כבר חודש שאדל מעול מאושפזת ביחידה לטיפול נמרץ בית החולים סורוקה שבבאר שבע, לאחר התאונה שגבתה את חייהן של אחיותיה, ירין ותהל. למרות השיפור במצבה, הוא עדיין מוגדר קשה מאוד ובני משפחתה לא עוזבים אותה לרגע. "אם לא הילדה לא הייתי פה מזמן", אומר אביה תמיר.
ההורים נמצאים 24 שעות סביב מיטתה, כשהם ישנים בבית החולים, ובני המשפחה המצומצמת והמורחבת הפכו את היחידה לטיפול נמרץ לביתם השני. בין הבדיקות והניתוחים, הם מתפללים שאדל בת ה-14 תחזור להכרה מלאה. חקירת התאונה הקטלנית באשקלון עדיין מתנהלת במרחב לכיש של המשטרה, אך כרגע במשפחה עסוקים במצבה של האחות הפצועה. "בלתי אפשרי להתמודד עם זה", מוסיף תמיר, שנוסע כמה פעמים ביום מביתם באשקלון לבית החולים סורוקה. הוא העיד כי "אנחנו כל היום איתה. 24 שעות ברציפות. החיים שלנו התהפכו. לא נשאר לנו כלום חוץ מהילדה הזאת".
אל תפספס
בנוגע למצבה הבריאותי אמר האב כי "היא נושמת בכוחות עצמה, פותחת עיניים, אבל עדיין לא מתקשרת. אני מתפלל, כל מה שצריך אני אעשה בשביל הילדה שלי".
מחוץ ליחידה לטיפול נמרץ נמצאים גם חבריה ודודיה של אדל - המשפחה המורחבת שלא משאירה לבד את ההורים, מחזקת אותם ומתפללת יחד איתם. "כל המשפחה עוטפת אותנו. אי אפשר להתמודד עם זה, אבל חייבים לצוף מעל המים. אין לנו ברירה. מהבוקר עד הערב אנחנו בבית החולים, עושים משמרות ליד המיטה שלה. כל בדיקה וכל ניתוח מלווה בלחצים ובפחדים".
לפני כשבועיים חל שיפור במצבה של אדל, אך היא עדיין לא שבה להכרה מלאה. הרופאים בבית החולים סורוקה עושים כל מאמץ כדי שהיא תחזור לתפקד. "מקווה שהילדה שלי תחזור להגיד 'אבא'. אני מתפלל", אומר תמיר. "אני רוצה להעביר מסר להורים. אנחנו כל הזמן בריצות ובלחצים. חייבים להיות פחות חומריים ולהתעסק במהות".
