיו אותם אהב אהבת נפש לא הייתה מקרית".
היא הוסיפה כי "בהלווייתו של פיאט אמרה רחל ינאית-בן צבי, שבנה עלי נהרג בקרב בית קשת: 'ביום עליית הבנים על אדמת בית קשת, לימינם עמדת כאחד המייסדים, עמם דאגת לגאולת כל דונם נוסף של אדמה. כמה אהבת את עלי וחבריו וכמה הם אוהבים אותך... ינעמו לך רגבי בית קשת'. ינעמו גם לך דני רגבי בית קשת".
