הם צדים עם קשתות וחיצים, דגים פיראנות ומלקטים צמחי בר. חלקם צופים באופרות סבון בטלוויזיה או גולשים באינטרנט במכשירים סלולריים בתוך בקתות קש. הם מציירים על פניהם מצבעים שהפיקו מזרעים כדי להתכונן לקרב, אך במקביל משתמשים בטכנולוגיית וידאו במאבקם נגד כורתי העצים ואיומים אחרים.
חיי היומיום בכפרי הטמבה המבודדים שבג'ונגלים באמזונס, משלבים מסורת עם מודרנה. הם מתרחצים בנהרות בוציים בבוקר, ובצהריים משחקים כדורגל כשעל גופם חולצות של קבוצות אירופאיות כמו צ'לסי.
באמזונס הברזילאי, הנתון להרס בידי כורתי העצים והשריפות התכופות, שבט הטמבה מצלם סרטונים ותמונות כדי לתעד את כריתת העצים באדמתם, ואז מעלה אותם לרשתות החברתיות. בנוסף, נציגיהם נפגשו לאחרונה עם קבוצות לא ממשלתיות, שהציעו להם רחפנים ומכשירי ניווט לניטור מסיגי גבול, בתמורה לאיסוף עץ בר קיימא. ובדומה לאבותיהם הקדמונים, הם שותלים עצים בכדי ללמד את ילדיהם את חשיבות השימור של יער הגשם הגדול בעולם, המשמש כמגן קריטי מפני ההתחממות הגלובלית.
אל תפספס
"אני אומרת לילדיי: אני שותלת עבורכם, וכעת עליכם לשתול עבור ילדיכם", כך אמרה סידליה טמבה בחצר האחורית שלה שבכפר טקוהו, בה היא מגדלת פירות, ירקות ועשבי מרפא. "אלו הן תרופות הבית שלנו", אמרה. "אנחנו לא הולכים לבתי מרקחת בעיר, אנחנו רוקחים תרופות משלנו. אנחנו סומכים על מה שמשלנו".
סידליה הצביע בגאווה על ארבעה קני סוכר בגינתה, שלדבריה נשתלו על ידי כל אחד מארבעת ילדיה, כמו גם על אבוקדו, קוקוס, לימונים ואסאי, פרי המזכיר אוכמניה ומקורו באמזונס. "זה גן עדן", אמר בעלה של סידליה - מוטי טמבה. "אתה לא רואה עשן שמזהם ממכוניות, כי אין לנו. באמצע היום בעיר זה כבר נעשה חם מדי. כאן, אתה בשלווה ואתה לא שומע את הרעשים, רק את ציוציי הציפורים".
אחד מהעצים נשתלו על ידי סבו של מוטי, צ'יף בשבט הטמבה ומייסד הכפר טקוהו. במשך דורות רבים, חברי השבט הפיקו צבע שחור מעץ הג'ניפאפו בכדי לצבוע את גופם במהלך חגיגות.
במהלך טקס המעבר של צעירי השבט, שיכול להימשך כמה ימים, חברי השבט הבוגרים צדים קופים וציפורים אותם יבשלו אחר כך, בעוד הצעירים שרים ומחקים את קולותיהם של הציפורים עם חברי השבט האחרים בבקתה משותפת, לצלילי רקיעת רגליים ורעש רעשנים.
כ-2,000 חברים משבט הטמבה מתגוררים ב-2,766 קמ"ר שבאלטו ריו גואמה, אזור אליו מגיעים רק אחרי מסע רגלי בדרכים או מעבר בשירות. בכפרים לאורך נהרות הגואמה והגורופי, המפרידים את שמורת הטבע, מתגוררים בין עשרות למאות בני אדם. שמורת הטבע הילידית מוגנת באופן רשמי, אך היא נצורה לעיתים קרובות על ידי חוטבי עצים המנסים להפיק עץ לבניית רהיטים.
האמזונס, ש-60% משטחו נמצאה בברזיל, הוא גם ביתם של 20% ממיני הצמחים שעל כדור הארץ, שרבים מהם לא נמצאים בשום מקום אחר בעולם. נתוני לוויין של סוכנות החלל הברזילאית הראו עלייה חדה בכריתת היערות ובשריפות בשנה החולפת. באוגוסט פרסמה הסוכנות התראה כי השריפות באמזונס עלו בכ-84% בשבעת החודשים הראשונים של השנה, בהשוואה לאותו פרק זמן בשנת 2018.
הדאגה מיערות הגשם של האמזונס גברה מאז שנשיא ברזיל, ז'איר בולסונארו, נכנס לתפקיד השנה וקרא לקידום בירוא יערות ולצמצום ההגנה על שמורות הבע ואדמות הילידים. "עלינו להילחם על העצים המאפשרים לנו לנשום", אמר גלייסון טמבה מהכפר הקטן קא'אקיר, שפירוש שמו בשפתם הוא "ג'ונגל ירוק". "האמזונס, הטבע, היא אימא שלי, בגלל שהיא גידלה אותי. בעלי החיים בהם היא מטפלת מעניקים לנו כוח", אמר. "הילדים שלי אוכלים אוכל טבעי והכל בא מהיער, אז למה להרוס אותו?".
בפינה, ייבש גלייסון תחת השמש דגים על גריל המוחזק על ידי לבנים. בתוך ביתו התאספו כמה מילדיו ואחייניו סביב מכשיר סלולרי על ערסל סגול בכדי לצפות בסרט מצויר ביוטיוב. מאוחר יותר, במהלך טיול קצר ביער, בתו אמיליה בת השבע טיפסה על עץ שנפל במהלך שריפה והכינה חץ וקשת מענפים.
"זה היה בעבר חלק של היער, הג'ונגל העיקרי, עד שהשריפה הגיעה וכילתה אותו", אמר אמידיו טמבה, אביו של גלייסון והצ'יף של הכפר. "הדאגה שלנו היא לאוכל, בירוא העץ והשריפות", אמר אמידיו, שלאחרונה טייל לבירת המדינה בלם בכדי למקור את עבודות העץ שלו ביריד ספרים מקומי. "הם מדאיגים אותנו כי אנו מאכילים עצמינו בדגים, ציפורים, במה שאנו צדים ביער. אז עבורנו, זה מאוד חשוב להישאר ביער, להקשיב לציוצי הציפורים ולקולות בעלי החיים".
