מהדורות מוגבלות ואבנים נדירות: הבדלי התרבות בין ישראל לטייוואן

הדפסה ראשונה, מהדורות מוגבלות, אבנים נדירות - רבים מהמבוגרים מעדיפים ומעריכים יותר חפצים ייחודיים ובלעדיים על פני נפוצים, בין אם בשל ערך רוחני, כספי, היסטורי או מניע אחר. אך האם גם לילדים שאינם מבינים את המשמעויות יש משיכה לחפצים נדירים, ואם כן מאיזה גיל ומה מניע לכך? מחקר שפורסם השנה מצא כי לתרבות המעודדת ייחודיות ובולטות יש השפעה על העדפותינו כבר בגיל צעיר מאוד.

במחקר נבדקו 366 ילדים מישראל וטייוואן בגילאים 4-11, שהתבקשו לבחור בין פרס נדיר לשכיח אחרי שהשתתפו במשימה. "מטרה אחת הייתה לתאר מאיזה גיל אנחנו נמשכים לחפץ נדיר, בלי שום סיפורי מסגרת לסיבה בגינה הוא נדיר, אלא פשוט כי יש פחות ממנו. כלומר, מה המהלך ההתפתחותי של הנטייה לנדירות. המטרה השנייה הייתה לראות את התפקיד של התרבות כמשפיעה על המשיכה הזאת", מסביר ד"ר אבי בנוזיו מהאוניברסיטה העברית, שערך את המחקר עם פרופסור גיל דיזנדרוק וד"ר מטר פררה מאוניברסיטת בר אילן וד"ר ון-צ'י צ'יאנג מאוניברסיטת צ'אנג צ'נג בטייוואן.

בחלק הראשון של המחקר נבדקו ילדים ישראלים בני ארבע ושבע. לילדים בני הארבע ניתן לבחור מדבקה אחת לקחת הביתה מבין שני סוגים - אחד שהיו ממנו שני פריטים (הנדיר) ואחר שהיו ממנו עשרה פריטים (השכיח). "השאלה היא האם הילדים יעדיפו לקחת הביתה כפרס את אחת המדבקות השכיחות או את אחת הנדירות", אמר בנוזיו. אותו הדבר נעשה בקרב בני השבע רק עם פרסים אחרים - מחדדים בצבעים שונים. הילדים לא יכולים היו לדעת מה האחרים בחרו, והממצאים לפי החוקרים היו ברורים - אצל בני הארבע הייתה נטייה ברורה לקחת את הפריט השכיח, בעוד בני השבע העדיפו באופן מובהק כבר את האובייקט הנדיר.

אך האם ניתן להשליך את הממצאים גם על ילדים ממדינות אחרות ומה ההשפעה התרבותית על העדפותינו? "אנחנו יודעים שבני השבע עוד לא מבינים חוקי שוק של היצע וביקוש. אבל מה שאנחנו כן יודעים - בגילאים הללו מתגבשת תפיסת העצמי ולפחות בתרבויות המערביות, חלק ממה שהתרבות ככל הנראה מעודדת, הוא הצורך בייחודיות", אמר בנוזיו. "מתוך התהייה האם הצורך בייחודיות יכול לבוא לידי ביטוי התנהגותי בדמות המשיכה לפריט הנדיר, פנינו לתרבות אחרת בעלת ערכים שונים ושאלנו האם ניתן לראות את ההשפעה על העדפת פריטים נדירים ושכיחים, בגיל בו לכאורה מתגבשת תפיסת העצמי. לפיכך החלק השני של המחקר נערך בקרב ילדים בטייוואן, כנציגה למדינות מזרח אסיה המדגישות לדבריו השתלבות (קונפורמיות) אל מול ייחודיות ואשר בהן נמצא כי מבוגרים מעדיפים פריט שכיח על פני נדיר".

בשלב זה נבדקו ילדים בטווח הגילאים 4-11, שחולקו לחמש קבוצות גיל. הניסוי היה זהה והם התבקשו לבחור כפרס אובייקט אחד מתוך פריטים נדירים ושכיחים. בדומה לישראלים, הילדים בני הארבע והחמש העדיפו את הפריטים הנפוצים, אך בגילאים המבוגרים יותר כבר נמצאו הבדלים. בעוד בקרב בני השבע מישראל הייתה העדפה מובהקת לפריטים נדירים, בטייוואן לא נמצאה העדפה כזו. "בשונה מהישראלים בני השבע, הטייוואנים לא מראים העדפה ברורה לחפץ הנדיר בגיל הזה וגם לא בגילאים מאוחרים יותר. כלומר, נראה כי הילדים בשתי התרבויות מתחילים עם העדפה דומה לפריט השכיח בגיל ארבע, אך בתקופה בה מתגבשת תפיסת העצמי ובתמיכת ערכים הסובבים אותנו, אנחנו משערים שהצורך בייחודיות בא לידי ביטוי בהעדפה לנדיר", תיאר בנוזיו.

"באופן דומה, ייתכן והתרבות הספציפית בטייוואן מווסתת את המשיכה ההולכת וגדלה של הילדים לייחודיות. כלומר, מצד אחד הילד בטייוואן נמשך לפריט הנדיר, אבל זה לא הדבר המקובל תרבותית. בעוד שבישראל, כמדינה מערבית, התרבות דווקא מעודדת בולטות וייחודיות, ולכן בוחרים את הנדיר".