"פשוט עלילה": מי אחראי למחדל ההתרעה במלחמת יום כיפור?

ראש אמ"ן לא טעה ולא הטעה בכל הנוגע להתרעה אובייקטיבית. הוא טעה בהערכה הסובייקטיבית של הכוונה. כבר ביום שישי, יום אחד לפני המלחמה, הוא תיאר את מלוא חומרת האיום, ואמר לראש הממשלה, לשרים ולרמטכ"ל, שהמצרים והסורים ערוכים, מוכנים ומסוגלים, מבחינה טכנית, לפתוח במלחמה בכל עת. הוא מעריך שהסבירות בה הם מתכוונים לתקוף היא נמוכה. הרמטכ"ל אמר שיש לסורים ולמצרים יכולת טכנית לתקוף, והוא מניח שיכולה להיות מלחמה. אולם כאן הרמטכ"ל עשה הערכה משלו, וקבע שבמקרה כזה עליהם לקבל סימנים נוספים. הוא אמר שאם הערבים יתקפו, תהיה לנו התרעה נוספת של 12 או 24 שעות. הרמטכ"ל, שאמר זאת, לא הסתמך על דברים שהוא שמע מאנשי אמ"ן. זו הייתה הערכה שלו. הרמטכ"ל קבע שרק אם יהיו סימנים מתריעים נוספים יהיה גיוס מילואים.

בהתאם לתורת הביטחון הקלאסית, כפי שבאה לידי ביטוי גם במסמך ראש אמ"ן מחודש יוני 1972 - נתן המודיעין התרעה צבאית מלאה במלחמת יום הכיפורים, ואילו התרעה סובייקטיבית-מדינית קיבלה מדינת ישראל, בצורת ידיעה מוסמכת על כוונה, בלילה שבין יום חמישי לשישי (הלילה שבין ה-4 ל-5 באוקטובר). אין לתלות, אפוא, את קולר ההפתעה במודיעין, שכן הייתה התרעה מלאה על-פי אמות המידה של תורת הביטחון שלנו, אלא שמושג ההתרעה עצמו הוא שהשתבש בתודעה הכללית בתקופה שקדמה למלחמת יום הכיפורים.

היו ידיעות התרעתיות בשפע על כוונות; היו סימנים מעידים בשפע; הייתה היערכות מאיימת ומסוכנת בשטח. אמ"ן הביא לידיעת מקבלי ההחלטות - הרמטכ"ל, שר הביטחון וראש הממשלה ושרים אחרים - את המידע על סימנים מעידים, וגם את הידיעות על כוונות, אבל אמר שיש קונספציה. בדיונים שונים, החל ב-1 באוקטובר, אלי זעירא מוסיף ליד הסברים מרגיעים שלו הסתייגות, שיש לו ספק בהסבר שהוא מביא - הוא אומר: "הסבר לא מספיק טוב". אמ"ן נעול על קונספציה - אבל מה עם הרמטכ"ל, שר הביטחון וראש הממשלה? יש מספיק ביטויי הזדהות שלהם עם ההערכה של אלי זעירא.

אחריות המודיעין להפתעת יום הכיפורים איננה יותר כבדה מאחריות קברניטי המדינה. נהפוך הוא: עובדה היא שהמודיעין הצליח לספק את כל הידיעות ההתרעתיות האובייקטיביות במלואן; ואשר ליסוד הסובייקטיבי, "הכוונה", הכול טעו, ובראש וראשונה הדרג המדיני, ובראשו ראש הממשלה, שעליו חלה האחריות המלאה להעריך את היחסים המדיניים ואת המצב הבינלאומי ואת הכוונות כלפי ישראל של מדינות וממשלות זרות בכלל, ושל מדינות האויב בפרט.

המנהיגים האזרחיים והצבאיים מוצגים כקורבנותיו של ראש אמ"ן, כאילו לא חלות עליהם החובה לשיקול דעת סופי והאחריות לנקוט צעדי זהירות דרושים (גיוס מילואים). אין זה נכון. להמחשת טיעון זה אביא משל על איכרים וחזאי מזג אוויר.

איכרים בכפר העסיקו חזאי למזג אוויר. החזאי הזהיר את האיכרים שחַשרַת עבים כבדה ורוויה במים מתקרבת, ותגיע לכפר ביום הקרוב. עננים אלה עלולים לפרוק את משאם מעל הכפר, ומים אדירים ירדו מהשמיים, וישטפו את הארץ. אמר החזאי: "העננים האלה עלולים להוריד גשם על הכפר - ממש מבול. זה אפשרי. אבל, אני חושב, שהסבירות שהמבול יֵרד בדיוק על הכפר היא נמוכה".

איכרים היו מודאגים, אבל החליטו להמתין. אולי יבואו עוד אותות ומופתים, שיתנו תחזית מזג אוויר חד-משמעית ודאית למעלה מכל ספק על כמות המשקעים המדויקת, שתיפול מהשמיים בדיוק על הכפר? האיכרים ידעו, שאם ירד גשם חזק על הכפר יהיו נזקים כבדים, ובכל זאת לא הכניסו את השחת לאסמים, ולא ניקו את תעלות הניקוז, ולא הכינו את כל הדרוש להגנה על רכושם ועל ביתם. וכאשר באו העננים, והורידו מבול, והמים שטפו והשחיתו את היבול, והחריבו את הבתים, והרסו והשמידו את הרכוש, תפסו האיכרים את החזאי והרגוהו.

ערב יום הכיפורים אנחנו יודעים מהמודיעין, שצבאות מצרים וסוריה נערכו במערך המאפשר להם לתקוף ללא כל התרעה נוספת את ישראל. יודעים על שני צבאות ענקיים, שמוכנים טכנית לזינוק על ישראל, שממשיכה לחכות לעוד סימנים מעידים!! ואלי זעירא הוא האשם...

המודיעין מסר לנו בימים שקדמו ליום הכיפורים תמונה מהימנה וטובה של האיום עלינו. אין המודיעין בכלל, ואלי זעירא בפרט, נושא באחריות להחלטות על גיוס והיערכות הכוחות שלנו כנגד האיום. אין ספק שלהערכת המודיעין ולהערכה האישית של אלי זעירא על סבירות נמוכה לכוונת הערבים לתקוף היה משקל בהערכה של הרמטכ"ל, שר הביטחון וראש הממשלה ושרים אחרים, שעשו את ההערכה שלהם. אבל להטיל על המודיעין ועל אלי זעירא את האחריות להערכה ולהחלטות של הרמטכ"ל והדרג המדיני - זוהי פשוט עלילה.

מתוך ספרו של ישראל טל: "פרקים למלחמת יום הכיפורים", שיוצא לאור בימים אלה